שלום לך

התיאור שלך נוגע ללב. אתה בן 25, מחפש לבנות בית ולראות חיים עם האשה אשר אהבת, והנה אתה פוגש אותה על מפתן משרדך. חיבור מדהים, תחושות הדדיות והכל נראה נהדר ומבטיח. ואז נפילה. המשפחה מתנגדת, והבחורה, כך אני מבין, מקבלת את עמדת המשפחה ומנתקת את הקשר. האושר שכבר היה בידיך נשמט לפתע ונגוז. זהו שבר גדול.

אתה שואל האם לנסות למצוא את הדרך לחדש את הקשר עם הבחורה, ותשובתי היא חד משמעית – בוודאי! יצרת קשר מיוחד במינו ואתה מתגעגע אליו עד כדי כך שאתה מתקשה ליצור קשר עם בחורות אחרות. תהיה זו פשיעה מצדך לא לנסות להשיב את הגלגל אחורה. חשוב שתברר את הדברים יותר לעומק ותמצה את האופציה של חידוש הקשר. זה חשוב הן בגלל הפוטנציאל הנהדר של הקשר היקר והעמוק שהיה ביניכם, וזה חשוב גם על מנת שאם לא יצלח הדבר יקל עליך להמשיך הלאה בידיעה שפרק זה נחתם סופית.

השאלות שכדאי שתשאל הן :

1. מדוע היא ניתקה את הקשר?
2. מהי הדרך הנכונה לנסות לחדש אותו?
3. מהם הגבולות הלגיטימיים לנסיון זה?
4. מה לעשות אם הנסיון לא יצלח?

כתבת שהמשפחה שלה מתנגדת לקשר ביניכם, ושניתוק הקשר היה קשה גם לה. האם הייתה לך שיחה אתה לגבי העניין? האם אתה מבין את הסיבות להתנגדות? האם היא ניתקה את הקשר בגלל שהיא השתכנעה מעמדת המשפחה, או בגלל שקשה לה ללכת נגד דעתם? ומי זו ה"משפחה"? האם ההורים מתנגדים או בני משפחה אחרים? התשובות לשאלות הללו עשויות לכוון אותך לגבי היתכנות החזרת הקשר ולגבי הדרך להגיע לכך. תזכור שתמיד קיימת האפשרות שהקשר היה מדהים בעיניך וטוב עבורך, אבל זה לא בהכרח אומר שהוא טוב עבורה ושהיא שותפה לתחושות שלך ולחוויה שלך.

כיצד לגשת אליה? אני חסיד גדול של כתיבה. בשיחה בעל פה לא תמיד מצליחים לומר את שרוצים והדינמיקה של השיחה גם מעוותת לעיתים את הדברים ונותנת משקל לטפל במקום לעיקר. קורה שיוצאים משיחה עם תחושת החמצה: דברים שצריכים היו להאמר לא נאמרו, ולעיתים גרוע מכך, דברים שלא היו צריכים להאמר – נאמרו. בכתיבה אתה יכול לחשוב בנחת על מה שאתה רוצה לכתוב, לנסח היטב, לעמוד על הנקודות שחשוב לך לומר. לפעמים גם קל יותר להביע רגשות בכתב מאשר פנים אל פנים. תוכל לתאר את מה שהרגשת בזמן שיצאתם יחד, למה אתה חושב שאתם מתאימים, את הנימוקים בגללם אתה חושב שהמשך הקשר טוב ונכון עבורה ועבורך. תתייחס לסיבות בגללן המשפחה מתנגדת ותסביר למה אתה חושב אחרת. תנסה להכנס לראש שלה, להבין ולכבד את הרצונות ואת הקשיים שלה בהתנהלות מול המשפחה. מכתב גם יתן לבחורה את הזמן ואת המרחב הרגשי והשכלי לעכל, לחשוב על הדברים בקצב שלה, להפנים אותם ולקבל החלטה. תבקש ממנה לא להחפז אלא להשיב רק לאחר כמה ימים ושהיא תבחר איך לענות לך, אם בכתב או בפגישה.

לא הייתי מציע לדבר ישירות עם המשפחה. עדיף להשתמש לצורך כך באדם שמכיר אותך ואותם ויכול לנסות להבין טוב יותר את סיבת ההתנגדות ואולי לנסות לגרום להם לראות את הדברים באופן שונה.

צריך לעשות השתדלות, אבל צריך גם לדעת איפה הגבול. אם לאחר הניסיון שלך לחדש את הקשר הבחורה עדיין עומדת בשלה, אין לך אלא לכבד את רצונה ואת דעתה ולסגור את הגולל על הפרשה. לך יש את הרצון ואת הדעה שלך לגבי הקשר שהיה ולגבי העתיד, אך גם לה יש את הרצונות, את החוויות ואת סולם העדיפויות שלה. אם אתה מעריך אותה מספיק על מנת לרצות לבנות אתה את ביתך, תעריך גם את השיפוט שלה ואת העולם הרגשי שלה ותקבל, גם אם בלב כואב, את החלטתה.

ובסופו של דבר האפשרות שלא תצליח קיימת ועומדת. אפשרות סבירה אפילו (ואתה לא תהיה הראשון בהיסטוריה שעמד במצב כזה…). מה קורה אז? אני מציע לא לחשוב בשלב זה על האפשרות הזאת. נוכל לדבר שוב אם וכאשר היא תתרחש. גם אם דברים יגיעו לידי כך, תעמוד במקום טוב יותר כאשר תדע שניסית ושהאופציה הזו איננה קיימת יותר.

לסיום רק אצטט אימרה ידועה של אלכסנדר גרהם בל: "כשנסגרת דלת אחת – נפתחת אחרת, אבל לעיתים קרובות אנו ממשיכים להביט בצער רב כל כך בדלת הסגורה, עד שאיננו רואים את זו שנפתחה בפנינו".

המון הצלחה,

גרשון

[email protected]m