שלום שואלת יקרה,

תודה על השיתוף האמיץ והבירור הנוקב שאת עורכת עם עצמך. זה חשוב מאוד!

את מתארת מצב כואב של טראומות ילדות קשות, ניסית לתפקד לאורך השנים ואף הצלחת, עד שכשל כח הסבל והגעת למצוקה נפשית חריפה, בו הכריחו אותך ליטול תרופות פסיכיאטריות. אך עד היום אינך שלימה עם כך שאת נוטלת תרופות, ואת תוהה – האם ניתן לרפא קושי נפשי בכדור כימי חומרי? אולי מדובר רק בסימום וטשטוש?!

עוד לפני שאתייחס לגופם של דברים והשאלה שהעלית. חשוב לתת מקום לכאב ולחוויה הכה מורכבת, בכך שהגעת בשעתו למצב של שבר כה עמוק. למרבה הכאב, למרות כל הניסיונות לתפקד, בהצלחה מרובה לאורך השנים, הגעת למצוקה נפשית חריפה, עד שנאלצת על כורחך להיעזר על כורחך בתרופות פסיכיאטריות, על הסטיגמה הכרוכה בהם. אני חושב על מה שזה עלול לעשות לדימוי העצמי, זה כנראה כואב מאוד ומורכב מאוד. גם אם התשובה הייתה פשוטה, שזה עוזר ונכון, עדיין הנסיבות שהובילו לנטילת התרופות, יכולים בפני עצמם ליצור קושי מול התרופות.

אולי עכשיו אחרי שאת בוגרת ואסופה יותר, זו אכן הזדמנות להגיע להחלטה ותהליך, ממקום שלם יותר ובשל יותר. השאלה ששאלת וההרהורים שלי בעקבותיה, והמחשבות והרגשות שיהיו לך לאחר קריאת המענה, יוכלו להיות בסיס לתהליך הזה.

אז הבה ניגש לגופה של שאלה, האם ניתן לרפא מצוקות נפשיות אמתיות, שדורשות מענה מותאם ואמיתי במקור הקושי, על ידי תרופות כימיות שמשפיעות בעקיפין על המוח וההרגשות? האם נכון לערבב בין הגוף והמוח לנפש?

האמת ששתי הגישות שהצגת, הן הגישה שמנסה לפתור את הבעיות באמצעות תרופות והן הביקורת שלך עליה, הם 2 גישות קיימות בעולם של בריאות הנפש. הגישות הללו ניהלו לאורך השנים וויכוח עז ביניהם. ניתן לקרוא להם הגישה הפסיכיאטרית-פרמקולוגית (-תרופתית), מול הגישה האנטי-פסיכיאטרית.

הגישה הפרמקולוגית בצורתה הקיצונית טענה, שגם מה שנראה לנו כתהליכים נפשיים, הם באמת תהליכים כימיים ולכן הפתרון לקשיים שונים בוויסות הנפשי, יהיו באמצעות תרופות שיעזרו למוח להגיע לאיזון וויסות. לעומתה יש את הגישה האנטי-פסיכיאטרית (מוזמנת לקרוא עליה בוויקיפדיה..) שטענה כדברייך, שמצוקות נפשיות נובעות מטראומות וחסכים ואין טעם "לסמם" את הנפש, ונדרש לגשת למקור הקושי ולתת שם מענה משמעותי ורק משם יוכל לבוא הרפוי.

אז איפה האמת? כנראה שכל גישה לבדה מכילה רק חלק מהאמת, האמת השלימה יותר, נמצאת ככל הנראה בשילוב בין שתי הגישות וארחיב:

היצירה המופלאה ששמה "אדם" היא מיזוג מופלא של גוף ונפש, חומר ורוח שאחוזים זה בזה. ניתן להיווכח בכך כבר בפסוקים הראשונים של בריאת האדם: "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה".

כיום עם התפתחות המדע ויכולת ההתבוננות במוח, ניתן לראות שהשילוב ביניהם הוא לא רק כ2 גופים נפרדים שפועלים יחדיו, אלא שלתופעות נפשיות נוכל לראות גם ביטוי פיזי ממשי בפעילות המוח שלנו. ישנם קשרי גומלין משמעותיים בין הגוף לנפש, כך לדוגמה: אדם שמח יותר לרוב יהיה בריא יותר בגופו, כמו כן באמצעות פעילות גופנית מסוגים שונים, ניתן לייצר השפעה משמעותית על הנפש.

לענייננו, על פי האמור ניתן לכאורה להבין את 2 הגישות שהצגת. מכיוון שקיימים קשרי גומלין והשפעה הדדית בין הגוף והנפש, ניתן להגיע לריפוי הנפש בערוצים השונים הן דרך הערוץ הגופני (תרופתי במקרה הזה) והן דרך ערוץ הנפש.

ועם זאת הדברים דורשים עדיין דיוק:

אני נוטה להסכים איתך, שבהרבה מהמקרים, ואולי ברובם, לא ניתן לפתור את מקורות הקושי הנפשי באמצעות תרופות בלבד!

אז איפה כן התרופות עוזרות?

התרופות עוזרות כשאדם לא מצליח לווסת את עצמו לבד. ישנם תרופות עם השפעות מוחיות וגופניות שונות, להרגעה, וויסות מצב הרוח, חשיבה מציאותית וכו' שיכולות לסייע לאדם לחזור לאיזון. לעתים בלי התרופות, האדם לא יצליח לעשות שום תהליך מכיוון שעוצמות המצוקה הנפשית כה חריפות ומשתקות. ברם, התרופות אינם "התרופה" לטראומות והחסכים השונים, הם רק עוזרות לאדם להגיע לוויסות ותפקוד. אחרי שהאדם מווסת יותר ויש לו את כוחות הנפש הנדרשים, הוא יוכל יותר בקלות לעשות תהליכי עומק להחלמה נפשית, מתן מענה לחסכים האישיים ובנייה של אישיותו וכוחותיו. אז התרופה היא בעצם סוג של עזרה חיצונית, בשביל לסייע לנפש להגיע לתפקוד וליכולת לתהליכי עומק.

במקרה שלך, כיום שאת מרגישה מאוזנת יותר, ייתכן שתוכלי אכן לעשות (ואולי את כבר עושה?) תהליכי עומק להחלמה וריפוי של הטראומות. מומלץ לעשות זאת בליווי מקצועי של אנשים רגישים שהוסמכו לכך ואת יכולה לסמוך עליהם. בהקשר התרופתי, הייתי נזהר מהורדה פתאומית של התרופות, מכיוון שאת לא יודעת מה תהיינה ההשפעות של כך. עם זאת, ייתכן שניתן יהיה במקביל לתהליכים האישיים שתעשי ברמה הנפשית, לעשות תהליך מול פסיכיאטר עם רגישות והבנה, על מנת לבחון אפשרות להפחתה מדורגת ואחראית של התרופות, תוך כדי בחינת ההשפעות של זה וחיזוק המשאבים האישיים. מכיוון שמדובר בדיני נפשות, חשוב לעשות את זה באופן אחראי ובליווי מקצועי מלא.

לסיום, אני רוצה שוב לחזק את ידייך על הדרך המשמעותית שאת עושה, כשחלק מזה זה גם הבירור של העמדה שלך לגבי התרופות שאת נוטלת. אין לנו שליטה על האירועים שאירעו לנו בעבר, אך יש לנו את הבחירה איך לפעול עם הנתונים שהחיים זימנו לנו. יש ערך רב בפעולה מעמדה של בחירה. חזקי ואמצי!!

בהערכה

דוד ל.