שלום יקרה
אני קוראת את השאלה שלך וחושבת כמה את עוברת וחושבת כמה לא פשוט להתמודד בגיל 14 עם כל מה שאת מתארת.
התקפי חרדה, מחשבות אובדניות, מעברי בתי ספר..
וואו ממש קשה.
אני רוצה להגיד לך קצת מהנסיון שלי כפסיכולוגית ובעיקר כבן אדם, מהמקום שלי. את מאד צעירה בת 14 ועדיין בתוך הבלגן אפילו בתוך הילדות
אני לא יודעת כמה את מאמינה אבל אגיד לך מהמקום שלי אלוקים לא נותן לנו שכל מיני דברים יעברו עלינו סתם,
הוא רוצה שנגדל מהם ונראה מה אנחנו יכולים לעשות ברגע הנתון הזה כדי לעזור לעצמנו ולהתחבר אליו התוך המציאות הכואבת שלנו.
למה אני מתכוונת?
בנפש שלנו יש כל מיני חלקים. יש ילדה שסובלת, עוברים עליה דברים קשים ואין לה למי לספר
ילדה שאין לה מקום, חום, ושייכות – מפתחת שנאה עצמית וזה מה שאת רואה כרגע- אני שונאת אותי כי אין לי מקום בעולם אז גם אצלי בתוכי- אין לי מקום. אני מתנהגת אלי כמו שכולם מתנהגים אלי ומה נשאר לי חוץ מלהגיד שהכל רע?
כעת אוכל לספר לך שבנפש שלנו יש עוד חלקים ובדיוק בגיל ההתבגרות אנחנו מתחילים לגלות אותם
זה החלק שרואה את הילדה הקטנה שקשה לה שעובר עליה- חלק אימהי טוב ואוהב, שמתגבר על השנאה הזו שספגתי לתוכי, על הדחיה וכל זה ופשוט נמצא שם.
זה תהליך זה לא קל את עוברת מציאות מאד לא פשוטה אבל אוכל לומר לך שיש אנשים שנשארו שם במצב שקוראים לו קורבנות
אני קורבן-לקרבן אין איך לשנות. החיים רעים וקשים ומה שנשאר זה רק להתלונן ולבכות ולהישאר בבוץ הנורא.
זו החוויה של הילדה הקטנה שצועקת לנו בפנים ושכלום לא יעזור ורק למות אפשרי. כולם רעים העולם רע והכל דפוק.
בואי רגע נסתכל שניה מבחוץ
יש אותך. יש לך איזו שליחות בעולם יש משהו שאת תדעי לעשות הכי טוב אני מכירה אנשים שעברו הרבה בחיים
גם אני היום עוזרת לאנשים דווקא מהמקומות אותם אני מכירה. תחשבי שאם הייתי בוחרת להישאר בגישה של העולם דפוק ולא מתקדמת משם ולא לומדת ולא מתקדמת ומצטרפת לנשים שיושבות על ספסל הגינה ועושות תחרות מי הכי מסכנה ורע לה.
אני מציעה לך להשאיל את נקודת המבט שתסתכלי בה עוד כמה שנים ונניח שתתמחי אפילו בעבודה עם נוער מתמודד, דווקא של כאלה שסובלים ממש כמוך למה?
כי את היית בבורות האלו שרק את תביני אותם עם מציאות החיים הלא פשוטה. דווקא את
הם יגידו- אחרים לא מבינים, אבל את- כן. רק את.
יכול להיות שעכשיו את לא רואה את זה והילדה שבך צועקת הכל דפוק.
וזה בסדר, אבל חשוב שתפרידי יש את החוויה שלך ויש את מי שאת במציאות והנשמה שלך היא אור שאף אחד לא יוכל לקלקל ואם תלמדי לגלות אותו, לחפש אותו, לשמוע ולקבל יש היום המון חומר (אם תרצי תפני אלי ואנסה להתאים לך)
הייתי שמחה מעבר לכך, לשמוע שאת הולכת לטיפול אפילו לבקש מההורים טיפול פסיכולוגי לטפל בהפרעות אכילה ובמה שאת עוברת אני לא יודעת כמה ההורים שלך כתובת עבורך
אבל חשוב שהם ידעו שאת עוברת דברים ושאת מבקשת עזרה. יש היום אפשרויות חינמיות ואם תרצי שאפנה אותך -בשמחה.
זה אפשרי אני מכירה נערות שעשו תהליך והיו במקומות מאוד דחויים חברתית והיום זה אחרת. כעושים תהליך טוב החיים יכולים להשתנות
הכאב לא יעלם. הוא יהיה אבל לא ישתלט על כל החיים שלך כי יהיו לך כלים להתמודד
אל תקני את המציאויות שאנשים מראים ברשתות חברתיות שהכל תותים וקל ויפה על כולם עוברים דברים
אנחנו בעולם שבו צריך לתקן, לעלות ולרדת לקום וליפול כל הזמן, ככה הקב"ה רוצה אותנו עובדים וקמים וגדלים מתוך הכאב ומתקרבים אליו.
כשתהיה גאולה תהיה מציאות טובה יותר בלי כאב ודמעות "ומחה ה' דמעה מעל כל פנים" בינתיים, יש צער וחרדות ודברים קשים ויש- יש אותך! מגלה את האור שבך וקמה.
ואם יהיה אדם נוסף בחייך שיראה את הכאב שלך זה יכול לעזור לך מאד מאד.
במיוחד שאת בגיל ההתבגרות ומעצבת את האישיות שלך.
לא היית רוצה לעצב אותך באופן של מי אני? אחת ששונאים אותה.
את נשמה טהורה השם אוהב אותך אלו דברים שיכולים לתת הרבה נחמה
ולסיום, איך לפתח את החלק הבוגר הזה בתוכך?
חשוב להבין שכשאנחנו שומעים דברים קשים אנחנו מפנימים אותם בתוכנו
עוברים אותם ובסוף מתחילים להתעלל בעצמנו ולתת לעצמנו את היחס הזה
אנחנו אומרים לעצמנו את המילים הרעות ושונאים את עצמנו.
זה הטבעי כי ככה אנחנו מכירים
ברגע שאת תלמדי להיות אהובה עם עצמך זה לא משנה מה אנשים סביבך יעשו ויגידו
כשעושים עבודה פנימית שללמוד להיות אהובה להגן על עצמנו -אנחנו לא סמרטוט שכל אחד דורך עליו, אם נייצר לעצמנו חוויה של ילדה אהובה החברה גם תרגיש את זה! החברה מרגישה מי קורבן ומתלבשת ופוגעת בהתאם
ואיך לעשות את זה לא להיות קורבן?
כמו שאמרתי לך קודם כל לזעוק לעזרה ולבקש טיפול לעצמך
ואני רוצה להציע לך עוד דרך. לתת לך מדריך שכתבתי. תשלחי לי מייל ל[email protected]
ואני מציעה לך כל יום לפגוש את עצמך כמה זמן שאת יכולה. שעה שאת מטפלת בעצמך שאת תהיי זמינה לעצמך והשם זמין לך (במדריך זה מפורט יותר).
את יכולה לפתח חלק בוגר לעצמך שתמיד ייתן לך יד
זה לא פשט כי אנחנו רגילים לחפש את זה מאחרים לחפש אהבה מאנשים אחרים
אם כל יום תדברי על מה עובר עליך תתעקשי על זה. תשתמשי בדיבור,
תמצאי לך מקום פרטי שאר את עם עצמך ומשתפת במה שעובר עליך. את עצמך ואלוקים.
זה יפתח בתוכך חלק בוגר שרואה מה שעובר עליך ואז את תלמדי להיות אהובה
את תקשיבי לצעקות לבלגן ולכאב אבל יהיה בתוכך גם חלק בוגר שרואה מה שעובר עליך
שמנחם שמעודד שאומר שיהיה טוב איזה גיבורה את איך את מתמודדת בגבורה ומבקשת עזרה ולא נשארת במקום הקורבני
ובנוסף, תעשי דברים שאת אוהבת, תכתבי יומן, שירים, תפתחי כישרונות, תרקדי, תנדני, תשירי, תציירי- הכל מתקבל.
תחפשי מקום לתת בו לאחרים כי בסופו של דבר הנתינה בדבר שאת טובה בו- יכולה מאוד להרגיע ולמלא באמת.
תזכרי-
כשאני מקשיבה לעצמי ולומדת להיות אהובה ולחבק את עצמי אז טוב לי. ברגעים האלה אני לא לבד לגמרי- אני עם עצמי. ומי באמת יודע מה השליחות שלך לפעמים לוקח שנים לדעת..
אני חושבת שיצא ממך דבר גדול. תזכרי את זה בעוד שנים.. כשתעבדי עם נוער מתמודד, את תדעי להקשיב להם הכי טוב ולהבין אותם והם ייקשרו אליך
עכשיו את שם ואת עמוק בפנים ואת לא רואה את זה
אבל אני רואה את זה
וזו השקעה. גם כשלא בא לך על עצמך.
אני אשמח לשמוע ממך.
מקווה מאד שהתשובה שלי עזרה לך ונתנה לך קצה וכיוון איך לעזור לעצמך ולבקש עזרה.
מקווה שתצליחי לפתח בתוכך חמלה והרגשת אהובה ושיהיה לך מקום להניח את כל מה שעובר עליך בקרוב בעז"ה.
תמר מ.
דלג לתוכן
תגובה אחת
לא יודעת אם את רואה את זה ילדה צדיקה שלי, אבל שתדעי שקודם כל את נשמה כ"כ גדולה מתוקה וקדושה, וזה כ"כ מצטייר מהמילים שלך.
תדעי ששנאה עצמית זה ארס קטלני, תעמדי מול המראה ותאמרי לעצמך- אני אוהבת את עצמי! אני גיבורה וחזקה!
אני יודעת שזה קשה, אני גם הייתי שם!
את תמצאי את הכוחות להתגבר ויהיה את הרגע הזה שהאנשים מסביבך יבינו שאי אפשר יותר לדרוך עלייך, ונשמה אהובה, מגיע לך חיים של טוב ואושר,