פונה יקרה ואהובה כ"כ!

אני קוראת את מכתבך ושומעת את הבדידות שלך, את הכאב של כל השנים, את הסבל הגדול בלחיות לצד כזו אמא, בלשאת משא כבד כ"כ ואחריות גדולה מאד לדאוג לכולם כשאין מנגד מי ששומר עליך, שדואג לך. אין מישהו שחושב עליך באמת שרואה את הצרכים שלך באמת. כואב לי כ"כ רק מלקרא.

אכן כל אדם בעולם ואפילו המבוגרים לא יכולים להיות רק בעמדה של נתינה, הם צריכים גם מקום להניח עליו את הראש, להרפות, מקום כזה של ביטחון ששם הם יוכלו גם לפעמים להתפרק קצת וזה יהיה בסדר. בטח ובטח ילדים. הם צריכים להרגיש בטוחים מוגנים ואהובים. את מילדות לא חווית מעולם כזו תחושה וגדלת להיות מבוגרת ללא העוגן והחוסן הזה. ואת מנגד מצפה מעצמך בגלל ליבך הרחום והטוב ובגלל הרצון הגדול להשתייך- את מצפה מעצמך להמשיך להחזיק את המשפחה. את אמא, כשעדין את – עצמך לא קיבלת את האנרגיות והחמצן הדרוש לך כדי להחזיק את עצמך קודם כל.

זה מאד מאד קשה להיות שם בשביל מישהו אחר בכ"כ מצב מאתגר ולא פשוט כשלך עצמך עדין אין אי של ביטחון להניח בו את הראש ולנשום.

ציינת שאת הולכת למטפלת. לא ציינת האם זו מטפלת רגשית, מקצועית ואיך זה בשבילך ללכת אליה, מה את חווה שם והאם את מרגישה שהיא אכן עוזרת לך. אני שמחה בשבילך שאת בחרת להיעזר כדי לקבל כוח. וכל הכבוד לך על התושייה!

אך מכיון שמבין השורות שלך אני שומעת בדידות עצומה וכאב, אני רוצה לוודא איתך בהקשר לטיפול שהוא אכן מקום טוב עבורך. תהליך טיפולי מוצלח מורכב מ 2 אלמנטים עיקריים: מטפלת מקצועית מוסמכת, וכימיה טובה בין המטפל למטופל. כשמגיעים לתהליך נכון וטוב, האינטראקציה עצמה בטיפול מאפשרת למטופל מקום של ביטחון. מקום להרפות ולהתמלא באנרגיות חדשות, ועם הזמן הוא ילמד ויצליח למצוא בתוכו את האנרגיות והביטחון הללו ולייצר לעצמו מקום כזה בתוכו פנימה, כדי לא להיות תלוי במשהו מבחוץ.

לכן אני רוצה לשאול אותך, האם הטיפול אכן מרגיש לך כמקום של קבלת כוח? מקום להרפות? להיות בו הילדה הקטנה? כי אם התשובה היא שלילית. תצטרכי לבחון האם זה מקום שמיטיב איתך ונכון לך. (מוזמנת לפנות אלינו שוב אם תצטרכי עזרה בזה או המלצה)

ובכלל, בכל מקרה, חשוב שתדעי למלא את עצמך במקביל. את רגילה לתת כשאת מרוקנת, דבר המייצר סבל ובדידות כ"כ גדולים וחוזר חלילה. ולכן אני אשמח שתשאלי את עצמך: מה ממלא אותי? מה נותן לי כוח? מה מרגיע אותי? מה משמח אותי? מה אני אוהבת לעשות? מה אני רוצה לעשות (ולא חייבת לעשות…)? גם אין לך תשובות מיידי, תלכי עם השאלות הללו. תתני להם מקום אולי גם תבחני אותם עם המטפלת שלך, ולאט לאט יגיעו התשובות. כי לפני שאת פונה לעזור לאמא ולאחרים בסביבה המשפחתית הקרובה שלך. את עצמך, צריכה להיות מלאה בכוחות. את צריכה לוודא שאת מקבלת את הכוח לחיים.

ועכשיו לשאלתך העיקרית.

בפנייתך כתבת: " אז הדיסונסס שאני חווה והניתוק הזה מעצמי גם מהרגש וגם מהראש עושה לי רע עצם זה שבגלל שהיא מתנהגת ככה אני צריכה לבחור בריחוק". מהמילים שלך, אני יכולה לראות כי קיים מתח גבוה בין הרצון להשתייך לאמא, הצורך, להשתייך למשפחה שלך, ולא להתרחק ולהשאר לבד, וכן הרצון העצום שלך לעזור לאמא, לא להשאיר אותה לבד לבין הצד השני, לשמור עליך, להגן עליך מפניה. כמו גם הכעס הגדול שאת חווה בזה שאת צריכה כביכול לבחור בלהתנתק וכל זה בגלל ההתנהגות שלה.

אכן כעס מוצדק! הלב שלך רוצה אהבה, מגיע לו להרגיש מוגן ואהוב להרגיש חלק ממשפחה ומלא בביטחון וכל זה לא קורה ולא באשמתך כלל!

לכאורה זה נראה 2 צדדים הפוכים. 2 רצונות מנוגדים. אבל האמת היא שזה רצון אחד ממש!! מרוב שאת רוצה אהבה ומשפחתיות, שייכות ושמחה את רוצה גם את אמא, גם את המשפחה וגם לשמור על עצמך. כי את אדם בריא בנפשו! וכך כל אדם אחר עם אינסטינקטים בריאים אמור להרגיש. הצורך שלך הזה הוא כ"כ נורמאלי, הוא כ"כ בסיסי, הוא ממש קיומי! תרשי לעצמך להגיש את הכעס ולהבין אותו! הרגש הזה צודק! יש לך חוסר גדול שלא קיבלת (כשנותנים מקום לכעס הוא יחלוף)

בהתאם לזה ובהמשך לכך, אני מציעה זווית נוספת להסתכלות על רצף הזמן בהקשר לקשר שלך עם אמא. תוכלי להביט על הניגודיות ברצונות ודווקא לא כצעד חד סיטרי, אלא כדבר שגורר דבר. כלומר, לתקופה נסי להתמלא את עצמך בכוחות, באמצעות טיפול רגשי שנכון עבורך ובאמצעות מילוי אנרגיות מדברים שעושים לך טוב (לפי מה שיעלה לך מהשאלות שרשמתי לך למעלה, כמו: לרקוד, לצאת עם חברות, לצייר, כושר, נשימות, מיינפולנס, אוכל ועוד.) ובהתאם לזה, כרגע, נכון להיום, אמא מכאיבה לך. מה שאומר, שהקשר איתה מרוקן אותך ולא שייך לדברים שממלאים ומשמחים. כי כשמכאיבים לנו אנחנו מתרוקנים. לכן, כרגע לתקופה – יעשה לך טוב להתרחק במקצת מאמא. רק עד שתהיי מספיק חזקה, מלאה ומוכנה לחזור לקשר שיהיה עבורך ועבורה מיטבי. לאחר שתרגישי מוכנה, תחזרי לאט לאט ועדיף בליווי מטפלת רגשית שתתמוך בך, וכבר תהיי במקום מלא וחזק שאז גם תצליחי להחזיק מעמד בקשר הזה והוא לא ישבור אותך, תרגישי שהתרומה שלך בקשר עם אמא מביאה לך תגמול טוב. תרגישי טוב מולה, ראויה ולא נרמסת. וגם אז- את תבחרי את המינון בקשר ואת האופן בו הוא יהיה נכון.

לפעמים ההתרחקות היא דווקא מאהבה כדי שתוכלי יום אחד לאהוב אותה באמת מלב שלם, ולא מהמקום הכאוב כ"כ. זה ירידה לצורך עליה. זה גם בשבילך וגם בשבילה.

ונכון, קשה מאד לקבל את זה שצריך להתרחק כדי לאהוב, ושבחיים שלנו, יש מקומות שהם גם הטבעיים שלנו ושם אנחנו רוצים להיות וגם אלו שאנחנו צריכים להישמר מהם, אבל החכמה שלך שניכרת מדבריך והאינטליגנציה הרגשית המפותחת שלך יוכלו להיות לך לעזר להבין את זה. כרגע זה מורכב יש בזה גם וגם אבל הכל בעצם מגיע מאהבה שלך הגדולה אל אמא ואליך. לטווח הארוך את תצאי נשכרת. את שומרת על עצמך כדי שתוכלי לשמור על שתיכן יחד.

הגיע הזמן יקרה שאת תהיי קודם כל אמא לעצמך. לשמור עליך. כי כמו שתארת מעולם לא הרגשת ששמרו עליך- שהיית ילדה, וגם לעולם- לתמיד- כל אישה/אמא היא קודם כל ילדה של עצמה שצריכה הגנה, ביטחון, שמירה ואהבה ורק אח"כ יש לה את כל הכוחות שבעולם לשמור על היקרים לה. כשהיא מלאת ביטחון ואהבה לעצמה, יש לה הכוח באופן טבעי וללא מאמץ לשמור על עליהם.

אסייג ואומר, שיש מקרים חריגים מאד שלא מתאפשר להיות ביחסים תקינים אף פעם, מה שאומר שבמקרה הקיצוני, גם כשמתמלאים נכון להתרחק, כי ההתקרבות תמשיך ותפגע ללא קשר למילוי. אבל ברוב המקרים, אם אנחנו מספיק חזקים ומלאים בעצמינו אז נדע איך להתקרב מבלי שיפגעו בנו. נמצא את המינון המדויק לקשר שהוא בריא ולא פוגעני. לכן טוב להתייעץ ולהיעזר עם אשת מקצוע אם יש ספקות.

מאחלת לך הצלחה בבירור הפנימי שלך היכן הגבולות שלך, מה שומר עליך ומה פוגע בך, מה משמח אותך ואיפה זה לא טוב עבורך ולא נעים. ושתצליחי למצוא את מקורות המילוי שלך והכוח לטווח הקרוב והרחוק ותלכי אחרי הלב שלך! תקשיבי לו הוא יודע הכי טוב!

בהערכה עצומה

ריקי