בס"ד

שואלת יקרה שלום!

תודה רבה ששאלת את השאלה החשובה הזאת. אני בטוחה שאת לא היחידה שמתמודדת עם שאלה כזאת. בהיותנו יצורים אנושיים אנחנו עסוקים הרבה בהשוואות ובשאלות על החיים שלנו ומחשבה תמידית איך המציאות שלנו יכולה להיות יותר טובה. ואכן, לפעמים אנחנו גם נגררים לשאלות לא רק על המציאות אלא על איך היתה המציאות אילו… אילו היה לי בעל אחר, אילו היו לי ילדים אחרים, אילו נראיתי אחרת או הייתי מקבלת תכונות אחרות. אני חושבת שזה דבר מאוד טבעי והוא בא מתוך מקום טוב של לרצות שהמציאות תהיה יותר טובה. ויותר טובה לנו.

במקרה שלך, זה לא מצב שאת יצרת. את לא חיפשת להשוות את בעלך לאף אדם אחר, אלא שככה זימנו לך משמים שיגיע מישהו לעבוד איתך, שלא בבחירתך ותהיה לך התמודדות עם העניין הזה. זה בהחלט לא קל. ניסיון אמיתי לפי דעתי. את גיבורה שאת שומרת על עצמך כמו שאמרת ומנסה למצוא פיתרונות. ואת צדיקה שאת מנסה למצוא פתרונות אמיתיים ולא להתעלם מהבעיה כאילו היא לא קיימת. טוב מאוד שאת כותבת ושואלת כי באמת לפעמים עזרה מבחוץ יכולה להועיל הרבה.

נראה לי שהעבודה צריכה להיות בשני מישורים: חיצונית ופנימית. חיצונית בלתפוס מרחק וללמוד איך לעבוד בצורה שלא יוצרת קשר. זה נשמע שאת כבר עושה את זה, וההלכה מאוד מכוונת בדברים האלה. אבל אפרט את זה בסוף בע"ה. פנימית בלהתבונן פנימה, לראות מה קורה לי באמת. לקבל את זה ולעבוד על זה.

הייתי רוצה לדבר כאן בעיקר על העבודה הפנימית.

זה נשמע שאת מאוד נבהלת מהמצב, שיש חיבור בינכם והתאמה מפחידה לדברייך. אני חושבת שזה באמת מבהיל. אבל מה מבהיל בסיטואציה כזאת? אני חושבת שמבהיל לאשה לגלות שאולי יש מישהו בעולם שהיה יכול להתאים לה יותר מבעלה. שהיא היתה יכולה להיות יותר מאושרת איתו.

אני מסכימה איתך שאם אפשר היה להתעלם או להסיח דעת ולשכוח מכל הסיפור זה אולי היה טוב ועדיף. באמת אנחנו לא רוצים להגביר את היצר הרע שלנו ולהכניס לעצמנו מחשבות שיהיה לנו קשה לתת להן תשובות, ומצד שני יהיה לנו קשה לחיות איתן. אבל מצד שני, נראה לי שאם המחשבות האלה כבר קיימות, ולא מצליחים להתחמק מהן אז אולי כדאי להתאמת איתן. לשמוע אותן ולענות להן באמת.

גם כאן הייתי רוצה לחלק את זה- להתמודדות הפנימית עם הניסיון מול הראש צוות, ולהתמודדות הפנימית מול בעלך.

לגבי ההתמודדות הראשונה -מול הראש צוות אני רוצה לספר לך שני סיפורים קצרים שראיתי ויספרו לנו קצת על איך עובד הדימיון שלנו. ואולי תקראי לזה היצר הרע. בסיפור הראשון ישבתי עם חברה בבית קפה. היא היתה עמוסה מאוד בעבודה והיתה בלחץ גדול מזה. ובאופן כללי היא לא היתה מרוצה מהחיים בתקופה הזאת. באותו רגע בבית הקפה היא היתה מצוברחת מאוד, אפילו קצת בדיכאון ודיברה בפסימיות. ואז היא חשבה שאולי היא תקנה את הגלידה הענקית שהיתה בתפריט. עקרונית היא היתה בדיאטה, אבל היא פתאום חשבה שבמצב שלה זה מאוד יעזור לה. ואז היא התחילה לתאר לי איך הגלידה הזאת תהיה טעימה וטובה לה במצב שלה עכשיו ואיך אחרי זה היא תוכל לעבוד יותר במרץ ולסיים את כל המשימות שלה. מצויין. היא הזמינה את הגלידה ואכלה אותה בתאבון. בזמן האכילה היא אמרה שהגלידה מאוד טעימה וטובה לה.

5 דקות אחרי שהיא סיימה שאלתי אותה: "נו, איך את מרגישה?" ציפיתי שהיא תגיד לי "מעולה. זה היה במקום. עכשיו יש לי הרבה כח לעבודה!" אבל להפתעתי היא אמרה: "גרוע! עוד יותר גרוע מקודם. העבודה עדיין מעיקה עליי ושום דבר בחיים לא נהיה יותר טוב. וגם עכשיו הוספתי לעצמי עוד איזה 500 קלוריות שאין לי איך להוריד אותן".

הסיפור השני הוא על אדם שהכרתי שלא עישן שנתיים. הוא כבר לא היה צריך סיגריות וההרגל כבר לא הציק לו. אבל אז הוא נקלע לתקופה קצת קשה ואמר לעצמו שסיגריה תעזור לו כרגע. היא תפיג לו את הלחץ ותעודד אותו. אחרי ניסיונות אחרונים להמנע מזה הוא הלך וקנה לעצמו 2 סיגריות במכולת ועישן אותן אחת אחרי השנייה. כשסיים שאלתי אותו: "איך היה?" בכל אופן, סיגריה לאדם מעשן שלא עישן שנתיים, חשבתי שלפחות הוא נהנה… ומה הוא אמר? "מגעיל". לא האמנתי! זה לא היה לו טוב אלא אפילו מגעיל…

אז איך זה יכול להיות שאנחנו כ"כ בטוחים שדבר יהיה לנו טוב, ואפילו הדברים הפשוטים ביותר (דברים פיזיים שלא צריך הרבה כדי להנות מהם) מתבררים ככל כך לא טובים?

התשובה היא שזה כח הפיתוי של הדימיון. התחכום של הדימיון הוא שהוא מתבסס על דברים אמיתיים. באמת הגלידה טעימה והסיגריה ערבה לאנשים מעשנים. אבל הדימיון יודע לצייר לנו תמונה מושלמת מכל הכיוונים, עם הסברים שכליים מושלמים למה הדבר שכרגע אין לנו- אבל הוא נמצא ממש בהישג ידינו- יהיה לנו כל כך טוב. יהיה הכי מושלם בשבילנו.

לצערנו התרמית מתגלה לרוב רק לאחר מעשה. אנחנו רואים שהדברים במציאות הם תמיד, אבל תמיד, פחות טובים מהדימיון.

ולמה זה ככה? כי המציאות מורכבת. יש צדדים לכאן ולכאן, יש יתרונות וחסרונות, יש וויתורים. אבל הדימיון לא מוגבל בכלום. הוא יכול להעמיד מציאות וירטואלית שלמה בראש שלנו ולעזור לנו לשכוח את כל ההפרעות בדרך.

את אומרת שיש לך חיבור והתאמה טובה מאוד עם הראש צוות החדש. אני חושבת שזה נכון. אני לא חושבת שאת מדמיינת את זה. כמו שגם הגלידה באופן אובייקטיבי היא טעימה.

אבל את אומרת שזה בלתי נמנע לעשות השוואות עם בעלך. במילים אחרות אולי: למצוא איפה הבחור הזה יותר טוב מבעלך ואיפה לכאורה היית יכולה להנות אם בעלך היה יותר כזה. כאן נכנס העניין של הדימיון.

בעצם, איך אפשר להשוות ביניהם? הרי את ההוא את לא מכירה באמת. לא חיית איתו ולא ראית את כל היתרונות והחסרונות שלו. אז קל לך מאוד לדמיין אותו רק טוב. רק מתאים. ולהזיז מתחום תשומת הלב את החסרונות. אבל בעלך הוא אדם מציאותי. ומערכת היחסים שלכם היא מערכת מציאותית. ומטבע הדברים יש לו יתרונות וחסרונות וכן לנישואים שלכם.

תחשבי לעצמך רגע ותני לעצמך תשובה כנה- האם היית מסכימה להיות נשואה לאדם האחר הזה? אבל בדיוק כמו שהוא? האם היית בוחרת בו כבעל? נכון, אולי היה לכם דיבור יותר זורם, אבל באמת, היית רוצה לחיות עם אדם בעל השקפה כ"כ שונה משלך? תחשבי כמה קשים חיים משותפים עם הבדל גדול בהשקפה. אחד רוצה חינוך כזה, אחד רוצה חינוך אחר… אחד חושב שצריך להשקיע זמן וכסף על דברים מסויימים והשני ממש על דברים אחרים…

אבל באמת, כשאנחנו חושבים על הדברים אנחנו לא מורידים אותם למציאות. הדימיון שלנו גורם לנו לחשוב שאפשר לבחור בחצאי מציאויות. בדימיון בהחלט אפשר להנות מהיתרונות של כל אדם ולשכוח מהחסרונות שלו. לכן הדימיון מסוכן, כי הוא מציג לנו תמונה מזוייפת כאילו מושלמת כשבמציאות אנחנו יודעים שהדברים מורכבים. ועם הבעל אנחנו חיות במציאות. ועם האדם השני, הדימיון שלנו משכנע אותנו שהוא יכול היה להיות מושלם בשבילנו. אבל האם זה אמיתי?

ב"ה שבתור חרדית לא זכית להתנסות במערכות יחסים חוץ מעם בעלך, אבל דעי שבחברה החילונית זה קורה הרבה- התאהבות, מחשבה שמצאו את האחד המיוחד והמדוייק, מערכת יחסים, הבנה שהדברים יותר מורכבים ובסוף הרבה פעמים לצערנו- פרידה.

בצער רב אני נזכרת בהרבה חתונות שהייתי בהן שנראו כל כך מבטיחות, כל כך נוצצות- שהאנשים היו כל כך בטוחים בהתאמה ובמציאת האחד או האחת. וכיום האנשים גרושים לצערי.

איך יכול להיות? הרי ההרגשה היתה שזה האחד המיוחד? התשובה היא שהדימיון לא מחוייב למציאות.

אז איך אפשר להתמודד עם זה?

דבר ראשון להבין את דרכי הפעולה של היצר הרע, שמשתמש בדימיון שלנו. ולדעת שמשהו פה בטוח לא מדוייק או ממש שקר. לא יכול להיות שהאדם השני מושלם או שהחיבור ביניכם מושלם בלי שיהיו גם חסרונות שאת לא רואה.

דבר שני, כיוון שהדימיון מוכר לנו דבר לא אמיתי, אנחנו צריכים לתת לו קצת קונטרה. לתת קצת משקל לצד השני. ולצורך זה אפשר להשתמש בכך שלכל תכונה יש יתרונות וחסרונות.

לא כתבת לנו אילו תכונות טובות בעינייך ואילו פחות, אז אשתדל להראות כמה דוגמאות ואת תחשבי בעצמך איך להתאים את זה למציאות שלך.

אדם מאוד חברותי הוא לפעמים גם אדם קצת שטחי, שאין לו עולם פנימי עמוק. אדם עם שיקול דעת יכול להיות אדם קצת פחות "זורם" וספונטני. אדם שיודע את העבודה ורציני בה, לפעמים הוא סובל מחוסר יצירתיות וחשיבה מחוץ למסגרת.

כאן הראיתי את הצד השלילי שבתכונות שאנחנו תופסים כטובות.

אני מציעה לך כאן דבר שאני אומרת באחריותי הבלעדית, ותראי אם זה נכון לך ואולי גם תתייעצי עליו עם רב. כמו שתמיד אומרים לנו לדון אדם לכף זכות, במקרה שלנו אני חושבת שצריך להשתמש בזה הפוך ולדון את הראש צוות שלך יותר לכף חובה. לדוגמא- אם הוא חברותי מאוד, שימי לב שזה יכול לבוא ביחד עם חוסר צניעות, חוסר ידיעת הגבולות הנכונים. או שזה תוצאה של החינוך של החברה הכללית, שהיא מאוד פתוחה ומצד שני זה גם החיסרון שלה והרבה מאוד בעיות נוצרות בגלל הפתיחות הזאת. נסי לשאול את עצמך- אם הראש צוות הזה נשוי- מה אישתו היתה אומרת עליו? עד כמה הוא כל כך מושלם בתוך מציאות שגרתית של מער' יחסים ארוכה? ואם הוא לא נשוי- למה הוא לא נשוי? אם הוא כזה טוב, למה הוא לא מצא אף אחת שתתאים לו?

במילים אחרות, לראות יותר טוב את החסרונות שלו, כדי להראות לעצמך מציאות הפוכה ממה שהדימיון מנסה להציג.

ההתמודדות הפנימית השנייה היא- מול הבעל.

לשאול את עצמנו באמת- מה חסר לנו בבעל שלנו? איפה קשה לנו איתו? במה הוא לא מספיק בשבילנו? כביכול- מה היה חסר לנו שראינו אדם אחר בחוץ?

ואז לענות. זה חשוב שנדע את התשובה האמיתית. וזה בסדר שיש דברים שחסרים לנו. זה חלק מהעניין. ולנסות לקבל את זה שבאמת, בעלי בדברים האלה הוא לא כמו שהייתי רוצה בחלומותיי.

ואח"כ אחרי שקיבלנו את זה לחפש את הטוב בתכונות האלה, שקשה לך איתן. כמו שאמרנו קודם, לכל תכונה יש גם את הצד הטוב שבה. גם בתכונות שאת פחות אוהבת בבעלך, יש דברים טובים. נסי למצוא אותם.

אדם שאינו חברותי הוא הרבה פעמים גם אדם עמוק בעל עולם פנימי גדול. אדם קפדן הוא בד"כ גם אדם יסודי שחשוב לו שהדברים יצאו טוב. אדם מקובע הוא אדם נחוש, שחשוב לו שהדברים ילכו בדרך נכונה. אדם מפוזר הוא הרבה פעמים אדם של חסד עם כולם ושלא מחשיב יותר מדי גבולות. אדם שאוכל הרבה הוא הרבה פעמים אדם שיודע להנות ולשמוח, גם מאוכל.

אני מציעה לך כאן לדון את בעלך יותר לכף זכות. כלומר לדון את התכונות שלו בצורה החיובית של ההסתכלות.

ודבר שני, הזכרי ביתרונות שלו והדגישי אותן. הרי בחרת באדם הזה מרצונך החופשי. מה ראית בו טוב? במה הוא מצא חן בעינייך? במה הוא מתאים לך? במה את מעריכה אותו. ולנסות לראות, שבאמת אנחנו יכולים להסתכל על המציאות מכיוון אחר והיא באמת תהיה אחרת.

ואולי אחרי שראית את כל הטוב בבעלך, אוכל לשתף אותו במה היית רוצה שיהיה יותר טוב בינכם. אולי יותר יציאות משותפות והפוגה מהילדים ומהשגרה? אולי היית רוצה שהוא יתן לך יותר מחמאות? אולי מפריעה לך התנהגות ספציפית שלו ולא אכפת לו לשנות אותה? תמיד יש מקום לשיפור. אבל זה צריך לבוא מתוך מקום של ראיית הטוב בבעל ובנישואין.

את עומדת בניסיון קשה. אבל תמיד תזכרי- זיווג זה מאת ה'. ה' ראה לנכון לזווג לך

את האדם המדוייק שהוא בעלך. זאת לא היתה בעייה בשביל הקב"ה לזווג לך אדם שיש לך חיבור והתאמה מושלמים איתו. ולמה הוא לא עשה את זה? כי הבעל שלך הוא בדיוק האדם שנשלח לכאן בשבילך, בשביל העבודה שלך ובשביל התיקון המדוייק שלך. נסי לחפש את זה.

דבר אחרון, אני רוצה להגיד על הדרך החיצונית להתמודדות. העבודה הפנימית היא חשובה ואלה כלים חשובים כיוון שאת כבר בתוך הסיטואציה. אבל אנחנו רוצים להמנע כמה שאנחנו יכולים מניסיונות. "אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון". לכן ההתנהגות החיצונית כאן היא חשובה.

הלכות ייחוד שומרות אותנו מלהכנס למצבים לא בריאים לנו נפשית ורוחנית. הן שומרות אותנו מקרבה לא נכונה.

וחוץ מזה, ישנם גדרים שמאוד עוזרים בהתרחקות מקשר לא רצוי והם בעיקר שמירה על מרחק ועל יחסי עבודה קורקטיים- כלומר יחס נאות אבל לא מעבר לכך, יחס הממלא חובה ולא יותר.

גם לא ליצור קשר עין זה דבר שמאוד עוזר במצבים כאלה.

אם את צריכה להיות איתו בקשר כתוב כלשהו (הודעות, מיילים) דעי שזה עלול להיות אזור יותר מסוכן כי מאחורי הכתב אנשים מרגישים שהם יכולים להיות יותר פתוחים. כתבי רק מה שצריך בדרך יבשה ובלי שום סימנים כמעט. אפילו לא נקודה או פסיק. רק מה שחובה.

אם תבחרי לעשות את הדברים האלה אני חושבת שזה יגרום פחות התמודדות שהיא גם ככה קשה.

ותזכרי שאת אישה צדיקה שעושה רצון ה' וחשוב לה לעשות את הדבר הנכון. ושההתמודדות שלך קשה אבל את יכולה לה.

ישר כח גדול על זה שכתבת.

אם תרצי לכתוב עוד ולהרחיב אשמח לשמוע.

בהצלחה רבה!

נעה עינב.