The Butterfly Button
נשואה טרייה ומאוכזבת מאד

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה
תודה על האפשרות להתייעץ ולפרוק מעט כאן
התחתנתי לפני כמה חודשים אחרי כמה חודשים מורטי עצבים שבהם הייתי צריכה להגיע להחלטה. התהליך לווה במטפלת שלתחושתי היום הייתה ממש לא נכונה עבורי, ולחץ מצד ההורים שמאוד התלהבו מהבחור. בתקופה שיצאנו לא היו לי רגשות כלפיו. ראיתי שמבחינה שכלית יש התאמה והוא בחור בעל מידות טובות שיהיה חבל לפספס. לכל אורך תקופת האירוסין, באירוסין וגם בחתונה עצמה הייתי עצובה נורא. החתונה הייתה אירוע מאוד טראומתי עבורי כי נחרדתי לראות שאני עצובה נורא ורק רוצה לברוח מהטקס וכל העניין.כולם אמרו לי שזה ככה זה כלות אבל אני לא מצליחה להאמין לזה. בחודשים הראשונים הייתי בוכה כל יום כשהייתי חוזרת הביתה מהעבודה. התמונה שהייתה לי לגבי חיי נישואין התנפצה באחת. אמרו לי שאני יאהב אותו אותו אחרי החתונה ושכל התחושות הלא טובות יעלמו. בפועל התחושות הקשות המשיכו ונותרי לבד בלי יכולת לדבר עם אף אחד. התגעגעתי הביתה, למשפחה שלי, הרגשתי כל הזמן צורך לעבוד על עצמי להתנהג אליו יפה, לעשות פעולות של נתינה כדי שיקרה משהו ואוהב אותו אבל זה לא ממש עזר. לדעתי כי זה לא היה מרצון אמיתי. , לא חוויתי את מה ש”אמורים לחוות” וזה נורא הדאיג אותי. אני פשוט מסתובבת עצובה בעולם ותוהה לעצמי אם בגלל שהחלטתי החלטה מסויימת בנקודת זמן, האם עליי לסחוב איתי את אותה החלטה לשארית חיי?קשה לי המחשבה שאני צריכה לחיות איתו עכשיו 120. הוא באמת אדם טוב, הרבה יותר ממני..אבל אני לא מרגישה חיבור אליו. חיפשתי מישהו שישלים אותי, שיהיה וורבלי, עם חיות והוא בדיוק ההפך, שקט מופנם חסר חיות. הקטע הוא שגם אני כזו וזה יוצר פשוט שעמום ומכבה אותי נורא. רציתי שבעלי יהיה החבר הכי טוב שלי. ושכמו שעם חברות כיף וזורם כך יהיה גם איתו. בפועל זה לא כך. עכשיו, ניתן לומר – אז למה את לא מתגרשת?יש את האופציה..אבל אני מרגישה שאין באמת את האופציה כי מי ירצה להתחתן עם גרושה?ומי אמר שאמצא משהו בזמן הקרוב..גם כך התחתנתי יחסית מאוחר. בקיצור, אני פשוט מאוכזבת וכאובה. מסתכלת בקנאה בחברות ובזוגיות שלהן. וגם מה אשם בעלי שהתחתנתי איתו כך?הוא נורא אוהב אותי ורוצה שיהיה לי טוב אבל אני מרגישה שאני חסומה רגשית ממש. יכולים גם להיות דברים קטנים שממש מפריעים לי- כמו הקרחת שלו או חולצה לא מחמיאה שלבש. זה ממש מוריד לי וסוג של דוחה אותי. לפעמים מתביישת שבכלל קשורה אליו. אני באמת באמת אובדת עצות. לא מאמינה שזו אני שכותבת את זה. זו שחלמה על עולם ורוד ברגע שתתחתן. האם זה בכלל נורמלי מה שעובר עליי??

תשובה:

שלום לך כלה יקרה מאד מאד

אני מתנצלת עמוקות על העיכוב בתגובתי, לקח לי זמן להתיישב במלוא כובד הראש והרצינות ולכתוב תשובה לשאלה כה חשובה, עמוקה ורבת רבדים.

קראתי את שאלתך כמה וכמה פעמים, ממש הגיתי וחזרתי בה עד שהיא חולקה במוחי לפרקים וחלקים מסודרים.

ראשית, כמה הערות קטנות. שאלת במכתבך: ”זה נורמלי” ??? נראה שסוגיית ”הנורמליות” מעסיקה אותך בחיים וניגע בכך בהמשך, אבל לשאלתך: כן, זה נורמלי, טבעי ואף הכרחי לחוות רגשות של חרטה, תסכול , געגוע ואפילו עצב בתוך קשר חדש, לא משנה מי הצד השני בקשר, הרגשות האלו טבעי שיצופו, נישואים זה אירוע דרמטי, מציף ומשנה חיים. השאלה היא לא האם הרגשות נורמליים אלא מה עושים עם אותם רגשות ?

לגבי ההורים – לא פרטת מדוע הם לחצו ורצו שתינשאי לאיש שלך, אבל הורים בד”כ נוטים לרצות את ההכי טוב עבור ביתם, שווה לחשוב מה היה שם ודיבר אליהם.

שנית, כתבת על טיפול אך לא פרטת מה בדיוק היה שם, ואני מרגישה שחסר פה מפתח משמעותי בהבנת התמונה.

וכעת לדבר בעצמו,

אחד הדברים שממש יכולתי ל”מרקר” בשפע בשאלתך, הוא תחושת : ”האמרו לי”. ניכר כי לפחות חלק מהסבל שאת חווה כעת הוא מהתחושה שיש איזה שהיא נורמה אחידה ומסוימת בכל הנוגע לנישואים, אהבה ומיניות ואת – אינך שם. מעין ”מיטת סדום” אחת שכל הזוגות וכל הנשים אמורות להיכנס אליה ולהתאים את עצמן בכח אליה.

קולות הרקע האלה כה עוצמתיים שהם חוסמים ממך את האפשרות בכלל להתבונן פנימה ולראות מה את מרגישה בכל הסיפור הזה???

גם אם תחליטי לחשוב ברצינות על אפשרות של גירושין וגם אם לא, זאת סוגיה שצריך להתייחס אליה ברצינות, סוגיית קולות הרקע שמעמעמים ומטשטשים את מה שבאמת קורה. אף אחד לא יוכל ולא צריך לקבל את ההחלטה במקומך אבל כל אחד שתפני אליו לעזרה ישאל אותך דבר ראשון – האם מיצית את האפשרויות הקיימות? לעניות דעתי, את אפילו לא התחלת (אני למדה זאת בין היתר, מהאמירה שלך ש”זה” דהיינו הקולות האלה, מלווים אותך עוד לפני החתונה..).

אני מרגישה שיש איזה סיפור מוכתב מראש, דיכוטומי ומוחלט ששמעת או יצרת על איך דברים צריכים ואמורים להיראות ואת מתעקשת לקחת חלק במחזה שהוא איננו שלך, מישהו אחר כתב אותו, ואנשים אחרים צריכים לשחק אותו. לעיתים אנחנו נכנסים כה עמוק לסיפור לא שלנו שאנו כבר שוכחים איך לצאת ממנו ומה היה שם לפניו. התחושה הזו שהמוטיבציה שלנו, או האהבה או הרגשות שלנו מונחים ומוכתבים על ידי מקורות חיצוניים ולא מהקול הפנימי שלנו בהחלט יכול לגרור עצב, בלבול, שיתוק ותסכול כפי שפירטת בצורה כה מדויקת ומודעת. אני יכולה לומר ממקומי הצנוע כמדריכת כלות ונשים, שבאופן אישי לא פגשתי את אותן זוגות שהכל מושלם וברור להם. לכל זוג ולכל פרט בתוך הזוג ישנם גם את הרגשות המורכבים בתוך הזוגיות, את התהיות וסימני השאלה, בטח ובטח בשנה ראשונה שהכל עדיין כה חדש ושברירי והאמון רק נבנה.

מה שהייתי רוצה להציע לך בתור התחלה בקריצה: עצרי את העולם, את צריכה לרדת!

וברצינות, אני חושבת שאם את רוצה לבחון באמת בצורה נקייה את הקשר הזוגי שלך ולתהות מה לעשות איתו, קודם כל חייבים להשתיק את הרדיו שפועל בתוך ראשך 24.7. לא סתם אחד מהברכות של החופה מדברות : ”כשמחך יצירך בגן עדן מקדם” – לאדם וחוה לא היה משפחה או חברים או מוסכמות או נורמות חברתיות שהם היו אמורים להתאים את עצמם אליהם. היו היא והיא וזה הספיק ואולי זה מה שיצר להם את מציאות הגן עדן, ואולי גם אנחנו יכולים לקבל מעט מהבחינה של גן עדן בכל חתונה מחדש, שגבר ואישה כורתים ברית ומאפשרים לעצמם להיוולד מחדש בתוך קשר חדש, ולגלות את עצמם באופן חדש לגמרי. ההתמסרות ופתיחת הלב הזו היא תנאי הכרחי כדי שמשהו בכלל יתחיל לקרות, לטוב ולמוטב. יש תחושה במכתב שלך שעוד בכלל לא הגעת לשם, את עסוקה לשמור על הלב עם שני ידיים קפוצות ולהסתכל סביב בחרדה נוכח כל הזוגות הנוצצים שהמוח שלך יוצר כדי להגביר את תחושת הלחץ, הפספוס והחוסר אונים. זה מזכיר לי ילד שהגיע ללונה פארק הכי משוכלל בעולם, עם מתקנים שמספקים חוויה של פעם בחיים, והוא מסתובב שם כבוי, מאוכזב ומדוכא: למה אני לא נהנה כמו שכולם הבטיחו וסיפרו לי, מה לא בסדר איתי? הכל בסדר חמוד, פשוט לא עלית עדיין על שום מתקן, וההנאה שלך תלויה בזה. בשביל להנות מהמתקן, בשביל להתחיל להפיק הנאה מקשר צריך דבר ראשון לעלות עליו, מכל הלב ולעצום עיניים, לאפשר לעצמי לשחרר שליטה , לחוות סחרחורת, לצעוק, לשחרר ציפיות וסיפורים דמיוניים שראיתי או יצרתי במהלך חיי ופשוט – להיות. זה אמנם לא פשוט בכלל, זוהי עבודת חיים לשחרר, אבל בלעדיה, לעולם לא תדעי מה היית יכולה לקבל בקשר הזה או בכל קשר אחר. השלב החיוני הזה כלל אינו קשור במי הפרטנר שלך לקשר, הוא עוסק קודם כל בך ובמוכנות שלך להיות בקשר ומהו קשר עבורך. דבר נוסף שאני לומדת מהמשל החמוד הזה- בשביל להנות צריך לקחת אחריות! ככל שאשב ואצפה מהצד השני ליזום, לפנק, להנות ולהצחיק אותי, כך צפויים לי חיים מרים רצופי אכזבות. ברגע שאני לוקחת אחריות על הצרכים הרגשיים והפיזיים שלי, לומדת לתקשר אותם לצד השני בצורה נעימה וברורה, הדרך מתחילה להתבהר.

מה אני אומרת בפועל?

ממליצה על שני שלבים של שינוי:

1. ברמת המיינד/התודעה: שבי עם עצמך בזמן ומקום שקטים וממש דמייני איך את פורקת מעלייך את העול המתיש של הרשימות, הציפיות והסרטים שהגעת איתם, מעכשיו דף חדש, ממש כפי שחז”ל אומרים שביום החופה את נולדת מחדש, ובכל חודש לאחר שאת נטהרת אתם מתחתנים מחדש, כי נישואים הם לא קו ישר ושטוח, הם מעגלים , הרים וגאיות, ימים ויבשות, יש בהם אינסוף רבדים ומימדים, וניתן להגיע ולגלות אותם רק אם בליבי אני נותנת הסכמה למאת ולגלות את עצמי ואת הבן זוג שלי מחדש, כל יום, לחיות את הרגע ולהתבונן בו במבט סקרן ומלא פליאה, ולא במבט שופט וידע הכל מראש. הדבר הכי מרגש שניתן לקבל בקשר זוגי הוא דווקא ”אני” חדש, מרענן שלא הייתי יכולה להכיר לולא הקשר הזה.

2. ברמה המעשית: נסי למפות לעצמך מה הרצונות והצרכים שלך בכל המימדים של הקשר: רגשי, אישותי, מעשי. מה את, כאדם פרטי, היית רוצה לקבל בתוך קשר? בדקי האם האם הם אכן שלך או שהם שייכים לקולות מבחוץ. מצאי דרך נעימה להעביר אותם לבעלך או לחלופין למצוא דרך לספק אותם לעצמך. בא לך פינוק – את יכולה לבקש מבעלך שיקנה לך בדרך הביתה או ללכת לבד. מה שתבחרי אבל מתוך שליטה בסיטואציה (שימי לב לשליטה שנועדה לצמצם את האפשרויות רק למה שנראה לי נכון ושליטה שנועדה לקחת אחריות על סיטואציה בלי להתקרבן ולהתמסכן). נסי לבחון את הקשר ממקום חדש. להחליט שאת נהנית ממה שיש ונותנת הזדמנות אמיתית. מצאי הזדמנויות כיצד להחיות את הקשר, צאו לטיול, לבית קפה, לחוויה משותפת, שחקו משחקי קופסא, דברי איתו על ספר שקראת, שתפי אותו ביום שעבר עלייך גם אם בהתחלה זה לא זורם. נתינה זה דבר גדול והיא מפתח לאהבה וקשר, אם היא נעשית ממקום נכון ולא ממקום של לסמן וי ואז לומר : הנה נתתי הכל, ועדיין זה לא עובד. אז נסי להעניק ולפנק ממקום אמיתי של כח ובחירה. הרשי לעצמך לאהוב ולקבל אהבה חזרה. כאשר את מקשיבה לו , הקשיבי בנינוחות וסקרנות מה עומד להיאמר ולא להיות עסוקה בלמצוא הוכחות וסימוכין לכך ש: הנה ידעתי שהוא משעמם, שקט וכד’.

וטיפ נוסף…נסי לחשוב עם עצמך האם ישנם עוד תחומים בחייך בהם את לא מאפשרת לעצמך להיות ולחוות עד הסוף? בהם את עצורה ומהססת? ברגע שאנו פותחים את הלב, אנו מאפשרים לו לחוש קשת נפלאה וצבעונית של רגשות, של תשוקה, של חשק ושמחה, וכן, גם של רגשות יותר מורכבים, שגם להם יש מקום ותפקיד בחיינו. דרך הזוגיות אפשר לתקן ולרפא דפוסי חשיבה מעוותים בחיינו ולחוות אושר וסיפוק גם בתחומים אחרים.

זה ללא ספק מסע, מסע לא קל שדורש החלטה ואומץ, אך הוא מתגמל מאין כמותו. אם את מרגישה שאת צריכה עצה והכוונה נוספים אל תהססי לחזור אלינו.

מאחלת לך ולכם בניית מסע משותף, מלווה בברכת ד’.

ומסיימת במשפט משיר שאני מאד אוהבת: ”וזה יבוא אתה תראה, הידיים הקפוצות ייפתחו והלב השומר לא להיפגע, יפעם בקצב מהיר זה יבוא…”.

האמיני בבורא שיצא לך מסלול חיים כה מדויק ובעצמך, שאת יכולה רק לגדול ולצמוח מזה. חזקי ואמצי,

נועה.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. כאילו אני כתבתי את השאלה. מזדהה איתך מאד. רצוי מאד מאד טיפול רגשי וליווי מקצועי לתקופה הזו. ומה שיקרה זה אחד מהשניים: או שתצליחי להבין מה הסעבה האמיתית שבחרת דווקא בו בסופו של דבר, תשמחי בו ותרצי אותו מתוך בחירה. או שתלכי אבל מתוך מקום שלם וברור ומבין מה טוב לו באמת. ובבקשה ממך, אל תוותרי על טיפול פרטני או זוגי כי הזמן לא יעשה את שלו.. אלא להפך, זה יכול להחמיר עם הזמן ולשנות את המפה עם ילדים שיבואו בדרך. זו צומת חשובה לקבל בה החלטה מתוך מקום שמבין מבפנים ומודע לעצמו. מדברת מניסיון אמיתי. בהצלחה..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים. אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב. מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא. מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות...
בזיונות !!!!!!!
תודה מראש,אז ככה…בקצרה: נפשי העדינה מרוסקת לחלוטין,אני שבר כלי ממש,מכיוון ש-ללא גוזמה…”פגעו” בי אנשים,ועדיין,במשך כל חיי (43),וגם פוגעים לחינם כביכול…ואני בסה”כ בנאדם…ואני יודע ומאמין,שהכל משמיים,בצדק,ולטובה,ולכאורה להפגע זו בעצם גאווה סרוחה מצידי,ואני מסכים! כי אין רע יורד מן השמיים כידוע…ועלינו לקבל באהבה,ואני מוחל לכולם,והלוואי שגם ימחלו לי!! ואני גם מודע למעלת...
כיבוד הורים של אמא נרקסיסטית הוא אפשרי?
לי ולאמי מעולם לא היו יחסים טובים. היא מה שמגדירים היום, הייתה הורה נרקסיסטית. כל חיי למדתי לרצות אותה וכשלא עשיתי זאת חשתי אשמה ומצפון עצומים, גם אם הדברים לא קשורים בה בכלל. לפני כעשר שנים היא פיתחה הפרעה פרנואידית ובה היא חושבת שאבא שלי ואח שלי פוגעים בה (מעולם...
מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...
פגועה מבעלי עד עמקי נשמתי
אני ובעלי נשואים 5 שנים עם שני ילדים . נישואים לא טובים . שנינו אנשים מאוד לא קלים . הדבר היחידי שטוב שיש לנו זה הילדים . מבחינתי זה גם הדבר היחידי שמחזיק אותנו יחד. יש בינינו פערי מנטליות . כמו כן בעלי הוא אדם כעסן. הכעס מתגלה בשבת כשאין...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן