דלג לתוכן
גדלתי בבית עם הרבה לחץ, מתח וכעס. בתור ילדה הייתי נבהלת, נלחצת, משתתקת וננעלת בתוך עצמי.
היום אני מרגישה שאני לא יודעת לכעוס. אני ממש מפחדת לכעוס, מפחדת לתת לזה מקום ולאבד שליטה. אבל הכעס נשאר כלוא בפנים ופוגע בי. מרגישה שהלכתי לקיצוניות השניה אבל נחנקת מהכעס העצור ואין לו פורקן בצורה מאוזנת ושפויה..
מרגישה שאני צריכה ללמד איך לכעוס, איך לכעוס באמת ובקטע טוב.. 😉 כי הכעס בא לכיווני ופוגע בי אישית מאד.
שואלת יקרה,
שלחת שאלה קצרה, אך מקפלת בתוכה סיפור ארוך ומורכב כל כך. נהניתי לראות בין השורות את המודעות הגבוהה שלך לתהליכים שעוברים עלייך. זה לא מובן מאליו.
יש אנשים רבים שהיו חושבים שהם עושים כשורה. “ההורים שלי התפרצו, ואני לא. עבדתי על עצמי. מי מושלם ממני…”
את מנסה לעשות דבר גדול, קשה וחשוב מאוד, את העבודה שלא עשו בבית שבו גדלת – למנוע את הנזקים מהדור הבא. כי הכעס קיים, והיעדר הביטוי שלו יכול להפחיד ילד לא פחות מצעקות וביטויים קשים ומכאיבים של כעס.
את רוצה לדעת איך “לכעוס בקטע טוב” איך לנתב נכון את הכעס לכיוון שלא יפגע בך, וגם לא בסובבים אותך.
לפני שנבין איך להתמודד איתו, נעשה איתו היכרות קצרה. מי אתה, כעס? מתי אתה מגיע ולמה?
כעס הוא מה שאנחנו מרגישים כאשר המציאות לא ענתה על ציפיותינו. כאשר משהו בתכנית השתבש ולא קיבלנו את מבוקשנו. זה יכול להיות מישהו שאיחר לפגישה, ילדים שסתם לא מתחשק להם ללכת לישון כשרוצים קצת שקט, וכן הלאה. דוגמאות לא חסר
על הכעס כתוב “כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה” וזאת משום שכיהודים מאמינים תכניותינו מסורות בידי שמיים. כאשר הכל נקבע משמיים אין אף בן אנוש שיכול לקלקל לנו את התכנית, ואין כעס.
יש אולי אנשים שחיים כך, סיפורים עליהם בוודאי שמענו, וחשוב לדעת שדרגה זו קיימת, אך מכיוון שלא הגענו לדרגה של אדם שלא כועס כלל, כדאי שנדע איך כמו שהגדרת בחינניות “לכעוס בקטע טוב”
השאלה הזו היא בעצם חיפוש האיזון. איפה האיזון בין הכעס הנורא אותו חווית בילדותך, לבין החסימה הקשה שבה את מצויה. איך אפשר לבטא את הכעס בצורה מבוקרת שמצד אחד תשאיר אותך רגועה, ומצד שני לא תפגע.
אני חושבת שכאן הגענו לכוחו הגדול של הדיבור. ופה נשתמש בשתי צורות של דיבור לפי הצורך: דיבור, וסיפור. דיבור עם מושא הכעס, וכשזה לא מתאפשר – סיפור לצד ג.
מהו דיבור? דיבור הוא ביטוי מילולי למה שקורה בתוכך. יש לכך רמז באותיות לשון הקודש. האות פ’ בספר התורה כתובה כך: פ האות פ’ מבטאת את הפה – הדיבור, כאשר פנימיות האות (החלק הלבן שיוצר החלל הפנימי באות) הוא בצורת האות ב’ – זו שמבטאת בית ופנימיות.
את לא יכולה לשתוק יותר כשאת כועסת, השתיקה מכלה אותך מבפנים והורסת כל חלקה טובה. תנסי לדבר. פשוט לומר מה שאת מרגישה “אני כועסת עכשיו כי איחרת” “אני כועסת שהגבת בצורה כזו אחרי הטירחה הרבה” פשוט תגידי מה קורה אצלך בלב. נסי לתמלל את הסערה שאת חשה בלי לצעוק אותה.
לומר את זה. פשוט לומר. גם אם בתחילה זה ייראה לך ולסובבים מוזר, כי הם רגילים לשתיקה שלך, את תראי כמה שזה יעזור. הן לך לפרוק בצורה מבוקרת את הכעס, והן לסובבים אותך שתינתן להם האפשרות לדעת מה את חושבת, ולעיתים אף להתנצל ולהרגיע אותך.
אבל לא תמיד יש אפשרות לדבר. לפעמים הכעס הוא מול אנשים לא מוכרים וחולפים. ולפעמים את מבינה רק באיחור של כמה שעות שאת בעצם כועסת נורא. בזמנים כאלו כדאי לספר למישהו קרוב. זה יכול להיות בן זוג במקרה שאת נשואה, ויכול גם להיות גם חברה טוב או בת משפחה. מישהו שמכיר ואוהב אותך, וישמח להקשיב לך כשתספרי את הקורות אותך ומה את מרגישה בעקבות המעשה המכעיס. שיאזין לפרטי הסיפור (תוך הקפדה על הלכות לשון הרע במידת האפשר) ויבין את התחושות הקשות שאת מרגישה.
כי כשאנחנו מדברים על משהו או מספרים שוב ושוב (יכול להיות גם בכתב!) החוויה יוצאת מאיתנו, מפסיקה להרעיש ולקלקל שם בפנים, יוצאת לאור השמש ונרגעת……….
זה אולי נראה פשוט, אבל העבודה בפועל דורשת כוחות. אני יודעת.
בטוחה שתנסי שוב ושוב עד שתצליחי. יש בך מודעות וכח רצון, ואת יכולה לעשות את זה
אני איתך,
תרצה
tirzadar@gmail.com
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
