The Butterfly Button
נפגעתי כשהייתי ילדה

שאלה מקטגוריה:

היי ,
אני מגיעה ממשפחה דתיה מאוד והוטרדתי על ידי בן משפחה כשהייתי בת 8/9 . לא ידעתי בכלל שהוא מטריד אותי באותו גיל והדבר נמשך המון פעמים לאורך תקופה מאוד מאוד ארוכה .
רק כשגדלתי הבנתי שהדבר היה הטרדה והבן אדם הזה פגע בי ובנפש שלי כל כך חזק עד כדי כך שהיום , כשאני בת 18 , אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה .
עד היום לא סיפרתי לאף אחד על מה שקרה לי .

אני רוצה לספר ולטפל בעצמי אבל לא יודעת איך לעשות את זה ? מאיפה מתחילים ? מה אענה כשישאלו למה לא שיתפתי עד עכשיו ? אני מפחדת לבכות ושמי שאספר לו יסתכל עליי במבט מרחם אחר כך … (למרות שאני בעצמי מרחמת על עצמי ובוכה כל הזמן על מה שעשה לי …)
בנוסף , אני לצערי בקשר דם מאוד קרוב לבן אדם הזה , כל פעם שאני רואה אותו אני נזכרת בזה וזה מציף אותי ואין לי אפשרות שלא להתראות איתו . מה אני יכולה לעשות עם זה ?

תשובה:

שלום לך יקרה!

אני כ"כ מצטערת על העיכוב בתגובה, ובטוחה שאם הייתי קוראת את השאלה בתשומת לב מיד כשהגיעה אלי, הייתי ממהרת יותר לענות בגלל הכאב, הצעד והאומץ…

המילה הראשונה שעלתה לי בראש כשקראתי את מה שכתבת היא 'גיבורה!!' את גיבורה גדולה, עברת חוויה קשה ומתמשכת וכואבת. מאד מאד מאד.

לא בחרת בה, אין מילים בכלל לתאר את הכאב, הסבל, השתיקה, האשמה, הבלבול… ואת אסופה ואוספת את עצמך ופונה ושואלת וזה מראה על כ"כ הרבה עוצמה וגבורה.

קראתי את מה שכתבת, ואני קוראת וכואבת בשבילך אלמונית יקרה ורחוקה, יחד עם ההכרה שאיני יודעת כלום ואיני מתיימרת להרגיש מה שאת מרגישה, אך מעצם הידיעה, מנסה להשתתף מעט מעט בכאבך. בלי מבטים מרחמים, אבל עם הרבה הערכה לחוזק שלך, לעוצמה שלך ולכוחות שגילית עכשיו לקום ולהתחיל לחשוב על מוצא.

המחשבות והתחושות המתמשכות שלך בעקבות אותה הטרדה הם כ"כ טבעיים, וגם הבלבול וסימני השאלה שעולים בעקבות הרצון לטפל בעצמך הם מתבקשים בתוך המורכבות הזו, כשמדובר בבן משפחה קרוב, כששמרת על שתיקה לאורך שנים וכו'..

אנסה לענות לך ולהציע לך כיוונים מעשיים מאיפה מתחילים.

מכיוון שיש לך קשר דם לבנ"א הזה, חשיפה ושיתוף בתוך המשפחה יכולים לעורר מורכבויות שכרגע נראה שלא כדאי להיכנס אליהם. (כמו הצורך לענות לשאלה איפה היית עד עכשיו, סכסוכים משפחתיים, חוסר אמון ועוד) לבני משפחה קשה להכיל מידע כזה, ולך החשיפה עלולה להיות לא נעימה בפרט כשכרגע את במקום רגיש וזקוקה לתהליך של קבלה וריפוי.

החשיפה לאדם מבחוץ שמכיר אותך (חברה וכדו') עלולה להיות גם היא בעייתית, אולי קצת פחות, אך עם אנשים קרובים יכול להיווצר בלבלול וכאסטרטגיית התמודדות עם מידע קשה ונוגע להם אישית, הם עלולים להגיב בצורה שלא תהיה נכונה כלפיך ונעימה לך. (המבטים המרחמים, הזדהות או תגובות קיצוניות יותר)

הנכון ביותר לענ"ד הוא לגשת לאיש מקצוע, ניטראלי, שאין ביניכם יחסי חברות או קרבה להתחיל תהליך של טיפול וריפוי.

במהלך כזה אין מקום להאשמה, למבטים מרחמים, אלא לליווי מקצועי שיוביל אותך למקום קצת יותר יציב ובטוח וכשתרגישי צורך או יכולת, תוכלי לחשוף את המידע בפני אנשים הקרובים אליך. במהלך כזה לא תצטרכי לפחד לבכות, תרגישי בטוח להביא את עצמך ולמצוא לעצמך מקום ולכאב שלך, הזדמנות להחלים.

איש/ אשת מקצוע טוב יוכל גם להנחות אותך בצורה פרקטית יותר לגבי המפגשים עם אותו בן משפחה.

אני מתארת לעצמי שכבחורה בת 18, הפניה באופן עצמאי לאיש מקצוע עלולה להיות מרתיעה, ויש נושאים כמו תשלום שעלולים להקשות על המהלך הזה. עם כל זה אני סבורה שזהו צעד הכרחי ביותר עכשיו ויש דרכים לגשר על הקשיים האלה.

אשמח מאד לסייע לך לחשוב איך את עושה את הצעד הזה, אוכל להציע לך נשות מקצוע שתוכלי לפנות אליהן, מקצועיות בתחום. וגם לבדוק איתך איך בנסיבות חייך העכשוויות נוציא לפועל צעד שכזה.

אחרי שקמת והעזת וכתבת ושיתפת באומץ כ"כ רב.

את ראויה לטוב, לסיוע וריפוי. אחרי הצער והכאב שהם מנת חלקך- הגיע זמן גאולתך…!

את יותר ממוזמנת לחזור אלי ולקבל פרטים והמלצות.

מאחלת לך הצלחה וטוב גלוי,

מעריכה על האומץ

ומתפללת לישועתך!!

חנה

[email protected]>

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

סבתא נפטרה ואני לא מתאוששת מזה
לצערי סבתא שלי נפטרה לפני כמה חודשים. ברגע שזה קרה נפער לי חור ענק בלב, חור של געגוע וחוסר אינסופי שאין אף אחד שימלא אותו. סבתא הייתה חולה והייתי צמודה אליה מאוד במשך תקופה ארוכה. היה בינינו קשר מיוחד של אהבה וחיבור מעבר למילים. כשהגעתי לבית שלה לפני הלוויה סבא...
האם שמירת היצר עלולה ליצור עיוות?
שלום "אקשיבה"!.. יישר כח על היוזמה!   כמי שגדל בעולם החרדי, אני יודע שנושא "בינו לבינה" הוא אחד מתפוחי האדמה הלוהטים ביותר!   חשוב לי לציין שהשאלה מגיעה מתוך רצון אמיתי לדעת, ועם התשובה או בלעדיה, אורח חיי תמיד יהיה בשאיפה לעשות את רצון השם, ולדקדק בקלה כבחמורה! ואני הראשון...
אני פשוט אוהבת צוליות!
אני בת 20 ומתגוררת בחו"ל. ב"ה זכיתי לגדול במשפחה שמורה מאד מבחינה רוחנית. לאורך כל תקופת ביה"ס (יסודי ותיכון עד גיל 18) הייתי גאה מאד ב'צוליות' שלנו. הייתי יוצאת מהכיתה עם כמה חברות אם היו שירים שלא מתאימים, לא משתתפת בשיחות רדודות מבחינה רוחנית, וכו'. התבדלות מסויימת זו, בנוסף לביטחון...
איך מכבדים אבא שקשה לי איתו?
  אני בת 17 הבכורה במשפחה אני פונה אליכם כי כבר תקופה ארוכה אני מתמודדת עם קושי מול אבא שלי, ואני לא כל כך יודעת איך נכון להתמודד איתו. חשוב לי קודם לומר שאני מאוד אוהבת את אבא שלי, מעריכה אותו ומחזיקה ממנו. הוא אדם מאוד חכם, יש לו הרבה...
קשר עם ההורים בגיל ההתבגרות
אני בכיתה יב, . לצערי הייתי בשנים קודמות בקשרים עם בנים. ההורים שלי לקחו את זה קשה, בהתחלה על ידי צרחות, איומים ובלגנים אך לאחר שהתחלתי ללכת ליועצת, מטפלת אני מרגישה שעברתי תהליך טוב עם עצמי. כרגע אני ממש לא בשלב של לדבר עם בחורים סתם ככה. האנשים הבוגרים שסביבי-...
מחשבות על נישואין מעלות בי רתיעה ופחד
תודה על האתר המדהים הזה אני בת 20 כמעט ואחת כבר תקופה של למעלה מחצי שנה שאני בתהליך טיפולי כדי להוריד התנגדות ופחד מנישואין. ב"ה פחות או יותר ההתנגדות הכללית ירדה אבל יש עדיין דבר אחד שמציק לי אני מפחדת ממגע אולי מפחדת זאת לא המילה אולי יותר נגעלת כשניסיתי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן