The Butterfly Button
קשה לי מאד בישיבה! מתגעגע הביתה!

בא' באלול התחלתי שיעור א בישיבה גדולה. וקשה לי מאד מאד!
בישיבה קטנה הייתי בלי פנימיה וחזרתי כל יום הביתה. כנראה אני "ילד של בית"..
בישיבה התנאים ממש לא נוחים. מיטת קומותיים. ששה בחורים בחדר, לפעמים קר מדי/חם מדי, האוכל לא טעים בעליל ולא מספיק.
קשה לי נורא!
איך אני אשרוד פה כמה שנים? זה נראה לי בלתי אפשרי. חשוב לי ללמוד תורה אבל מדי מדי קשה לי.
את הבחורים פה אני עדיין לא מכיר ומרגיש ממש בודד.
אני אפילו בוכה בלילות (מקווה שהחברים לא שומעים..)
אולי יש לכם עיצה בשבילי?

תשובה:

שלום לך בחור יקר וחביב

אני מתמלא בהערכה והוקרה שהצלחת לבטא את עצמך לתאר את הקושי ואת ההתמודדות. מתוך הכתיבה אני גם מזהה את הרצון העז שלך ללמוד ולגדול, האהבה שלך ללימוד התורה צועקת בין המילים,

אשריך!

אבל אתה מתאר קשיים: המרחק מהבית ומההורים שמתווסף לזה התנאים הגשמיים שהם לא הכי טובים.

ברשותך אני רוצה להציע לך כיוון מחשבה, מקווה שהוא יעזור לך.

כשקראתי את השאלה שלך, חזרתי אלי, אל התקופה שהייתי בגילך ואפילו צעיר יותר, אני רוצה לחלוק איתך את החוויה האישית שלי מאותה תקופה.

הייתי נער בישיבה קטנה, ואז הורי וכל משפחתי היו צריכים לעזוב את הארץ ואני נותרתי בארץ ללמוד בישיבה.

הייתי מוקף בסביבה שעזרה לי, במשפחה שעטפה אותי, אבל אין כמו ההורים אין כמו האווירה הביתית שהתרגלתי אליה. ללמוד בישיבה במשך כמה חודשים ורק אחר כך אחרי נסיעה ארוכה להיפגש עם ההורים ועם כל המשפחה, זה בהחלט היה קשה.

אני נזכר בכל מיני קשיים, בכל מיני רגעים שבהם לא היה לי קל. כל קושי, כל בעיה או סתם חיבוק או עידוד פתאום נהיה רחוק יותר מסובך יותר.

אבל היום במבט לאחור אני חושב שככה גדלתי וככה התבגרתי. התחלתי לקחת החלטות בעצמי, למדתי לקבל אחריות על מה שאני עושה. נהפכתי לאדם בוגר שלא פועל מתחת הסינר של אמא אלא מכוח עצמי.

אין ספק שיש קושי, אבל את הקושי צריך להפוך לאתגר ואת האתגר לדרך לגדול. הדרך לא פשוטה והיא רצופה מכשולים במיוחד בימי הבחרות בהם נופלים וקמים, ואכן יש ימים טובים ומלאי סיפוק וישנם ימים שהם פחות מעודדים.

אתה צריך לזכור שבהתחלה באמת קשה, לפעמים גם הסביבה החדשה נראית מנוכרת הכל נראה לא מוכר וקצת מאיים. אבל ככל שמתגברים ומתמודדים מרגישים את הסיפוק את הבניין האישי.

לאט לאט הקושי יעלם, תמיד יהיו אתגרים, אבל הקושי והפחד הראשוני ייעלמו ואז תגיע ההיכרות עם שאר הבחורים, היכרות שבדרך כלל מובילה להתפתחות חברתית, וגם לך האנשים הזרים יהפכו למוכרים ואפילו לידידים שיעזרו לך. הם גם חדשים ומתמודדים כמוך, וכשתתגברו ביחד על הקושי הזה, תזכו להתעלות ביחד בדיבוק חברים.

תזכור שאתה לא לבד יש מישהו למעלה שצועד איתך, הוא רואה כל קושי כל פחד והיסוס ראשוני והוא מעריך כל התגברות וכל התמודדות שיש לך.

רבותינו אומרים שצריך לגלות למקום תורה, לא צריך לנדוד לחצות יבשות או להיות על אי בודד כדי להיחשב באותה גלות. הריחוק מהבית מההורים התנאים הירודים, הם הגלות והם המנוף לצמיחה ולעלייה.

אני מסתפק ביחד איתך האם לא כדאי לנסות להיות לפחות עכשיו תקופה קצרה בישיבה החדשה לנסות להתרגל כמו שאתה מספר שהתרגלת בישיבה קטנה

אולי כדאי וחשוב שתיזכר בזמן שהייתי בישיבה קטנה, גם שם היה לך קושי והצלחת להתמודד. יש לך את הכוח להתמודד לצמוח ולגדול. ולכן עצתי אליך: אל תמהר לחשוב על עזיבה או לחפש מקום חדש, כל התמודדות מעמידה אותך ומצמיחה אותך לאדם גדול עצמאי ובוגר.

תאמין בעצמך: כי כוח רב לך יש לך כנפי רוח כנפי נשרים אדירים

מקווה מאוד שהצלחתי להקל עליך

וחזקת והיית לאיש

צבי ג.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מרגישה מזוייפת אני לא האדם שאני רוצה להיות
נשואים 5 שנים הורים ל2. אחד בגן אחד והתינוק איתי בבית, מרגישה שאני חיה חיים לא שלי. אני לא האמא שאני רוצה להיות ולא מחוברת לאיך ש"צריך" להיות ומצד שני למי יש זמן להמציא את הגלגל מחדש כשכל הזמן זה נקיונות כביסות בישולים)ואני כמעט ןלא מבשלת ועדיין היום שלי עמוס...
הלימוד לא ממלא אותי ואני מודאג מפרנסה
חזרתי בתשובה בגיל 22 דרך ישיבה של חוזרים בתשובה מאד מאד נוחה ונעימה הן ביחס ובגישה והן בחופשיות להביא את עצמך איך שאתה , עם הזמן מאד התחזקתי וגם התחתנתי , ולאחר כמעט חמש שנים שם התחלתי להרגיש שפג טעם הלימוד ואני חש בריקנות מסוימת שאינה עוברת , לא מוצא...
מרגיש תקוע ומיובש בלימוד תורה
אני אברך בסביבות גיל 40, אני לומד באחד הכוללים החשובים בעולם, כולל גדול ומיוחד באמת. וגם שם אני נחשב מאוד לאחד האברכים הטובים ביותר, אני כאן אנונימי ולכן אני מרשה לעצמי לכתוב בצורה גלויה, יש לי באמת כשרון גדול לעומק בסוגיות ואני כמו חצי משיב בכולל, חצאי סדרים שלמים אני...
נקרע בין הצורך בפרנסה לבין הרצון ללמוד תורה
ברצוני להתייעץ על הנושא הכלכלי בחיי כאברך חרדי, אני מרגיש במיצוי. אשתי לא יכולה להשתכר יותר ממה שעכשיו, ואני מצד אחד לא רוצה לוותר על החלום להיות גדול הדור הבא… או סתם להיות מונח בלימוד ומצד שני לא מסוגל ללמוד מרוב לחץ. לא מצליח לחשוב על אפיק פרנסה שישאיר אותי...
חששות מהמוות והדינים הקשים שבאים
לאחרונה אני ממש מרגישה אבודה עם כל מיני מחשבות שמסתובבות לי בראש ולא נותנות לי מנוח – מה העניין של החיים בכלל אם הכל נגמר במוות? פעם הייתי ממש שמחה, נהניתי מהחיים, לימודים, עבודה, בילויים, אבל מאז השביעי באוקטובר ומאז שהתחלתי להרגיש את הגיל, הכל נראה לי סתם. ההנאות, הדברים...
אפשר ללמוד בבית עם רעש הילדים?
אני בעל תשובה המון שנים, כבר עם מספר ילדים, ולא נתתי דעתי מעולם לשאול ולהתייעץ איך זה אצל אחרים? איך בית של תורה (אברך) אמור להתנהג מבחינת לימוד התורה בתוך הבית. לא גדלתי כמו שאמרתי בבית של תורה. ולכן המון שנים שאני נשוי, חשבתי לתומי שזה נורמלי ללמוד ולבקש קצת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן