לשואל היקר שלום וברכה מרובה!

אני מאוד מתחבר להרגשה שלך. אתה מרגיש שלם עם עצמך, יש לך תובנה עמוקה על חיי נישואין, ומתוך כך אתה מרגיש צורך לצאת לחיים כבר. אבל… הסביבה אינה תומכת בנישואין בגיל 17, וכולם מסביב אומרים שנישואין בגיל צעיר זה לא מוצלח. זה גורם לך לתחושה קשה, אתה כ”כ רוצה וכולם כ”כ מתנגדים. האם הם צודקים? ואם הם צודקים, איך אני מתמודד עם הצורך האמיתי שאני מרגיש?

חשבתי על השאלה שלך לא מעט (היה לי הרבה זמן… סליחה על האיחור!). ראשית, אין ספק שבחרת בדרך הנכונה: להתייעץ, ואני אשתדל להעניק לך עצה הוגנת מזווית ראייתי. אין ספק שזווית הראייה שלך מצומצמת, ולו בשל העובדה שמעולם לא התחתנת ואינך יודע מה זה בדיוק, ואם יורשה לי להפתיע אותך: אפילו אינך יודע מה זה בערך. ובמקום להאריך במשחקי מילים: אינך יודע מה זה. זהו זה.

אז מה? האם אני רוצה לומר לך את המשפט המעצבן: “זה לא טוב כמו שהרווקים חושבים ולא רע כמו שהנשואים אומרים”? שמעת את זה פעם? אמרו לי אותו כשאני רציתי להתחתן בגיל צעיר (כן, ממש כמוך!). בעצם אומרים לך: כשתגדל תבין (עוד משפט מתנשא שלעולם לא אומר לילדיי בלי נדר), אתה חי בדמיונות, זה בכלל לא פשוט וכו’.

אנסח משפט דומה אבל בסגנון “פרווה”: זה פשוט אחרת. כלומר, מדובר במערכת אחרת לחלוטין מזו של הרווקות, כזו הנוגעת לכל תחומי החיים. (אגב, מכיוון שיש לך תובנות עמוקות על חיי נישואין, אזרוק לך שאלה למחשבה: האם זה טוב שהנישואין זו מערכת הנוגעת לכל תחומי החיים? האם אין צד מעלה בכך שיוותרו תחומים בחייך שיהיו נחלתך בלבד ולא יתערבו במערכת הנישואין? זו שאלה מופשטת, תתרגם אותה איך שמתאים לך).

ואם זו מערכת אחרת, אז מה? הלא זה יותר טוב מלהיות רווק! והכתוב אומר: “לא טוב היות האדם לבדו”! אמת, אבל צריך לבחון היטב האם זה מתאים לך או לא. נראה לך בינתיים שאני מצטרף למתנגדים? לא ולא, איני חושב שיש בכלל זכות לאדם מבחוץ להתנגד לרצון כזה, המובנה באדם, ומעיד על היותך בריא בגוף ובנפש. אדרבה, כשאני פוגש בחור שלא רוצה להתחתן אני מודאג.

הרב וולבה זצ”ל כתב בספרו “זריעה ובניין בחינוך” שאין להלחיץ בחור בן 22 שלא רוצה לשמוע שידוכים, ואין למנוע בחור בן 18 שרוצה להתחתן. גם אני לא אמנע אותך, למרות שאתה מתחת דוגמת הקיצון של הרב וולבה…

בוא נבחן את הדברים בצורה מסודרת. שאל את עצמך: מה גורם לך לרצות להתחתן? המשיכה הטבעית שבין איש לאשה? אני מניח שזה הדבר הראשון, ולא היותך שלם עם עצמך ורצונך בחיי נישואין. (אגב, יש כאלו שזה לא גורם להם לרצון להתחתן, אלא להיפך. הדבר מעיד על צורת החיים הנוכחית שלהם, ומעיד על היותך רוצה בחיי קדושה וטהרה). האם זו סיבה להתחתן? בפירוש כן. אבל שים לב לכך שהצורך הזה מוביל אותך לרצון להתחתן מחר, או בעצם היום, וזה כמובן לא יקרה. מה שאומר, אם נבחן את הסוגיא בצורה ישיבתית, שזה לא זה. כלומר, אתה לא אמור לתת לחשק הזה להוביל אותך באף.

נמשיך הלאה. כתבת שאתה מרגיש שלם עם עצמך. המחשבה שהיותך שלם עם עצמך זו סיבה לנישואין היא מאוד חכמה! באותה מידה יכולת לכתוב את המילים “אני מרגיש חצוי” כסיבה לנישואין, לא כן? אתה מאוד צודק, שמי שמרגיש שלם ראוי עד מאוד לבנות את ביתו, כי השילוב של שלמים יחד יוצר את השלימות האמיתית, וכמובן חושף בעיניכם את הסוד שעד כה לא הייתם שלמים כפי שחשבתם, ויש עוד עבודה יפה לעשות יחד (אוי, אני מגלה לך את סוף הסיפור…). אתה בטח מאמין שאני צודק בכך שאתה עשוי לגלות שלא היית שלם כ”כ, האם לא יכול להיות שאתה מרגיש כעת שלם, אך אם תחיה עוד שנה במרחב הרווקות תרגיש יותר שלם ובשל לנישואין? ובמבט לאחור תאמר שלפני שנה ממש לא היית ראוי לכך?

השאלות האלו מפחידות אותך? אם כן, סימן שהן נכונות. כלומר, שאם תתבונן בנקיות בעצמך – תראה שאתה צריך עוד קצת זמן לבד. למרות כל המילים היפות שיש לי להגיד על נישואין (ויש לי הרבה!), יש מהלכים שאפשר לעשות רק בתור רווק. אדייק יותר, ליתר ביטחון: יש מהלכים שהרבה יותר קל לעשות בתור רווק, ובתור נשוי הם מורכבים על גבול הבלתי-אפשריים. אקח דוגמא קיצונית: לחזור בתשובה בתור נשוי. זוג שאינם שומרים מצוות שהאחד בחר לחזור בתשובה – אתה יכול לדמיין את הקושי שהוא הולך לעבור אם בת הזוג אינה בעניין? זה לא דמיוני, אני מכיר כמה זוגות כאלו. גם אם אינך צופה שינוי מהותי בחייך ובהשקפת עולמך בשנתיים הקרובות, דע לך שאתה עלול לשנות עוד את דעותיך מן הקצה לקצה. זה הזמן שלך להתנער (לשון נער) ולבחור מחדש, לחלום.

אם נמשיך אם המימד הדתי, אזי יש רבים שבאיזור הגיל הזה ממקמים את עצמם בעולמה של תורה, ופעמים רבות הם בוחרים במקום שונה מזה של ההורים. האם תרצה לעבור טלטלות כאלו בתור נשוי? לא יודע אם הדוגמא הזו מתאימה לך בכלל, אז תעתיק אותה לכזו המתאימה לך. זה יכול להיות בחירת מקצוע, עיצוב אישיות ועוד. בנימה אישית אספר לך כי אני שיניתי את כל מהלך חיי בשנים שבין גיל 17.5 ל-19.5, בחרתי לחיות בחברה אחרת מזו שחיו בה הוריי, להשקיע במסלול אחר מזה שחשקתי בו בתחילה, כל צורת החשיבה שלי השתנתה. ו… כן, גם אני רציתי להתחתן בגיל 18, ומה טוב שלא הצלחתי לשכנע את מורי דרכי בצדקתי.

מבלי משים אני מטה את הכף לטובת דחיית הנישואין, אז עשה לי טובה ואל תשמע לי! תחשוב טוב מה נכון עבורך על בסיס הידע שהשתדלתי לתרום לך, ותחשב מסלול מחדש. תוך כדי שכתבתי את הקטע הקודם הרגשתי פרפרים של התרגשות בבטן, געגוע לחופש האינסופי של שנות העשרה, ליכולת לפתוח כל נושא לדיון. יש שמפחדים מזה, חוששים שהצעירים אינם יודעים לבחור נכון, אבל צא ולמד ממה שבחר הקב”ה לסדר את העולם כך שבגיל הזה מחליט האדם את ההחלטות הגורליות בחייו.

לא טוב היות האדם לבדו, ובכל זאת האדם מתחיל לבדו, ובשלב מסויים מגיע זמנו לדבוק באשתו. מתי הזמן הראוי לכך? אני מציע לדמות זאת לנהיגה ברכב בעל תיבת הילוכים ידנית. אם תעבור להילוך שני כשסיימת להשתמש בהילוך הראשון, הרכב יקרטע, אולי יעצר לחלוטין והמנוע יכבה. אלא מה? צריך לסחוט את ההילוך הראשון, להשתמש בו עד מעבר לרמה המיועדת לו, ורק אז ללחוץ על הקלאצ’ ולעבור לשני. הוא הדין בשלבי החיים. עליך למצות מעל ומעבר את הפרק הנוכחי שאתה מצוי בו, ורק לאחר מכן לעבור לשלב הבא. אף פעם לא לדשדש ולעבור הלאה לאחר המיצוי. אני מציע שלא לפשט את הרעיון הזה כדי לאפשר לך לבחון אותו במשקפיים שלך.

התובנה העמוקה שיש לך על חיי הנישואין עוד עתידה ללוות אותך ולסייע לך. נכון, כבר ציינתי בתחילה שיתכן שאתה מבין דבר אחד ותפגוש דבר אחר, אבל עצם זה שיש לך תחושה שאתה מבין בזה זו התחלה טובה! תלמד על זה, תקרא ספרים על חיי נישואין, תתפלל בברכת המזון “הרחמן הוא יברך אותי ואת אשתי”, תתכונן לחתונה מעכשיו. זה טוב ונכון. תחשוב אילו פעולות אתה יכול לעשות כדי להבטיח לעצמך חיי נישואין טובים יותר. זה יכול להיות גם פעולות חיצוניות, כמו השקעה במקצוע. השקעה ביחסי חברה – האם אתה יכול לחלוק חדר אחד עם כל אחד מחבריך לישיבה? אם לא – אתה לא יכול להתחתן… כך היה אומר אחד הרבנים אצלנו בישיבה. פעם צחקתי על זה, כי אמנם האשה שונה מן האיש עד מאוד, אבל צריך להכניס למשוואה את העובדה שבאופן בסיסי היא מוצאת חן בעיניי ואני רוצה את החיים לצידה. ובכל זאת, לימים, אני מבין את הגדר הזה, עליך ללמוד להסתדר עם כל אחד באשר הוא.

.

תחשוב על הדברים. אני מציע שתקבע לעצמך נקודת זמן בה אתה בוחן את הסוגיה שוב, אולי בעוד 3 חודשים, אולי בעוד חצי שנה. אל תרוץ לשום מקום, ומצד שני אל תדחה את עצמך יותר מידי. לאט, אבל בטוח.

מקווה שהייתי לך לעזר,

סליחה שחיכית כ”כ הרבה,

מתפלל שכאשר יגיע הרגע – לא תחכה כלל, ותמצא את החצי השני שלך תיכף ומיד! בעזרת השם.

תוכל לפנות אליי שוב ולהעמיק עוד בדברים, בשמחה.

שלך,

אביאל

Aviel2626@gmail.com

052-7130390