שלום וברכה

קראתי את שאלתך – והתרגשתי.

זה מרגש שאשה שעסוקה כל כך, בגידול הילדים ובתפעול הבית, ובעבודה מחוץ לבית במשרה מלאה – מלאה רגש יהודי חם לרצות ולהתעורר ולהתחזק עוד ועוד!

והדבר השני שמרגש זה שאת מתארת את עצמך כשאישה שיודעת לקחת לעצמה פסקי זמן, יודעת להתאוורר עם קריאת ספר, יודעת לשבת 'סתם על המרפסת'. גם זה לא מובן מאיליו.

והאמת היא שאני רוצה לענות לך בשני מישורים. קודם כל בואי נסתכל עלינו כאמהות בישראל. כן, אלה שקמות מוקדם, מכינות סנדוויצ'ים ושתיה לילדים, מארגנות בגדים תואמים על המיטה, ויוצאות מוקדם לעבודה כדי לחזור בזמן בצהרים…. יושבות באוטובוס ומתפללות, חושבות על כל אחד ואחת מהילדים שלהן… הוא צריך כך, היא דואגת מזה. לזאת צריך טיפול שיניים וזו סתם הליכה טובה יחד.

בעצם, אנחנו יכולות להסתכל על העבודה היומיומית הזו כעבודה רוחנית. התקדמות רוחנית היא לא רק להגיד תהילים או ללמוד פירוש נוסף לפרשת שבוע. התקדמות רוחנית היא גם להיות אמא יותר נוכחת בחייהם של ילדי, היא להיות במודעות על המידות שלי והשליטה העצמית שלי, היא לחיות חיים מלאים בחיבור ברגש ובשכל. להיות רעיה קרובה יותר, ולהיות מחוברת לקב"ה לאורך כל היום בתפילה אישית על כל צעד ושעל.

שימי לב שבנית בעצמך אימפריה – משפחה ברוכה ובעל שיושב ולומד זה לא מובן מאיליו! ואת המנהלת האחראית על כל המפעל הזה! ואחרי ההקמה של בית מפואר כזה, יש הרבה מאד עבודה יומיומית. וההתקדמות הרוחנית שלך, והחיבור האמיתי, הכנה והחם למעשים הפשוטים – הם הם הדבר הגדול באמת!

אבל שוב את צודקת, יש לך עדיין תשוקה וערגה נסתרת לימים ההם, שהיה לך זמן, ופניות, ויכולת לשבת עם שיחות מוסר או ספר תהילים והגשת קרובה להשי"ת מאי פעם. את מחפשת את ההתעוררות הפנימית למזון רוחני….

אז זה מצוין. ומבורך. אם אנחנו מתגעגעים למשהו סימן שהכל עדיין בתוכנו. שהטעם עדיין לא פג. את מבינה הלכה למעשה 'שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו' כמו שכותב בעל המסילת ישרים. ומפה אפשר להמשיך. לראות איפה זה יכול להכנס לתוך החיים שלנו לא במקום דברים אחרים, לא על חשבון ישיבה עם הילדים בגינה, או קריאת ספר כדי לשמור על השפיות שלנו…..

ופה אני עוברת לחלק השני. אחרי שקיבלתי את עצמי ואת השינויים שאני כאישה נתונה בהם, ומרגישה שאני מתקדמת רוחנית גם בבנית הבית שלי וגידול הילדים ועדיין רוצה לתפוס עוד התעסקות בדברי תורה, איך אני יכולה להכניס את זה לחיי היומיום שלי?

הפתרון קיים בכמה נקודות קטנות שעושות הבדל גדול: לעשות 'עסק' מלימוד כזה. להחליט שאת לומדת פירוש מסוים על פרשת שבוע, או ספר מסוים באופן קבוע משבועות עד שבועות – ובשנה הבאה חוגגת את ה'סיום'. באופן כזה כשאת מגוייסת לתוך מטרה גדולה שיש לה רצף והמשכיות- יהיה לך יותר קל להתחייב על זה ולעשות את זה לאורך זמן. דבר נוסף, לתכנן זמן איכות קבוע שמיועד לזה. וזה מגיע כצ'ופר או בונוס כסיימתי את כל המשימות להיות ואז יש לי זמן רגוע עם עצמי. ואולי אפילו, כדי שזה יהיה קבוע – זו יכולה להיות גם פעילות זוגית של לימוד ספר מסוים יחד, או עם אחד הילדים הבוגרים יותר – ללמוד משהו עם אמא. נראה לי שזה משהו שכל מתבגר /ת יאחל לעצמו, ואת תרויחי את המזון הרוחני לעצמך ולחינוך גם יחד, ומשלב גם את תפקידי כאמא בצורה נעלה ממש. (רק תשימי לב שהילד אכן רוצה את זה….) והדגש השלישי – להכניס את זה לחלק מהחיים. לימוד תורה והתחזקות רוחנית לא חייבת לגזול לנו זמן ולהיות מעיקה. תורתנו היא תורת חיים – היא לגמרי חלק מהחיים שלנו. זה יכול להיות לימוד בחלקים קטנים של הלכות, זה יכול להיות ביישום מעשי לאורך השבוע של משהו שקראתי בשבת או כל דבר אחר – העיקר שיהיה צמוד לפעולות יומיומיות כדי שיתבצע. לדוגמא – תמיד לפני ארוחת ערב אני מתפללת מנחה. או מיד אחרי שהקטנים הולכים לישון והבית נרגע יש זמן להתפנות להיות אמא או אישה פנויה ורגועה….

הלוואי שנצליח כולנו להיות מהדבקים בו כל היום, גם בדברים הפשוטים והשגרתיים!

אני התחזקתי. תודה לך!

אודליה

([email protected])