הי יקרה.

שומעת את ההתחבטות שלך, היא באמת באמת לא פשוטה. לצד ההתרגשות שהיא יוצרת, היא גם מבלבלת ושואבת.

שומעת גם את ההערכה שלך, ויודעת שכמו ב"פנס הקסם" – מה שאנחנו מעריכים אותו, הוא מה שבתוכנו. כנראה שיש לך יכולות פנימיות אמיתיות של בהירות בתוך  סבך של בילבול ותהיות.

אני מתארת לעצמי שכתבת ושהכרתי רק חלק קטן מהתמונה, ומנסה לספר לך מה אני שומעת:

את מספרת על משפחה פתוחה, עם גישה בריאה לחיים. נשמע שאת אוהבת את המשפחה, והיא כר חמים ונעים, את עצמך בחורה  חכמה, זורמת, מלאת חיים ושמחת חיים, רגישה ובעלת לב רחב וקשוב, ועוד תכונה אחת שמכתיבתך עולה מאד: את כנה. היושרה הפנימית והאמת חשובים לך.

ואת מבולבלת. לא יודעת אם ללכת לכיוון של שידוך (שבינתיים גם מאד עלום עבורך) או לכיוון של בחור שיש לכם כימיה מטורפת, את ממש אוהבת אותו (כמו שכתבת) אבל מנגד-  "בתוכי עמוק אני יודעת שזה לא מתאים לי". והשאלה הגדולה היא,  מהי אותה התאמה שאת מחפשת.

מהי בכלל התאמה בין בני זוג?

אולי הכוונה שלנו ב"התאמה" היא לאותה מילה נערצת, מושא השאיפות – כולנו כמהים לאהבה אמיתית ויסודית בבית שאנחנו מקימים.

ומה זו האהבה, שנשמע שאת, כמו כל אנוש בריא בנפשו, כמה ומחפש?

אז יש לכך המון נסיונות להגדרה, אחת מהן היא כזו:

המילה אהבה, שווה בגימטריה ל"אחד"  ואני מאמינה, שהיא מסמלת את האחידות שישנה בין האוהב לנאהב.

אין הכוונה שהאחידות היא זהות, ואפילו להפך, התאהבות, מקורה לעיתים רבות שתחושת השוני שאנו מוצאים עם הנאהב.

הכוונה באחד היא, שיש אחידות בין כל החלקים שלי. כל החלקים שלי אומרים ומשמיעים את אותו קול.

וממה מורכב האדם? בצורה פשוטה, נוכל לחלק את האדם ל: גופו = לרמות החומריות, ההשתוקקות, הרובד הפיזי – גשמי, לרגשותיו = לרמות הרגש שהוא חש, כמו גם לקולות המצפון, תחושות הבטן והחוויה שהוא מרגיש, ולמחשבה = הן ברמת השכל הישר, הן ברמה התבונית והן לאינטואיציה. החוש השישי.

אוסיף ואומר, שכיהודים תורתיים, ישנה הרמה הגבוהה ביותר – של הקול האלוקי, ששייך ונמצא, בכל  החלקים כולם, אבל נמצא גם מעל לכל.

כשנרצה  לבדוק את האהבה שלנו, את ההתאמה, נצטרך לבדוק כל חלק בפני עצמו.  מה הוא אומר? לא יהיה נכון ולא נבון להבין בשכל שבחור מסויים מתאים לי, בלי שהלב שלי מהנהן ל"כן". או לחליפין – שאני חשה רתיעה מגופו. באותה מידה, לא יהיה נכון להתבסס על חיבור ריגשי, מבלי שיש התאמה ברבדים הנוספים.

ואם הלב הוא שמניע והשכל אומר לא? ואם השכל הוא שמנווט והלב אומר לא? ואולי הגוף אומר שם את דברו?

זה אולי נשמע היפוטטי, אבל אני מאמינה, שבאהבה אמיתית, האדם על כל המורכבות שלו, בצורה אחידה, מונע לקראת ה"כן", האחד.

נקודה נוספת שעלתה לי ממילותייך, היא תחושת הסוד.

הסוד יכול לייצר רצת מתיקות של "מים גנובים" שהם תמיד מתוקים, אפופי הילה והתרגשות,

אבל דבר נוסף שיוצר הסוד, הוא את תחושת הפיצול, או כדברייך – המסכות. כשיש מסיכות והסתרה הקול הפנימי קצת מסתבך. נוספות אליו עטיפות של הסתרה שחוצצות, לרוב, ביננו לבין עצמנו.

אני שומעת איתך, אותך: את אנרגיית החיים המתפרצת ממך ביופי שאין כדוגמתו, כמו גם את אותו קול תבוני, עמוק, ובוגר.

ושואלת ביחד איתך, איך תוכלי לייצר אחידות בין שתי הקולות הללו. איך תוכלי למצא את הקול האחד, את ההתאמה, את האהבה.

והתשובה היא, כמו תמיד, בתוכך פנימה.

עצתי לך, ללכת עם עצמך בשקט צלול ככל שיתאפשר לך, ולשאול את עצמך, על כל רבדייך, ראשית את השאלה הכי בסיסית: מה את רוצה. מהי אהבה בשבילך, על כל רבדייך.

אחר כך, תשארנה שאלות נוספות, אבל אותן נשאיר להמשך הדרך…

מוזמנת להמשיך, אני כאן כדי להקשיב.

תמר ע.

[email protected]