החברות שלי כבר מתחתנות ואני מרגישה אבודה אני מצד אחד גם כן מרגישה שאני רוצה ויכולה להתחתן ולהקים את הבית שלי,וכך חושבת גם המשפחה והמורות (הם לא דוחקים) אבל מצד שני אני לא מרגישה שם רגש, אני נפגשת ולא מצליחה לדמיין את עצמי מתרגשת אפילו, לא מרגישה שאני יכולה לאהוב...
איך מפסיקים את הקול הזה בראש שלך שאומר לך עד כמה אתה אפס עד כמה לא ייצא ממך כלום והכי גרוע איך מפסיקים להאמין לו אני אוטוטו בן 28 רווק גר אצל ההורים בלי כסף בלי לצאת עם בנות פעם עוד היה רצון וחלומות להקים משפחה היום אני יודע שזה...
לפני חצי שנה בערך נרשמתי לפייסבוק והיו לי חיים נורא מעניינים בגללו ... עד שהבנתי שהכל שטויות ואחיזת עיניים אבל כבר היה לי קשה להתנתק לאחר חודשיים שהייתי כך בפייס הכרתי איזה בחור נורא נורא נחמד גם הוא חסיד בערך בן 22 רווק , היו לנו שיחות ארוכות מאוד בפייס...
אני בתקופת שידוכים ונפגשתי כבר עם כמה בחורים. אך אני מרגישה שהפגישות לא משמעותיות ולא מצליחה להכיר מהן את הבן אדם כמו שצריך. אני בחורה חכמה עמוקה ורגישה וחשוב לי שגם בעלי יהיה כזה, שאוכל לפתח איתו שיחות רציניות ומעניינות. חשוב לי לדעת שהוא עובד על עצמו, מתקדם, לומד מוסר...
אני חווה בתקופה האחרונה משבר עמוק אחרי שבחורה שיצאתי איתה במשך תקופה ארוכה נפרדה ממני בטענה שאני לא מתאים בשבילה. אני כבר הייתי בטוח שהיא תהיה אשתי ואם ילדי ואני לא מצליח להשתחרר מהכאב של הפרידה, מתחילה גם להתפורר לי האמונה בבורא עולם, מה עלי לעשות?
אני יוצאת באופן רציני עם בחור חילוני מסורתי . אני דתית וחשוב לי בית דתי ואמרתי לו שאני מחפשת להקים בית דתי ושאני יוצאת למטרה קשר רציני וחתונה אבל לאחר מחשבה החלטתי לנסות כי לא הייתי בטוחה שיצא מזה משו וגם כי ככ הרבה פעמיים יצאתי עם בחורים מהמגזר הדתי...
היו לי כמה קשרים עם בנים אבל אף אחד לא היה לי טוב ונעים ברמה האישית -אפילו לא קשור לדת ,הרגשתי מנוצלת וכו' כיום אני מרגישה שחויתי כבר הרבה בנושא הזוגיות (אמנם לא בצורה טובה) . רציתי לשאול אם חיב להיות שבעתיד אני אתקל בקושי עם בעלי לעתיד -בעיקבות חויותי.
אני בחור בן 26 שעבר משבר לפני כמה שנים ובעצם נמצא בו עד היום בפן מסויים ..זה התחיל בפחד מדבר מסויים שהתגלגל לעוד משבר שנמשך בערך עד השנה ..והצלחתי ללמוד לחיות עם המשבר הזה ועם הקושי שנובע ממנו ואז ..עד שהצלחתי סוף סוף קצת להתמודד קצת להוריד ממני את העול...