שלום לך יקרה,

אני נרגשת לשמוע את האומץ והכנות בדברייך.

את הכנות לגבי הרגשות שלך ואת הנכונות לצאת מתבניות חברתיות לטובת נאמנות למה שנכון עבורך.

וזה- בתוך מסגרת שמציבה ציפיות מאד ברורות לגבי עתידך.

זה לא מובן מאליו.

את מעלה סוגיה חברתית מורכבת.

מצב בו המדד הכלכלי תופס משקל משמעותי בבחינה של התאמת הבחורה…

כשהתפיסה הזו מעוגנת בשאיפה הטהורה, או לפחות כך היא מוצגת, להשאר שקוע באהלה של תורה ללא טרדות פרנסה.

את הסוגיה הזו על כל ההשלכות הלא פשוטות שלה- לא נפתור מעל במה זו,

ולכן בואי נדבר עלייך, בפרטי.

את מעלה שתי סוגיות:

1.החשש שלך מלחץ כלכלי שירתק אותך למסלול התקדמות מלחיץ שאינו תואם את הנפש והרצון שלך.

2. האם את רוצה להתחתן עם אברך.

ואת הסוגיות האלה שאת כורכת יחד הייתי רוצה רגע להפריד.

1. לחץ כלכלי הוא מצב לא נעים שרבים פוגשים במהלך חייהם. לא רק אברכים.

והוא מאתגר את הנפש.

מצב כזה בהחלט עשוי לגרום לאדם להכנס למרוץ שאינו בריא לו משום בחינה.

אבל לא מחייב. אפשר גם אחרת.

היכולת להתמודד מול מצוקה כלכלית, לבחור את הפעולות הנכונות, להשאר נאמנים לעצמנו ולמה שנכון ולא נכון לנו לעשות – קשורה בקשר הדוק לכוחות הנפש.

אדם יציב וחזק בנפשו לא ממהר להתבלבל ולהלחץ, אלא משקיע מחשבה מעמיקה מתוך ישוב הדעת- איך לנהוג במצב זה למען מטרותיו.

יש כאלה שמוצאים פתרונות יצירתיים איך להגדיל את ההכנסה או להקטין את ההוצאה, יש כאלה שמוצאים איך לחיות בשמחה ובנחת עם מה שיש,

ויש אפשרויות נוספות- זה לא המקום להרחיב,

העיקר הוא שמירה על מנוחת הנפש ועל בחירה. לא לרוץ ולא לעשות מעשים שהמחיר שלהם בסופו של דבר גבוה מדי- כמו לעבוד במקומות שלא מתאימים לי.

את היכולת להתמודד עם קושי כלכלי בלי להילחץ יותר מדי- כדאי לרכוש בין אם תהיי נשואה לאברך- ובין אם לאו.

2. האם את רוצה להנשא לאברך?

ובכן- האם העובדה שאחיותייך נשואות לאברכים ושאפילו לא תעזי להעלות שאלה כזו בפני אביך- אכן מעידה על כך שאת רוצה אברך?

האם יש סיבה מהותית יותר שעבורה את רוצה בעל שתורתו אומנותו?

זו סוגיה שנכון לך לברר עם עצמך.

מה המשמעות של למוד תורה עבורך? (מעבר לסטטוס החברתי..)

כמה תשמחי בו? (גם אם הוא לא ירשים אף אחד בתורה שלו..)

האם תרגישי שבעלך תורם תרומה משמעותית לבית ולמשפחה בעצם למודו? (או שתמיד רק את עושה הכל…)

האם לימוד התורה שלו יהיה עבורך משהו ש"גונב" ממך משהו, או שנותן לך משהו? תרצי אותו במינימום או במקסימום?

איפה הערך של לימוד תורה עומד בליבך (לא ברעיונות ששמעת בסמינר. בלב שלך) ביחס לחשיבות של בגד יפה, דירה גדולה ומטופחת, בילוי, רחבות כלכלית….?

איך תרגישי כשתגלי שלא תמיד הם יוכלו להתקיים ביחד?

אני מאמינה שבתשובות לשאלות האלה תוכלי לקבל יותר הבנה של הרצון האמיתי שלך.

והרצון שלך הוא המפתח.

אין טעם להינשא לאברך כדי לעשות את ה"דבר הנכון" בעיני החברה והמשפחה כשאין שם רצון אמיתי.

זה גם עלול להוביל להתפתחויות פחות מוצלחות בזוגיות.

ועכשיו, בואי נחזור לתפר שמחבר את שתי הסוגיות האלה.

ראשית,

למרות שהחיים הם תובעניים למדי עבור רוב בני האדם,

חייהן של נשות אברכים באופן כללי- תובעניים יותר.

חשוב שתכירי בעובדה הזו. אין טעם להתכחש לה.

התובענות הזו יכולה לבוא לידי ביטוי בלהטטנות

שנשות האברכים הראויות להערצה מצליחות בה יום יום:

עבודה בית ילדים הריונות לידות וכו'

היא יכולה לחלופין לבוא לידי ביטוי בהעמקת היכולת להסתפק במועט ולשמוח במה שיש.

או בקנייה של מידת הבטחון.

יחד עם זה- לצד התובענות יש גם יופי ספוק ושמחה.

איכות חיים רוחנית, זוגית ומשפחתית- שמקורם בבעל בן תורה.

בבעל שהתורה מעדנת את הליכותיו ומעצבת את דרכו כאדם כבעל וכאבא.

זה כאן בעולם הזה.

והקרן קיימת לעולם הבא.

האם המשוואה הזו מתאימה לך?

זו שאלה שרק את יכולה לענות עליה.

שנית,

עול הפרנסה מוטל באופן רשמי על הבעל. גם אם הוא יושב ולומד ואשתו עובדת.

בעל שמכיר בחובה המוטלת עליו- מעריך מאד את המאמצים שאשתו עושה כדי להקל עליו ולאפשר לו לשבת על התורה.

ומקיים את דברי התורה " אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו" וודאי שאינו מלחיץ ודורש ממנה לפעול שאופן שאינו תואם את כוחות נפשה וגופה.

ההתמודדות היא משותפת מתוך כבוד הדדי, הערכה והתחשבות בצרכים של שני בני בזוג ובעיקר מתוך חתירה למטרה משותפת.

המציאות שאת חוששת ממנה-

שיבחנו אותך לפי רמת ההכנסה שלך,

שתבחרי לאשה על סמך כושר ההשתכרות שלך,

שבעלך ילחץ וידרוש שתכניסי יותר כסף ממה שאת יכולה באופן שנח לך בו-

אכן קיימת.

לדאבון לב.

מהסיבה הפשוטה שלא כל אלה שמקוטלגים כאברכים

הם אכן בני תורה במובן הרחב של המילה.

והעובדה שאת לא מעונינת להיכנס לסיטואציה כזו מובנת לחלוטין וגם מוצדקת.

אני שומעת עד כמה חשוב לך להיות נשואה לאדם שמכבד אותך, שמתחשב בך, שרואה אותך ואת הצרכים שלך,

שנשוי לך כי הוא רוצה אותך, את מי שאת, כמו שאת, בלי שום קשר לנתונים כלכליים.

ואת זה את יכולה לקבל. בלי קשר לתחום העיסוק של בעלך.

אם תחפשי בעל עם מידות תרומיות.

זה יכול להיות בעל עובד.

זה יכול להיות בעל לומד.

זה כבר תלוי במה שחשוב לך כמו שכתבתי מקודם.

רק חשוב לי להוסיף לך- שאדם בעל מידות טובות, שלומד תורה מתוך ענווה ושואף ליישם את תלמודו-

התורה מעדנת את מידותיו לרמות שלא יכולות להמצא אצל מי שאינו בן תורה.

לסיכום-

תחושותיך נכונות וחשובות. אשה אינה משאב כלכלי אלא שותפה לחיים.

הרצון שלך לעבוד על פי נטיות ליבך- גם הוא רצון בריא.

תחושת הלחץ שלך מבחורים שמייחסים חשיבות רבה לגובה המשכורת שלך- מעידה על כך שהם לא מתאימים לך….

לחץ כלכלי אינו נחלתם הבלעדית של אברכים- וחוסן נפשי הוא הכלי המכזי להתמודדות איתו. לא מרוץ מטורף שמאבד דעתו ונפשו של אדם.

ואם יש בך רצון אמיתי לחיות לצידו של בן תורה- רצון חזק מספיק כדי לוותר ברצון ובשמחה על דברים פחותים במקרה הצורך הרי שאת מחפשת אחד מבני העליה המועטים…

בעל מידות טובות, ענווה, רגישות לזולת, ומבט בריא ונכון על המערכת הזוגית על פי התורה.

מאחלת לך את זווגך ההגון- בשלמות הלב.

חיים של נחת רוח, אהבה ואחוה ושלום ורעות!

זלטי