דלג לתוכן
בבקשה תעזרו לי! אני בוכה.
זוג עם ילדים בבית, בחובות בגלל עסק כושל שהסתבך, מתמודדים עם מחלה כרונית של אחד מבני המשפחה בבית שדורשת אשפוזים מידי פעם, כעת לפני ניתוח משמעותי שדורש בירורים ורופאים…
בעלי עובד עד 10 וחצי כל יום
ואני מרגישה עניה. מסכנה ובודדה.
לאחים שלי כולם יש רכבים, שני בני הזוג בבית כל ערב, משכיבים ביחד את הילדים, הם גרים בדירתם ואנחנו לא, אין לנו, בעלי חייב לעבוד עד מאוחר, אני בהריון ועם הילדים בבית לבד וגם לא יכולה ואין לי כוח לצאת בערב כי לבד איתם כל היום אחרי שעובדת עד 4,
כשבעלי חוזר הביתה בערב מוצא אישה בוכה , מתוסכלת, מאשימה. מעגלי תמיכה- זוג הורים אחד לא יכול לעזור כלל כלכלית וזוג הורים שני לא מתעניין כי עמוס בעצמו , באחיות וגיסות שלי אני מקנאה נוראות באל מה שיש להן ולי אין, וגם אותן וגם את החברות אפילו לא משתפת במה שעוברת כי הן אפילו לא תבנה את הקושי והתסכול היומיומי.
מנסה להסתכל על הטוב שבחיינו אבל מרגישה שחיקה עצןמה, לחץ, בדידות, עוני ומסכנות.
אפילו שיש דברים טובים ואפילו שיש בגדים יפים ללבוש.
הבדידות והעוני, העובדה שאני הולכת לכל מקום ברגל ונסחבת שוברת איתי.
ואין צפי לפחות ב3 שנים הקרובות לשיפור במצב אלא רק על ידי עבודה קשה כמו היום. ולא מנחם אותי להסתכל על אחר כך שיהיה יותר טוב כי ההווה קשה ואכזרי ומרגישה שאפילו ה' לא מרחם עליי.
לא יכולה לקחת חופש. לא טיפול. כן נמצאים בטיפול זוגי שפורקים שם כל שבוע את התסכולים והקשיים ללא מוצא.
ועצוב שבמקום שהזוגיות תהווה מקום לנחמה אנחנו כל כך עייפים כל ערב ואני כל כך עצובה עד שמאשימה את בעלי שכמה שהוא קשוב ומבין לא יכול כבר לשאת זאת.
בבקשה תעזרו לי, תענו לי תשובה מהר, מה אעשה כדי לא להרגיש עניה, מסכנה ובודדה כשאני כן כזו???????
תגובה אחת
חיבוק לשואלת.. רק רוצה לומר לך מבלי להפחית מהכאב שלך,
שאת לא לבד בזה…
למדתי בחיים שגם אם אני מרגישה לבד במציאות הכי נוראית יש עוד אנשים שחווים את אותה חוויה או אפילו קשה יותר וחיים.
ולא שזה משמח שגם אחרים סובלים.
אבל אני לא לבד.
את לא לבד..
💗