דלג לתוכן
בזמן האחרון היחסים שלי ושל אמא שלי לא טובים ,לאמא שלי יש כל הזמן טענות כלפי הערות בלי סוף השפלות לפעמים .ואני כל כך רוצה לענות לה ולהגיד לה מה אני חושבת בדרך כלל אני ילדה די חוצפנית שלפעמים זורקים הערה לא במקום אני ישר עונה סוג של "מתגוננת" אבל פה מדובר באמא שלי ואני חושבת פעמיים עם להתחצף בחזרה ותמיד נזכרת במשפט "כבד את אביך ואת אמך" ונזהרת לא להתחצף ולפעמים אני מרגישה כמו בניסיון סוג של מבחן כזה ותמיד שואלת את עצמי מדוע ה" שאני יכבד את ההורים שלי אם לא מכבדים אותי ? אשמח לתשובה
שואלת יקרה ובוגרת, שלום לך.
נהניתי מלקיחת האחריות שלך, מהרצון האמיתי לשנות ולשפר, ומהנסיון לבחון את חלקך בתמונה הטעונה שאת מתארת.
הבה נחלק את שאלתך לשלוש נקודות:
אתחיל ברשותך מן הנקודה השניה, הציווי האלוקי 'כבד את אביך ואת אמך', שהוא אחד מעשרת הדברות והוא אחד הציוויים החמורים והקשים ביותר בתורה, ומשכך, גם השכר עליו בהתאם, בעולם הבא ובעולם הזה.
אפשר לפרט ולהרחיב הרבה בנוגע לטעמים הרבים של הציווי הזה, בעניין הכרת הטוב, בעניין ההתכופפות לסמכות וממילא ההתכופפות לבורא וכו'…
אבל נראה לי שלא זה הנושא.
הנושא הוא שקשה לך מאוד עם אמא. היא לא מעריכה אותך לדעתך, או שאולי קשה לה במישורים אחרים ואת זו שסובלת. איני יודעת…
בפועל התקשורת ביניכן לקויה וגורמת להרבה מאוד עוגמת נפש. את מנסה להתאפק וכל התאפקות שלך היא מעשה גבורה. ואת ראויה לכל שבח על כך. אבל אחרי זמן מה, את נשברת. כי הבעיה בעינה עומדת.
כדאי לחשוב על שיחה פתוחה עם אמא, או אולי מכתב, בו תכתבי בעדינות ובלי להאשים, מה את מרגישה, כמה קשה לך….
כדאי שתוסיפי מילות הערכה ואהבה, ובמקביל תציעי רעיונות לשיפור התקשורת ביניכן.
כל נסיון לדבר על הדברים ולהעלות אותם בזהירות ובכבוד לדיון, הוא טוב ומקדם אתכן לקראת תקשורת בריאה יותר.
חשוב שתדעי כי נערות רבות מאוד, וגם נשים גדולות וטובות מתמודדות עם קצרים בתקשורת בינן לבין הוריהן. והקרבה הרגשית לפעמים מעצימה כל דבר למימדים גדולים ונפוחים .
בדרך כלל, כשהמצווה הזו עומדת לנגד העיניים, לומדים את פרטי ההלכות, ומבינים את המשמעות, זה מעצים ונותן כוח להתמודד. כמובן במקביל לנסיון לתקשר או לחילופין, אם הנסיונות נכשלים, אפשר כברירת מחדל לנסות לשמור על ריחוק עדין מסוים ואדיב , לתקופת צינון, כדי לא להגיע ל'פיצוצים'.
מה שבטוח הוא, שהתשובה לנקודה השלישית היא, שאין קשר בין מידת הכבוד שרוחשים ההורים לילד, לבין החיוב לשמור על כבודם.
לא מכבדים הורה רק כאשר הוא מכבד חזרה. אין בעניין הזה תנאים. חכמים מספרים על אדם שאמו השתגעה וזרקה את ארנקו לים ואף על פי כן כיבד אותה….
אבל כאמור, מדובר על מדרגות גבוהות ביותר של איפוק ושליטה עצמית.
על אף שתיארת את עצמך כחוצפנית. הרשי לי לחלוק על דברייך, חוצפנית אמיתית לא הייתה מפנה שאלה כנה לאקשיבה, ומחפשת לנהוג באחריות.
את נשמעת בחורה אכפתית ומוסרית שרוצה לנהוג נכון, אך מוצאת את עצמה במצבים כאובים ומשפילים.
לסיכום, נסי לשוחח עם אמא, להבין יחד או לבד מהם גורמי ההתנגשויות ביניכן. מה אפשר לפתור יחד, מה תוכלי את לשפר. ומה בלתי הפיך מבחינתך, ועלייך לבלוע ולשתוק. או לחילופין לשמור על מרחק אדיב בזמנים מסוימים.
לא קל, לפעמים אנו מצפים מהורים להיות הכל בשבילנו, ואנו מגלים לאט לאט עם התבגרותנו, כמה הציפיות רחוקות מהמציאות.
אך לפעמים, עם חלוף הזמן, אנו מגלים דבר נוסף. כמו שאמר הסופר הנודע מרק טווין בהומור, כשהייתי בן עשר השתוממתי כמה טיפש אבא שלי. בגיל עשרים הופתעתי לראות כמה הספיק להחכים בעשר שנים…
ככל שאנו גדלים ומתפתחים גדלה בנו בדרך כלל, הכרת הטוב להורים. וממילא מצוות כיבוד הורים מובנת יותר.
אך גם במקרים שלא, עדיין מדובר במצווה חד סטרית.
חזקי ואמצי, לא קל, אבל אפשרי בעזרת השם.
אני כאן בשבילך.
שירה.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
