בס"ד

שלום חוזרת בתשובה אמיתית וכואבת,

את מתארת מסע תשובה מפרך שעדיין לא נגמר. עוד לא הגעת אל המנוחה והנחלה שאותם את מחפשת. עדיין לא מצאת את השלום בתוך עצמך ועם החברה החרדית שלכאורה את חלק ממנה אבל לא באמת מרגישה שייכת. את מרגישה חצויה. יש בך חלקים ששמחים בהתחזקות שלך ובנאמנות לאמת. נקרא להם 'הרוח' ויש בך חלקים שנמצאים בטראומה, לכאורה, מהוויתור על החוויות וההנאות של חיי החופש והשחרור מהמגבלות שיש באורח החיים החרדי אבל כנראה שגם מהאופן שבו קרה הדבר שגרם לך לחוש לא שייכת, לא רצויה וללא רשות להביא את עצמך כפי שאת מול דמויות סמכות בחייך. נקרא להם 'הנפש'.

היית ילדה שגדלה בתוך חזרה בתשובה של הוריה. עברת מוסדות לימוד שונים שהלכו וקבלו גוון יותר ויותר דתי עד לגיל 14 שבו עברת לבית יעקב. זהו תהליך לא קל, בלשון המעטה. נכון יותר לומר, שזהו תהליך קשה. המעברים האלו בגיל הילדות וההתבגרות הם לא פשוטים בכלל ואפילו מערערים. שינית חברה וסגנון ובגיל 14 הגעת למוסד עם דרישות ותנאים שרק אם תעמדי בהם תהיי שייכת ומעט מאוד סובלנות למי שלא הולך בתלם ושעדיין נמצא באמצע תהליך. זה כ"כ קשה לנערה עם תום ילדות שלא בקיאה בכללי העולם החרדי, הכתובים והלא כתובים, להיכנס למסגרת שכזאת. אני מתארת לעצמי את הבלבול הגדול שהיית בו.

השלבים הראשונים שאת מתארת היו תהליך שהתחיל עוד בילדות הרחק מאור הזרקורים. ההתקדמות שלך הייתה לפי נטיות ליבך וללא זרוז מבחוץ. המילים שמתארות את השלב הזה הן: אהבה לברכות השחר, בחירה לשים מידי פעם חצאיות, הנאה מהמסגרת החרדית בכיתות ז', ח', אהבת הקסם והיופי שבאורח חיים ערכי ויהודי. נראה שעד כאן ההתקדמות שלך התאימה לחפצה של הנפש שלך. היא הייתה איטית אך מתקדמת.

המהפך היה בכיתה ט', שבה בצעד דרסטי עברת לבית יעקב רגיל. זהו מקום עם דרישות וחובות. מקום שמצפה ממך לעמוד בתקנון ופחות קשוב וסבלן לנטיות ליבך. זה היה צעד קשה וקיצוני, מבחינתך והרושם שהוא השאיר בך הוא של טראומה. זוהי זעקתה של הנפש שלך אבל הרוח שלך דווקא הייתה באורות. הדאגה של הרוח שאולי תישארי חילונית ותיסחפי אחרי הנאות וחוויות שמסכנות את התקרבותך לבורא, כנראה נרגעה בעקבות הצעד הזה.

את אומרת שניהלת בצורה פזיזה את תהליך התשובה שלך ועל כך את מצטערת. כשאני קוראת את המשפט הזה, אני שואלת את עצמי עד כמה נערה צעירה בת 14, בגיל כה סוער ובמצב כ"כ לא יציב של שינוי, אמורה לנהל תהליך שכזה? מה עוד שמדברייך נראה שלא הייתה לך הכוונה. לא ברור מהו המקום של הורייך בתהליך הזה. הנוכחות שלהם במכתבך לא כ"כ מורגשת. תהליך התשובה הוא תהליך מורכב עם לא מעט בורות בדרך. חשוב מאוד שיהיה מישהו עם המון ניסיון בעבודה עם בעלי תשובה שילווה בתהליך, במיוחד כשיש ילדים בגיל שאת היית בו. האם היה לכם מישהו כזה? גם אם היה, לא תמיד אפשר לחזות מראש את ההשפעות של החלטות על בחירת מוסדות לימוד, על הילד.

לאורך הדרך, היו בך (ועדיין) שני קולות – הנפש והרוח שמושכים כל אחד לכיוון אחר. כשהרוח מרוצה, הנפש סובלת ולהפך. כרגע את מביאה את זעקתה של הנפש. מה היה קורה אם היית בוחרת לחזור לחיים הקודמים שלך? ייתכן שהנפש תהיה שמחה אבל מה יקרה לרוח שבך? איך היא תרגיש? נראה שאז היא תהיה זו שתזעק.

אז מה הפיתרון? בוודאי שזה לא טוב ולא נכון להמשיך להיות בעייפות נפשית ומרמור. המצב שאת נמצאת בו היום שאת לא אוהבת את החברה שאת נמצאת בה ומצטערת כי את חושבת שאת מפספסת דברים בגלל אורח החיים הדתי שבחרת בו, הוא לא בריא. המצב הבריא שצריך לשאוף ולכוון אליו הוא תחושה של שלווה וסיפוק מחייך, של הלימה בין הערכים שאת מאמינה בהם לבין הצרכים של הנפש. זוהי שאיפה שלא תמיד מתמלאת ב-100% אבל לשם אנחנו שואפים.

לדעתי, צריך לחשוב בצורה יעילה ולכן המחשבה על העבר צריכה להיות מכוונת בעיקר כדי לזהות מהם הדברים שחשובים לנפש שלך שזנחת בדרך ושחשוב שתכניסי לחייך כדי שתהיי יותר שמחה ומסופקת. כשאני אומרת 'צרכי הנפש', אני לא מתכוונת למכנסיים ושיער פזור. אני מתכוונת לצורך שנמצא מתחת לדברים. מהו הצורך שמתמלא בך כשאת מדמיינת אותך עם מכנסיים ושיער פזור?

חופש? ביטוי? פתיחות? ספונטניות? משהו אחר?

אחרי שתזהי מהו הצורך, תחשבי איך את יכולה להשיג אותו בדרך כשרה. לרוב הצרכים של הנפש שלך יש דרך כשרה להשיגם.

תנסי להתבונן בהווה שלך. מה חסר לך בו? האם ייתכן שהגעגוע לעבר לוקח אותך הרחק מקשיי ההווה? את בחורה אמיצה, אמיתית וכנה. תשתמשי בכוחות אלו שיש בך כדי לשאול את עצמך, מה בחייך עכשיו דורש שינוי. את קוראת לתהליך שעברת תהליך מבורך, למרות הכאב הרב שחווית ושאת עדיין חווה בו. אני מסכימה איתך שהתהליך מבורך כי עכשיו היגיע שלב ב'. השלב של השכנת שלום בין הנפש והרוח.

אני ממליצה לך להתחיל לנהל שיח פנימי בין שתיהן ולחפש מסביבך מסלולים שיתנו מענה לנפש בצורה שלא תפגע בערכייך. אני, כבעלת תשובה, זוכרת את עצמי לפי שנים רבות ואחרי שנים רבות בתשובה עם חוויה דומה של מרירות וחוסר סיפוק. הפיתרון שלי היה ללמוד לימודים בתחום שאהבתי ובמקום קצת שונה מהחברה החרדית שהייתי רגילה בה. מקום שיש בו יראת שמיים אבל בכל זאת הוא היה שונה. קיבלתי שם המון. צמחתי המון ובחרתי בחברה החרדית מחדש. זו הייתה בחירה בוגרת ושקולה יותר. אולי גם את מזומנת עכשיו לשלב ב' בתהליך המבורך שלך – לבחור מחדש. צאי שוב למסע. מסע ממקום שקול ובוגר יותר שלא מוותר על ערכי הרוח ויחד עם זאת קשוב לצרכי הנפש. היפתחי למה שהקב"ה מזמן לך מתוך שיח פנימי והקשבה לעצמך. בחרי לך מורי דרך נבונים ויראי שמיים וחברות טובות למסע.

גם אני אשמח להיות איתך בקשר במסע הזה.

המייל שלי הוא: [email protected]

דרך צלחה ושמחה

פנינה