שלום יקרה,
קראתי את שאלתך יותר מפעם אחת והיה לי צער בלב.
צער על החוויות הלא נעימות שלך וצער על נושא שצריך הרבה תיקון בעולם.
ניסיתי לדייק את תשובתי אליך ככל יכולתי.
אם אלך לסוף דבריך שם הגדרת שתי שאלות-
הראשונה מה אני אשמה?
והתשובה שאולי ברורה לך, היא קצרה וחד משמעית- את לא אשמה!!!
השאלה השניה, איך אפשר להישמר מזה? ומה אפשר לעשות? כאן אתן לך תשובה ארוכה יותר ואני מקווה שהיא תניח את דעתך.
כתבת נכון שמדובר כאן על הנושא של הטרדות ואם תרשי לי לדייק זו נקראת הטרדה מינית- כלומר הטרדה על רקע היותך אישה (יש גם הטרדה לגברים אבל אצלך זה גבר שעושה דבר לא ראוי כי את אישה).
הטרדה מינית יכולה לכלול מגע או דיבור לא ראוי ואסורה על פי תורה וגם על פי חוק.
האדם שעושה את זה נקרא פוגע.
הקושי הוא שזה אכן קורה ולא תמיד יש איך למנוע את זה.
את צודקת יש לאנשים יצר ואני רוצה קצת להפתיע אותך שכמו כל יצר יש לזה חלק טוב וחלק רע.
היצר הזה התעורר כבר כשהקב"ה ברא את אדם וחווה.
כשאדם הראשון רואה שהעולם מורכב מזכר ונקבה ורק לו אין בת זוג הקב"ה מפיל עליו תרדמה ובורא את האישה "עזר כנגדו" וכשאדם הראשון מתעורר הוא מגלה לידו את חווה ומתפעל מאד.
ואז מופיע בתורה הפסוק הבא: " על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיות לבשר אחד"
מאותו רגע שאדם רואה את חווה בגן עדן נוצר בעולם געגוע. געגוע של נשמת האיש לנשמת האישה וגעגוע של נשמת אישה לנשמת בעלה.
אדם מחזר אחר אבדתו, כך מתואר איש שמחפש את השידוך הנכון לו.
והגעגוע הזה, הרצון למצוא את האיש המיוחד לך, את האישה המיוחדת לך הוא יצר הטוב. הוא היצר שמעודד אותנו לחיות יחד, לבנות זוגיות ומשפחה.
וכשמקימים כך זוגיות ומשפחה יש בזה חיבור של שכל, רגש וגוף. ואז "שכינה ביניהם".
זה החלק הטוב.
בצער גדול אני מסכימה איתך שיש אנשים שמשתמשים ביצר שלהם לרע.
את הרצון הכי עמוק, פנימי ואמיתי לבניית זוגיות הם ממירים ברצון למגע חיצוני, ללא שכל ורגש. רק גוף.
והיצר הזה, שהולך לצד הרע, פוגע גם באחרים. ואנחנו קוראים לזה הטרדה. לבחור שמלטף אותך בניגוד לרצונך. לאדם שהולך אחריך בצורה מציקה ואפילו מאיימת.
והחוויה לא נעימה ולא תקינה.
אז קודם כל תמיד תזכרי שאת לא אשמה.
(לפעמים בנות חושבות שאולי זה בגלל שהן לבשו בגד מסוים, דברו בקול מסוים או אמרו משהו ואת יכולה להבין ואפילו לראות מניסיונך שזה אף פעם לא קשור למשהו שהנערה אמרה או עשתה. זה רק היצר של הפוגע)
אז את לא אשמה. אבל האם יש לך איך למנוע את זה?
יש כמה פטנטים שאולי לא יכולים למנוע באופן מוחלט אבל יכולים לתת לך תחושה יותר בטוחה ולא פגועה.
הדבר הראשון והכי חשוב זה האינטואיציה שלך. אינטואיציה היא תחושת בטן. הדבר הזה שגרם לך להבין ולדעת באופן ברור שקורה כאן משהו לא תקין. (כמו שכתבת הרבה פעמים זה קורה בטעות אבל כאן זה היה ברור שזה לא בטעות. איך זה ברור? כי אנחנו יודעות לזהות את זה. קוראים לזה אינטואיציה)
אל תוותרי על האינטואיציה שלך.
אם את מרגישה שמצב מסוים הוא לא תקין אז כנראה שאת צודקת.
יש מקרים שבנות פוגשות מקרים שזה לא כל כך חד משמעי אם זה קרה בכוונה או בטעות מצד הפוגע. ותמיד אגיד להן לסמוך על ההרגשה שלהן. הן יודעות הכי טוב.
דבר שני. לפעמים נכון להגיב בקול.
אני יודעת שזה ממש קשה ולא נעים אבל פוגע מסתמך על זה שלא יהיה לך נעים להגיד בקול.
ותדעי שאדם שפוגע כנראה עושה את זה לעוד נערות ולא רק לך.
אז אם מישהי תעז להגיד בקול הוא זה שיצטרך להרגיש לא נעים.
למה אני מתכוונת?
למשל, אם בחור מלטף אותך באוטובוס. תנסי להגיד בקול- די. או תפסיק. או חוצפן או כל מילה אחרת שנשלפת לך באותו רגע.
זה יגרום לכל יושבי האוטובוס להסתכל והכעס יופנה אליו לא אליך. והוא זה שירגיש לא נעים ומפוחד.
ואני לרגע לא חושבת שזה קל או פשוט.
זה בהחלט דורש מאמץ אבל אם כל פעם שמישהו ייתן ליצרו לגבור עליו האישה שמולו תגיב בקול אז אולי זה יצמצם מעט את התופעה.
או למשל, בחור עומד ומסתכל עליכן באופן לא נעים. הרגשת האי נעימות זו אינטואיציה וכנראה שאתן צודקות בהרגשה אבל קשה לנו להגיב בקול.
כי זה מביך וכי אולי הוא לא באמת מתכוון.
גם אז נכון להגיב בקול למשל, האם אפשר לעזור לך?
וכאן אנסה ללמד אותך צורת דיבור שנקראת שיטת שלושת השלבים.
את אומרת משפט שיש בו תיאור מצב-רגש- בקשה.
במקרה שעכשיו הבאתי תגידי- "אתה מסתכל עלינו כבר הרבה זמן (תיאור מצב) וזה לא נעים (רגש), אתה יכול בבקשה להפסיק (בקשה).
ושוב, ברור לי שזה דורש הרבה אומץ לב להגיד כזה משפט אבל הלוואי שכולנו נקבל את האומץ הזה.
אם הבחור היה תמים וזה קרה בטעות הוא יהיה קצת נבוך, יגיד סליחה ויתרחק.
ואם הבחור לא היה תמים גם אז הוא יסמיק וילך אבל בתחושה שעלו עליו.
את האי נעימות העברנו אליו.
ואני רוצה להוסיף כאן עוד אמירה שהיא לא קלה אבל חשובה.
אם את יודעת על מישהו מסוים (שאת מכירה/מזהה) שמתנהג בצורה לא ראויה אני ממש מתחננת שתשתפי מישהו שאת סומכת עליו.
אדם מבוגר- אחד ההורים, מורה שאת בקשר איתה מישהי מהמשפחה.
תזכרי שאם יש אדם פוגע יש לו הרבה נפגעות.
ואנחנו כקהילה צריכות למנוע את הרע הזה בתוכנו.
אז לספר על אדם שהוא פוגע זה לא לשון הרע. זו הצלה. (כמובן במקרה שאנחנו יודעות בוודאות על מקרה לא ראוי).
ולסיכום,
לך אין אחריות על יצר של אחרים ואת לא אשמה באף אחד מהמקרים שקרו לך.
יש לך אחריות לשמור על עצמך. להקשיב לאינטואיציה. להגיב כשמתנהגים אליך לא ראוי ולשתף אם קורים מקרים חמורים.
וכמובן להתפלל לגאולה שלימה.
הצלחה רבה ובשורות טובות.
רחל
[email protected]
2 תגובות
קודם כל, כל הכבוד על האומץ והכנות לפתוח את זה כאן.
דבר שני, התשובה היתה ממש מקצועית.
ומניסיון שהיה במקרה של נפגעת בדיוק באופן הזה, הפיתרון אכן היה פשוט לומר בקול: היייי!!! (בצירי) או, סליחה??? או כמו שיועצת כתבה.
התברר בחקירתו של אותו פוגע, שהוא היה "נוהג" ליגוע בבנות ואפילו נשים! חרדיות רק כי הוא ראה שהן לא מגיבות, וככה הוא פגע במשך שנים!
חזקי ואמצי!
את לא אשמה בכלל!!!! לא קשור אלייך משום צומת!!!! זה היצר הרע או המחלה של הפוגע בלבד! ולך יש את הזכות והחובה להגן על הגוף שלך והנשמה שלך!!!!!!!!
במיוחד אם נראה לך שזה מישהו מסויים, או מישהו מוכר, חובה לספר, לשתף, ולפעול במישור הנכון, טיפולי, תורני וחוקי!
בסופו של דבר את שומרת על עצמך ועל עוד המון נפגעות אחרות, ובסופו של דבר גם על אותו פוגע אומלל שאולי ילך לטיפול מזה….
תודה רבה על תשובה כל כך מקצועית ומפורטת שחובה שכל בת תקרא. משהו אחד קטן שרציתי להעיר, לגבי משפט שהשואלת כתבה ונראה לי הובן לא כל כך נכון (גם על ידי המשיבה וגם על ידי מי שהגיב כ"אכפתי מניסיון").
הבחורה המתוקה כותבת "אני מבינה שלגברים יש יצר הרע מאוד גדול בזה
אבל מה אני אשמה!?!" והמשיבה פרשה את המשפט כהאשמה של הבת כלפי עצמה, כביכול היא נוהגת לא בסדר ולכן מטרידים אותה, וענתה לפן זה של השאלה. אבל נראה לי (כאחת שנמצאת באותו המצב ומתמודדת גם אני עם התופעה…) שהשואלת התכוונה לשאול מה אני אשמה-כלומר בסדר, לגברים יש יצר הרע אבל למה אני צריכה לסבול בגלל זה?!! למה להם יש כזה טבע באישיות ואני זאת שצריכה להתמודד עם ההשלכות? וזאת שאלה גדולה ואשמח עם המשיבה תענה גם עליה… תודה