דלג לתוכן
קראתי את התשובה לשאלה שכותרתה קושי חברתי מהעבר שצף וכואבגם אני מזדהה עם הרבה מתוכן השאלה אני אב לבנים ובנות מתבגרים ומתבגרות ואני עדיין חווה את הקשיים האלה רק בעוצמה כפולה כאילו אני נער מתבגר שלא בגר רק להבנתי בעיה שנסחבת מגיל ההתבגרות מתעצמת .. בכל מקרה אצלי זה בא לביטוי כך שכל חיוך או חוסר חיוך משכן קרוב משפחה חבר לעבודה מקבל פרשנות קשה (חיוך יכול לקבל פרשנות של זילזול /ניסיון למצא חן בעבור סיפוק אינטרס/חשש מלפגוע בי וחוסר חיוך פרשנותו ברורה……) הנובעות מרגישות יתר למה שאומרים עלי או חושבים עלי שגורר ניתוק חלקי או מוחלט עם אותו שכן / חבר /גיס שלהבנתי כלל אינם יודעים שיש לי בלב עליהם ומפרשים את התרחקותי מהם בפרשנוייות שונות חלקם לכף זכות (אדם עסוק בעל משפחה וכו’) וחלקם לכף חובה (מתנשא /מדוכא/עצבני) והם לא חולמים שפשוט נפגעתי מהם….יש לי אישה מקסימה (הנחמה שלי בחיים….) יפה בצורה יוצאת דופן חכמה בעלת לב זהב אוהבת אותי הרבה יותר ממה שאני אוהב את עצמי ואותה ביחד סולחת לי ומכילה עוד 100 כמוני (שזה לא קל )ילדים יפים וחכמים (כמוה) מחונכים בעלי דרך ארץ (אפילו לפעמים שואלים אותי ואת אישתי מה הסוד?.. אני יודע את התשובה .. כי הם כמוה) יש לנו גם פרנסה ומעמד חברתי בינוני ומעלה וכל זה לא מצליח אפילו לחמם לי את הלב מחמת עוצמת הכאב שאני חווה בכל פעם שאני נתקל בסיטואצייה חברתית כנ”ל הרבה פעמים התפללתי בליבי ל”נותן החיים” שעם חיים כאלה למה לי חיים ואיני יכול לסבול הדבר מקרין פנימה לתוך המשפחה אישתי וילדי מודעים לחלק ממה שעובר עלי ואני רואה אותם נעצבים ממה שעובר על האבא שלהם שאמור להיות המשענת שלהם (שהם מערצים ואוהבים מאוד..) מרחמים וחסרי אונים דבר שגורם לי תוספת תיסכול על התיסכול הרבה כעס וחוזר חלילה כדור שלג שגודל וגודל כשיש לי מצב רוח… אני מעריץ את עצמי על כוח העמידה שלי בכל השנים שעברו אני לא מאמין שאדם יכול להחזיק כ”כ הרבה שנים עם מחשבות (שבעיניו נכונות 80%) שרוב הסביבה שלו עויינת אותו /לועגת לו /חוששת ממנו ועדיין לתפקד כאבא/בעל/תומך אוהב מחנך עובד לומדוהכי גרוע שאני בעצמי נותן לבניי ובנותי “עצות” איך לא להיפגע למחול לסלוח לדון לכף זכות לראות הכל באור וורוד להעריך את עצמך ולפעמים אני מצליח לשכנע אותם אפילו יצא לי לעשות שלום בין בני זוג שיש בינהם את סם המוות שנקרא “חשדנות” לא אחת ולא שתיים לעזור לנוער מתבגר במסגרת עבודתי כמחנך… וכאילו אני יודע הכל אני יודע ששפיטה לכף חובה את העולם ואת עצמי היא דפוס חשיבה מרחיק חברה אני יודע שקפדנות יתר מונעת מהאדם גמישות מחשבתית ואפשרות לסלוח אבל אלי שום דבר לא מדבר לא ספר ולא הרצאה לא עצה ולא שכל ישר פשוט אני תקוע בהרגלי חשיבה מעוותים בלי יכולת להשתחרר ועושה את כל הטעויות האפשריות באדיקות יתר ובכל פעם משכלל את “הגהינום שלי ומעמיקו לשיאים של התעללות בעצמי ואני פשוט זועק לעזרה ועצה מה אני יכול כבר לעשות קשה לי על עצמי ועל בני ביתי
תגובה אחת
אני לא מכירה אותך.. אבל מתוכן השאלה אתה נשמע אדם כנה פתוח רגשית ועם מודעות לבעייה שזה כבר חצי מהתרופה.
מאמינה מאוד בטיפול אצל איש מקצוע בהצלחה!!!