מחנכת יקרה,
קראתי את דברייך בתשומת לב, ואני רוצה להתייחס לשני הנושאים שהעלית. אלה שני נושאים שונים, אבל ייתכן שיש ביניהם קשר מסוים.
סיפרת על הילדה שרוצה מאוד להיות בחברת הבנות ומנסה לעשות זאת בכל מיני דרכים. אילמות סלקטיבית היא קושי הקשור בחרדה, שמונע מהילד לדבר במצבים מסוימים.
היא בהחלט יכולה להופיע גם אצל ילדה שמשתוקקת לקשר.
תחשבי כמה קשה להיכנס לחברה בלי יכולת לדבר.
הרי חלק גדול מהקשרים שלנו מתנהל באמצעות מילים. ייתכן שהילדה הזאת מנסה ליצור קשר באמצעות מה שכרגע עומד לרשותה. היא פשוט מגיעה למקום שבו נמצאות הבנות שהיא רוצה להיות איתן.
זאת רק השערה, כמובן. יכולים להיות גורמים נוספים, כמו למשל קושי להבין רמזים חברתיים. איננו מכירים אותה מספיק כדי לדעת.
ברור שקשה לה, אך חשוב שנראה גם את הקושי של הבנות האחרות, שכרגע מרגישות שאין להן אפשרות לשוחח בפרטיות או לבחור עם מי הן רוצות להיות.
הילדה הזאת זקוקה לעזרה בשני תחומים עיקריים.
היא צריכה ללמוד איך למצוא מקום בחברה, ואפשר לנסות ליצור עבורה הזדמנויות לקשר עם בת או שתיים בלי שתצטרך לדבר, כמובן עם בנות שמעוניינות בכך.
בנוסף לכך, היא צריכה ללמוד איך מתנהלים בתוך קשר: איך מצטרפים, איך מזהים אם האחרות מעוניינות בקשר וכדומה.
כדאי לעזור לה להבין מצבים חברתיים ולמצוא דרך לתקשר עם הבנות, גם בלי מילים. חשוב מאוד לעשות זאת בעדינות. זה יכול להכאיב מאוד לילדה אם תבין שהבנות מנסות להתחמק ממנה.
כדאי מאוד לערב את היועצת, את ההורים ואיש מקצוע שמומחה בתחום האילמות הסלקטיבית. חשוב להבין איך הילדה מתפקדת מבחינה חברתית במקומות אחרים, והאם היא מקבלת עזרה מקצועית.
לגבי המדריכה, אני בהחלט מבינה את תחושת ההצפה שלה.
המדריכה אינה צריכה להיות זמינה לילדה בכל מקום ובכל שעה. חשוב מאוד שתוכל להציב גבולות.
למשל, כשהילדה נצמדת אליה בזמן שהיא עסוקה, אפשר לומר בנעימות: ״עכשיו אני צריכה להיות עם הבנות האחרות״.
ואם מדובר ביציאה מבית הספר או בהצטרפות למפגש פרטי, אפשר לומר בפשטות: ״עכשיו אני הולכת לבד. נתראה מחר בבית הספר״.
אין צורך לכעוס או להרחיק בחדות. מומלץ שהמדריכה תקבל הדרכה כיצד לנהוג במצבים האלה.
היא בסך הכול בת 18, והיא צריכה ללמוד את האומנות המורכבת של הצבת גבולות בלי לעורר תחושה של דחייה.
ובקשר לנושא השני שהעלית, הקשרים הקרובים של המדריכה עם תלמידות אחרות:
המדריכה נמצאת כאן במצב מורכב. מצד אחד, יש תלמידה שנצמדת אליה עד שהיא מרגישה מוצפת.
מצד שני, את מתארת קשרים שבהם נראה שהמדריכה עצמה מאפשרת קרבה רבה מאוד עם תלמידות אחרות.
בשני המקרים עולה השאלה של גבולות בקשר, ונראה לי שזה נושא שחשוב מאוד לעבוד עליו עם המדריכה.
הקרבה בגיל של המדריכה לבנות יכולה להיות יתרון גדול. המדריכה יכולה להבין את הבנות, לשוחח איתן בחופשיות ולאפשר להן להיפתח אליה.
אבל דווקא משום כך הגבולות חשובים במיוחד. בת בכיתה ז׳ יכולה להרגיש שקשר מיוחד עם מדריכה גדולה ממנה הוא דבר נפלא.
היא עשויה להיקשר אליה מאוד ולרצות להיות איתה כמה שיותר. המדריכה מצידה עשויה ליהנות מהקשר ומהאמון שהבנות נותנות בה.
בעיני המדריכה, ייתכן שזו פשוט חברות נעימה עם בנות צעירות ממנה. אבל בעיני התלמידה, זו דמות בוגרת שנמצאת בתפקיד חינוכי,
והקשר איתה עשוי לקבל משמעות הרבה יותר גדולה. לכן חשוב שהמדריכה תלמד להבחין בין קרבה חינוכית טובה לבין קשר אישי קרוב מדי.
הייתי מבקשת לברר מה משמעות הביקורים התכופים בבית של תלמידה.
האם מדובר בהיכרות משפחתית קודמת? האם יש קשרים אישיים מחוץ למסגרת הלימודים? האם כל זה נעשה בידיעת ההנהלה?
אני לא רוצה להסיק מסקנות על המדריכה מתוך התיאור בלבד. ייתכן שמדובר בחוסר ניסיון ובהבנה לא מספקת של גבולות התפקיד, וייתכן שיש כאן קושי משמעותי יותר.
אין לנו דרך לדעת כרגע, אבל בהחלט יש מספיק סיבות לבירור רציני ולקביעת גבולות ברורים.
עם המדריכה עצמה הייתי משוחחת ברגישות ומתוך רצון לעזור לה. אפשר לומר לה:
״אני רואה שהבנות מאוד אוהבות אותך ומרגישות איתך בנוח, אך חשוב שנחשוב על הגבולות של הקשר שלך איתן.
איך את יכולה להיות קרובה אליהן ולתת להן תחושה טובה, ובכל זאת לשמור על מרחק שמתאים לתפקיד שלך״.
כתבת שיש לך רגישות לקשרים בעייתיים. לפעמים ניסיון אישי גורם לנו להיות דרוכות במיוחד, ולפעמים הוא דווקא מאפשר לנו להבחין בדברים שאחרים אינם שמים לב אליהם.
לכן חשוב להקשיב לתחושה שלך ולבדוק אותה. העובדה שגם מורה נוספת הרגישה שמשהו בקשרים האלה אינו רגיל מחזקת בעיניי את הצורך בבירור.
טוב שאת מודעת לרגישות שלך, ויחד עם זאת, אין סיבה שתבטלי את הדאגה שלך בגללה.
מאחלת לך הרבה הצלחה!
לאה ג.