שלום בת מכבדת הורים,

אל תתקוממי אל הפתיחה בבקשה. למרות שכל מכתבך מספר כמה את לא מכבדת הורים לפי ההגדרות שלך, בעיניי עצם העובדה שכל כך איכפת לך הנושא, את מוטרדת ממנו, דורשת מעצמך ואולי אפילו קצת כועסת על עצמך – כל אלה הם ביטויים לכך שאיכפת לך מאוד כבוד הורייך, וזה לא מובן מאליו, בוודאי לא במקרה שבו בית ההורים נושא איתו כל כך הרבה כאב וקושי.

לפני שנגיע לדרגות ולדקויות, חשוב שנבדוק: מה באמת דורשת מאיתנו התורה? ובכן, מצות כיבוד הורים מן התורה מתבטאת בשישה דברים: מאכיל, משקה, מלביש, מכסה, מוציא ומביא. זהו. התורה מקפידה לתת לנו משימות ברורות ומעשיות, ולא לוחצת עלינו בנקודות הרגשיות והרגישות. דבר ראשון מציעה לך לבדוק אם את יכולה לסמן וי על כיבוד הורים דאורייתא, ואז להתקדם.

לפני שנמשיך הייתי רוצה לשאול אותך אם היית מעזה לומר את המשפט הבא:" אשרי האדם שלא ראה את הוריו, כי כמעט בלתי אפשרי לקיים את מצוות כיבוד הורים כמו שצריך". ובכן, מי שאמר משפט כל כך חריף הוא רבי יוחנן. הדבר הקשה הוא לא לבצע את הפעולות שהזכרנו אלא לכבד הורים בלב. זה קשה כי המפגש עם ההורים מזמן בדרך כלל נקודות רגישות וכואבות. הוא מציף, הוא מכריח אותנו להתמודד עם מקומות שאנחנו רוצים לברוח מהם. זה קורה אצל רוב האנשים, כולל אלה שנראה לך שאצלם הכל חלק ונפלא. יש כאלה שמעבדים את הקשר עם ההורים בגיל ההתבגרות, ויש כאלה שזה מחכה להם לאחרי החתונה, ויש כמובן כאלה שלא עושים כלום ומורישים את העבודה לדור הבא.

מהמכתב שלך נראה שבית הורייך מייצג קונפליקטים לא פשוטים בכלל. הקונפליקטים האלה הם חלק מחייך, ומצפים לכך שתעבדי אותם. יש בליבך פצע גדול, שממתין לכך שתהיי בשלה לתת לו ריפוי. עם כל הניסיונות לשמור על דיבור מכבד, משהו בתוכך כל כך פגוע, זועק, מתקומם וכועס, שזה מתפרץ דרך סדקים שנפתחים בלי כוונה ובלי הכנה. כדי שתוכלי לכבד את הורייך באמת את כנראה תצטרכי לעשות שינוי בגישה אליהם.

ככל שתכירי יותר את מורכבות החיים, תתחילי לראות את שני הורייך כאנשים, לא כדמויות שאמורות להיות מושלמות. אמא שלך היא אדם עם צרכים, כאבים, חולשות אנוש, מגבלות אנוש, טראומות, שריטות, דפוסים ועכבות – כמו כולנו. עד היום את הגבת לכל אלה בכאב, כעס וריחוק.

כיבוד הורים אין פירושו לדמיין שהם מושלמים, כי הם לא. לפי דמא בן נתינה כיבוד הורים פירושו לקבל את זה שהאמא המשוגעת שלך סוטרת על פניך עם הסנדל שלה, מול כל גדולי העיר, ולזכור שזו בדיוק האמא שה' בחר עבורך, ולא לשפוט אותה על זה.

את תוכלי לעשות את זה כשתצאי מהמקום השיפוטי ותהיי במקום אחר, מקום מכבד. כבוד אין פירושו אהבה, ואת באמת לא חייבת לאהוב את הורייך או את מה שהם עושים. הדרך היא לקחת צעד אחורה, לקבל אותם כנתון שאי אפשר וגם לא צריך לשנות. לקבל אותם כאנשים בעלי מעלות וחסרונות, ולתת להם – עמוק בתוכך – רשות להמשיך להיות כאלה.

מהמקום הזה את תוכלי בהחלט לבקש מאמא שלך לא להיכנס למקומות מסוימים, לא לפלוש לפרטיות או להביע דעה, אבל גם זה ממקום שמכיר בזכותה להיות היא ולעשות טעויות, ומכיר גם בזכותך להיות את ולשים את הגבול במקום שנראה לך.

לסיכום, אני מציעה לך לקחת את כל רגשות האשמה על זה שאת מזלזלת באמא, , מתחמקת ממנה ומעירה לה – לקחת את כל זה למקום אחר לגמרי. מקום שמבין שיש כאן מורכבות וקושי שמצפים לעיבוד. ככל שתשקיעי בריפוי הכאב שיש בך מול המשקעים מבית ההורים כך יהיה לך קל יותר לכבד אותם.

מכבדת אותך מאוד על הרצון להיות שם, ועל השאיפה להיות בת מכבדת הורים. בעז"ה עם עבודה נכונה תזכי לכך.

ברוריה