שלום לך, יקרה!

שמעתי את התיסכול והיאוש המבצבצים מהשאלה הכאובה שהעלית.

תרשי לי לשער שאת לא בת 18, וזה לא הבחור השני או השלישי שאת נפגשת. את אורזת בתיק הצד הרבה תקוות ומקווה להכיר מישהו שונה, אבל שוב האכזבה מכה בך, ועוד משהו נסדק מבפנים.

את מקוה שהדרך לא ארוכה, אולם אין מי שיתחייב על כך, והבלתי נודע רק מעצים את ההרגשה.

לא קל.

ננסה למצא את הדרך הנכונה, ולנסות למצא את האוצר.

נתחיל דוקא מהאוצר.

את לא בררנית, אבל עדיין לא מצאת את מה שאת מחפשת.

מה את מחפשת?

זו שאלה מתמיהה אולי, אבל אני אחזור עליה בשנית. מה את מחפשת?

הרבה פעמים אנחנו לא יודעים להגדיר לעצמינו מה אנחנו מחפשים. מדובר במשהו תיאורטי, איזו דמות חלומית, אולי אפילו פנטזיונרית, שכיף לנו לדמיין ולהאמין שהיא קיימת ומציאותית.

במציאות אנחנו נפגשים בבחור אנושי, עם מעלות וחסרונות. סטנדרטי, אולי, אבל לא תואם חלומות. בקיצור, לא מה שחיפשנו. רצינו משהו אחר.

אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמדובר בבני אנוש ולא במלאכים, הרי שלכולנו יש מעלות כמו חסרונות. איש בעולם אינו מושלם. גם לא בעלך העתידי, וגם לא את. הבעיה מתחילה כשאנחנו סלחנים כלפי החסרונות האישיים ובוחנים עמוקות את חסרונות הזולת.

אז מה כן?

את זה את תחליטי, וכדאי שתיצרי לעצמך רשימה יעודית.

זו לא תהיה רשימה של 'מה אני לא רוצה שיהיה בו', אלא רשימה קטנה ומנופית של 'מה כן'.

לפסול ולומר מה אני לא רוצה שהוא יהיה- זה לא מסובך.

להרכיב רשימה של סדר עדיפויות- זה כבר מורכב יותר. מורכב ומחייב. מורכב, מחייב אבל נצרך.

תנסי להתמקד בדברים שחשוב לך לפגוש בבעלך. גובה? עוצמה? הכלה? חברותיות? עדה? זרקתי כאן מבלי לחשוב, אבל כדאי שתשבי עם עצמך ותנסי למפות את הדברים בהם את רוצה להתמקד, והם העקרוניים מבחינתך. תבני לעצמך סולם עדיפויות מכל המכלול החיובי. על אלו נתונים/ אופי לא תוותרי בשום אופן.

כעת, תנסי לדרג את הרשימה ל-3 דברים קריטיים, עליהם לא תתפשרי ויהי מה (בין מראה חיצוני, ובין אופי, אישיות או מידות), ועל המעלות הנוספות שעשויות להיות כבונוס אולם לא קריטיות להשתת הבית, מבחינתך.

לאחת- בחור ג'ינג'י זה סוף פסוק, ואני מכירה אחת שרצתה רק שיער שחור. בשום אופן לא בלונדיני. כך שאת ההחלטות תצטרכי לקבל בעצמך. יתכן והבירור יקח לך יותר מיום או יומיים, אבל הוא מהותי. קשה ללכת על משהו שאנחנו אפילו לא יודעים מהו. יתכן ואת עוד בשלב מקדים, בו עלייך לבחון מה מתאים לך. מי את ומה טוב בעבורך…

כשאת נפגשת עם בחור ש'זה לא זה', נסי להגדיר לעצמך במה הוא לא תואם את הציפיות, ולבחון כל נקודה בפני עצמה. הגדרות ערטילאיות לא יובילו אותנו לשום מקום, ולפעמים בחינה מחודשת ואובייקטיבית יכולה להפתיע. יצכן והוא מזכיר לנו מישהו לא סימפטי מהעבר, וצריך לדעת לעשות את ההפרדה בין הדמויות (כן, לפעמים זה רק הכיווצים בצידי העיניים או שפתיים צרות..)

ושוב, חשוב לזכור שגם אנחנו לא מושלמים, וגם לנו יש חסרונות. הנישואין הם ההשלמה שלנו.

ומה באשר לדרך? למסלול?

בטח את מכירה את המשל על שואב המים שאחד מדלייו היה סדוק. הוא החליט לתעל את החיסרון למעלה. שתל בצד השביל פרחים, והללו פרחו מטיפות המים שטפטפו דרך הכלי הסדוק.

כרגע, זה המסלול אותו ייעד לך הבורא. המצב לא נתון לבחירתך. מה כן? איך ללכת בו. בכל מקרה את כבר על הנתיב הזה, לפחות נזכה ב'שכר לימוד'. יותר קל לגרור את הרגליים בלאות ולהאשים את מצב השוק והבחורים, אבל תועלת מעשית לא תרוויחי מכך.

קחי את הימים האלו לבניה, להעצמה. אפשר בהרבה גוונים. ראשית- מהפן האישי. להכיר יותר את עצמך, לצמוח למקום חיובי, לבחון את הקוצים שמפילים אותך וללמוד איך להתמודד איתם, להתקדם למרות קיומם ולצמוח. זה אולי המקום ללמוד על טיפוסי אופי שונים, על צורות התנהגויות אחרות, וליהנות מבריותיו של הבורא.

אפשר כמובן לקחת את הימים כדי לקדם פרוייקטים שחשובים לך. לחיות את ההווה. בא לך קרם גוף טוב?- תשתמשי בו עכשיו, לא רק בעתיד. החיים יכולים להיות עשירים ויפים גם עכשיו, אם לא חיים רק בשביל העתיד. תחשבי מה יכול לתת לך סיפוק עכשווי. אולי ליצור מעגל חברות חדש, אולי ללמוד מקצוע שאת חושקת או ללכת לקורסים חוויתיים. תרשי לעצמך ליהנות מהימים שאת משוחררת ונטולת עול. נכון, בלי בעל, אבל גם בלי אחריות ועול של ילדים.

בהחלט אפשר למלא את הזמן בתוכן רוחני והתנדבותי. זה מאד מעצים וממלא. יש כל כך הרבה תחומים שניתן להתגייס בהם, כך שנותר רק לבחור את התחום בו את יכולה להעניק.

אמת, זה לא יבטל את הפחד מהבלתי נודע, והחשש שתישארי כך עדיין קיים, אבל אם תזכרי שהתפקיד שלך הוא לבנות את עצמך, וזה לא קשור לבן זוג- יהיה לך קל בהרבה. ה' מבקש מאיתנו שנמלא את יעודינו. במצב הנתון- התפקיד הוא לעשות את רצונו ולהאמין בו, להתקדם ולבנות את עצמינו ולעבוד על המידות ללא קשר לסטטוס בו אנו ממוקמים.

וגם אם יש רגעי משבר, ואפילו דיכאון- זה טבעי, זה נורמלי וזה בסדר. זה מצב זמני וגם הוא יעבור, בע"ה. תרשי לעצמך גם לא להיות חזקה. כבר סיכמנו שאת בן אנוש ;)

וכמובן- להתפלל שבתקופה תעבור בקלות, בשמחה ובמהירות.

איתך בתפילה,

תמי

‫[email protected]‬