The Butterfly Button
עזרה ראשונה- מה לעשות כדי לא להרגיש מסכנה, עניה ובודדה כשאני כן כזו!

שאלה מקטגוריה:

בבקשה תעזרו לי! אני בוכה.
זוג עם ילדים בבית, בחובות בגלל עסק כושל שהסתבך, מתמודדים עם מחלה כרונית של אחד מבני המשפחה בבית שדורשת אשפוזים מידי פעם, כעת לפני ניתוח משמעותי שדורש בירורים ורופאים…
בעלי עובד עד 10 וחצי כל יום
ואני מרגישה עניה. מסכנה ובודדה.
לאחים שלי כולם יש רכבים, שני בני הזוג בבית כל ערב, משכיבים ביחד את הילדים, הם גרים בדירתם ואנחנו לא, אין לנו, בעלי חייב לעבוד עד מאוחר, אני בהריון ועם הילדים בבית לבד וגם לא יכולה ואין לי כוח לצאת בערב כי לבד איתם כל היום אחרי שעובדת עד 4,
כשבעלי חוזר הביתה בערב מוצא אישה בוכה , מתוסכלת, מאשימה. מעגלי תמיכה- זוג הורים אחד לא יכול לעזור כלל כלכלית וזוג הורים שני לא מתעניין כי עמוס בעצמו , באחיות וגיסות שלי אני מקנאה נוראות באל מה שיש להן ולי אין, וגם אותן וגם את החברות אפילו לא משתפת במה שעוברת כי הן אפילו לא תבנה את הקושי והתסכול היומיומי.
מנסה להסתכל על הטוב שבחיינו אבל מרגישה שחיקה עצןמה, לחץ, בדידות, עוני ומסכנות.
אפילו שיש דברים טובים ואפילו שיש בגדים יפים ללבוש.
הבדידות והעוני, העובדה שאני הולכת לכל מקום ברגל ונסחבת שוברת איתי.
ואין צפי לפחות ב3 שנים הקרובות לשיפור במצב אלא רק על ידי עבודה קשה כמו היום. ולא מנחם אותי להסתכל על אחר כך שיהיה יותר טוב כי ההווה קשה ואכזרי ומרגישה שאפילו ה’ לא מרחם עליי.
לא יכולה לקחת חופש. לא טיפול. כן נמצאים בטיפול זוגי שפורקים שם כל שבוע את התסכולים והקשיים ללא מוצא.
ועצוב שבמקום שהזוגיות תהווה מקום לנחמה אנחנו כל כך עייפים כל ערב ואני כל כך עצובה עד שמאשימה את בעלי שכמה שהוא קשוב ומבין לא יכול כבר לשאת זאת.
בבקשה תעזרו לי, תענו לי תשובה מהר, מה אעשה כדי לא להרגיש עניה, מסכנה ובודדה כשאני כן כזו???????

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה,

קראתי את השאלה שלך, ומשורה לשורה הרגשתי איך הלב שלי הולך ומתכווץ יחד איתך. איך השאלה הזו הולכת וסוגרת. איך היא לאט לאט מצמצת את האוויר שבין השורות. אני מניחה שזו הדרך שלך להעביר לי את החוויה היומיומית שלך. את הסגירות שאת חווה, את הצמצום, המחנק והכמיהה לחלון אוויר שיאפשר לך לרגע לנשום עמוק ו – להתרחב.

ניכר מהכתיבה שלך שאת לא מצפה ממני לפתרון קסם. ולמה? כי אם היית מאמינה שהפתרון תלוי בעזרה כלכלית, או רכישת רכב, בטח היית מוצאת את הדרך ליועצים הכלכליים הנכונים ולא היית מגיעה אלי. אם הגעת אלי, ברור לי ולך שאת מניחה שיש דרכים נוספות להכניס רווחה לחייך. ייתכן שאת מניחה שאת יכולה לגרום לעצמך להרגיש טוב יותר. שאת מבינה שאת מסוגלת לשנות את המצב, ועל כך – אשרייך. אשרייך שמתוך המקום הקשה שאת מציירת, את עוד מאמינה ביכולת שלך לשנות את המציאות ולא במעט. והמעט הזה גם הוא הרבה.

נחזור למציאות היומיומית שלך – ילדים, מחלה כרונית של אחד מבני הבית, עסק שכשל, בעל שנעדר מהבית עד השעות המאוחרות, ההתנהלות ללא רכב, אין דירה משלכם. כל זה מספיק כדי להבין שהמציאות שלך לא קלה. לא פשוטה בכלל. אבל – היא רק מציאות.

למה אני מתכוונת? אל תחשבי חלילה שאני מקלה בה ראש. היא מורכבת ואפילו מאוד. אולם, אני רוצה לנסות לבקש ממך להפריד בין המציאות – הנתונים הטכניים, לבין החוויה – הרגשות שאותה מציאות מעוררת בך.

לדוגמה: לאחים שלך יש רכב ולכם אין (מציאות), ולכן את מרגישה ענייה ומסכנה (רגשות).

ההפרדה הזו, תאפשר לך להבין את העיקרון שעומד בבסיס הגישה ההכרנית. הגישה ההכרנית טוענת שרגשות הן תוצר של המחשבות והמסרים שבחרנו לספר לעצמנו על המציאות.

כלומר, יש פה גישה מהפכנית שמשנה מהיסוד את כל מה שחשבנו עד היום על חוויה ורגשות. היא מטילה ספק ביכולת של המציאות לעצב את הרגשות שלנו. הגישה ההכרנית טוענת שאנחנו אלו שבוחרים איך לראות את המציאות וממילא גם את האופן שהיא תשפיע עלינו. בידינו להחליט לנקוט בגישה חיובית בה אנחנו שולטים על האופן שהמציאות משפיעה עלינו, או להיפך. להחליט שהמציאות תשלוט בנו ותעצב את הרגשות שלנו מבלי שנתערב או ננקוט עמדה לטובתנו.

אנסח בעדינות וברגישות, את הכיוון שהייתי מציעה לך ללכת לקראתו – לקחת שליטה על האופן שהמציאות משפיעה על מערכת הרגשות שלך. זה לא קל. בכלל. אבל זה מתגמל!.

כיוון נוסף שאני רוצה להציע, הוא לייצר לעצמך מעגלי תמיכה. למרות שאני מבינה מדברייך שאין בסביבתך הקרובה את האנשים המתאימים, אני לא רוצה שתוותרי על הזכות לשתף.

המטרה בשיתוף אינה דווקא שאנשים יזדהו עם המקרה או יציעו פתרון. המטרה היא לפוגג את ההילה הטראגית שאופפת את חייך. עצם הדיבור מעניק לחוויה ממד מציאותי יותר. כל דבר סגור תוסס בסוף, היציאה החוצה מונעת את התסיסה המיותרת שגוררת רגשות טרגיים. כאלו שאינם מותאמים בהכרח למציאות.

איך לעשות את זה? תמצאי בייביסיטר או כל פתרון אחר עבור ילדייך בשעות הערב. תצאי. תפגשי אנשים בחוץ. תחברי את עצמך למקורות מיטיבים. תעשי סתם דברים, תשתפי סתם דברים. תפרקי ותטעני את עצמך בכוחות מחודשים. לאט לאט החיבורים האלו ישפיעו עלייך לטובה ותוכלי לשוב אל בעלך ואל ילדייך אנרגטית יותר.

לסיכום,

המציאות שלך קשה ומורכבת, תנסי לפרק אותה ולהפריד בין המציאות לחוויה, כדי שתוכלי לקחת שליטה על האופן בו את חווה את הדברים.

תצאי החוצה כדי לשוח את ליבך. תייצרי לעצמך מעגלים של חברות בהם נח לך לשהות ולדבר.

כשתהי מוארת יותר מבפנים, הבית יחווה יחד איתך את התנועה הזו ובע״ה תזכו לאור שיחלחל לביתכם ויאיר את המציאות שלכם.

בתפילה להצלחתך,

דבורה.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. חיבוק לשואלת.. רק רוצה לומר לך מבלי להפחית מהכאב שלך,
    שאת לא לבד בזה…
    למדתי בחיים שגם אם אני מרגישה לבד במציאות הכי נוראית יש עוד אנשים שחווים את אותה חוויה או אפילו קשה יותר וחיים.
    ולא שזה משמח שגם אחרים סובלים.
    אבל אני לא לבד.
    את לא לבד..
    💗

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

בזיונות !!!!!!!
תודה מראש,אז ככה…בקצרה: נפשי העדינה מרוסקת לחלוטין,אני שבר כלי ממש,מכיוון ש-ללא גוזמה…”פגעו” בי אנשים,ועדיין,במשך כל חיי (43),וגם פוגעים לחינם כביכול…ואני בסה”כ בנאדם…ואני יודע ומאמין,שהכל משמיים,בצדק,ולטובה,ולכאורה להפגע זו בעצם גאווה סרוחה מצידי,ואני מסכים! כי אין רע יורד מן השמיים כידוע…ועלינו לקבל באהבה,ואני מוחל לכולם,והלוואי שגם ימחלו לי!! ואני גם מודע למעלת...
כיבוד הורים של אמא נרקסיסטית הוא אפשרי?
לי ולאמי מעולם לא היו יחסים טובים. היא מה שמגדירים היום, הייתה הורה נרקסיסטית. כל חיי למדתי לרצות אותה וכשלא עשיתי זאת חשתי אשמה ומצפון עצומים, גם אם הדברים לא קשורים בה בכלל. לפני כעשר שנים היא פיתחה הפרעה פרנואידית ובה היא חושבת שאבא שלי ואח שלי פוגעים בה (מעולם...
קושי גדול עם אמא שלי
אני גדלה בבית איכותי, עם ייחוס טוב וכו׳. בתכלס, השלום בית של הורי לא כל כך מוצלח- מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה היו ביניהם ריבים ומחלוקות. אני תמיד הייתי בצד של אבא, עודדתי אותו וחיזקתי את דבריו במריבות כי לדעתי אימי לא פעלה נכון. הורי עברו קשיים אמי...
אחרי לידה ראשונה
ילדתי לפני 4 חודשים. מאז הלידה מרגישה ירידה רוחנית. קשה לי להתפלל קשה לי עם הכיסוי ראש בבית וצניעות בבית תפילות ןברכות.. מרגישה שזה בגלל הקושי להתנהל עם תינוק. אני כאילו קצת כועסת על ה’ על האתגר למרות שיש לי הרבה על מה להודות. זה שונה מהחיים של לפני הלידה....
אמונה, חוסר ביטחון וסוף העולם
אני אישה בשנות הארבעים נשואה ואמא. תמיד הייתי דתיה וב- 3 שנים האחרונות התחזקתי יותר יחד עם בעלי. לפני כשנתיים הייתי צריכה לעבור ניתוח גדול, ובעלי לקח על עצמו כיפה. ואני בהחלטה פזיזה של הרגע, לקחתי על עצמי כיסוי ראש! זה משהו שבחיים לא חשבתי שאקפיד כי המראה החיצוני והטיפוח...
דברתי רע על חבר ומרגיש רע עם זה
רוצה לשתף במשהו שקרה לי שלשום ולשאול על זה. התקשר אלי איזה קרוב משפחה לשאול ולברר אצלי על אחד הבחורים בשיעור שלי לצורך שידוכים. אני אישית לא סובל את הבחור הזה, היה לי איתו דברים ממש קשים ניסיתי להתחמק מלתת תשובה ולענות כמו פוליטיקאי ״מסביב״ אבל אז פשוט התפוצצתי וליכלכתי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן