שלום.
בזמן האחרון אני ממש מתוסכלת. אני מרגישה שאני בירידה מכל הבחינות , גם מבחינת עבודת המידות . אני נמצאת בעומס של לימודים ומרגישה שאני גורעת כרגע גם בלימודים וגם במידות. כלומר: פחות עוזרת להורים , יותר נופלת לקנאה ותאווה , יותר מדברת שטויות , פחות מתרכזת בלימודים , פחות מצליחה .
הדבר מוביל לתחושת החמצה נוראית שהרי אני תמיד משתדלת שהאדם היחיד שאני אשתדל להיות טובה ממנו הוא האדם שהייתי אתמול. והנה, אני מרגישה שאני נכשלת בזה. כמובן שיש גם דברים שהשתפרתי בהם ב”ה אך בתמונה הכוללת אני מרגישה שאני נעה במסלול הפוך , וזה דווקא בגיל בו אמורה בעיניי להיות מקפצת ההתבגרות הגדולה ביותר.
העניין הזה גורם לי גם להשוות את עצמי לאחרים קצת , והרי מתי אדם משווה עצמו לאחרים ? כאשר אינו שלם עם עצמו. והנה , עוד מגרעה שנוספה , ההשוואה הזאת . זה מן גלגל כזה של עבירה גוררת עבירה שממש מעציב אותי.
אני באמת רוצה להיות אדם טוב יותר !! איך אוכל לעשות זאת ? בטוחה שאין פתרון קסם , אבל אולי בכל זאת עצות פרקטיות או רעיון תורני מסוים הקשור בעניין שאשאב ממנו השראה?
תודה רבה רבה.