שלום לך אמא טריה, מתוקה ויקרה מאד!

קראתי את שאלתך לאורך ולרוחב, יש בה משהו כ"כ אנושי וכנה. אי אפשר שלא להזדהות איתה! היא לקחה אותי אחורה בזמן, לפני 8 שנים, עת נעשיתי אמא פעם ראשונה וכל מה שתיארת היה אחד לאחד במדויק מה שאני עברתי. אני כבר שנים רוצה להקים גוף כזה של אימהות טריות וותיקות, בדיוק מהסיבה הזו , שהוותיקות יוכלו לחבק את הטריות וללחוש להן שזה ממש ממש זמני ועוד מעט יהיה יותר טוב, הרבה יותר טוב.

ראשית, הרשי לי לשמוח יחד איתך על נקודת הפתיחה הנפלאה שממנה הגעת – כמה טוב שהייתה לכם תקופה זוגית קסומה ונהדרת! איזה תשתית חשובה ומקסימה זו להורות. זאת ממש הצורה הנכונה והאידיאלית להקים בית , ממקום של אהבה וחיבור כה חזקים. אני יכולה לומר לך מהמקום המקצועי שלי שזה ממש אבל ממש לא טריוויאלי להרגיש ככה. המון זוגות צעירים רחוקים ממש מהתחושות שתיארת . רק להודות לקב"ה ולתת לשניכם צל"ש ענק שהצלחתם לבנות משהו כה חזק ביניכם. ואני יכולה להבטיח לך שבעבודה נכונה – לא רק שכל זה יחזור , אלא יכפיל וישלש עצמו פי כמה.

וכעת למה שהכי חשוב לי להגיד לך יקירתי, אני לא יודעת מה אמרו לך וכיצד הכינו אותך- אבל לידה של תינוק, בפרט של ילד ראשון, זה באמת כאוס מטורף, כל מה שהכרנו מתפרק ונבנה מחדש. הכל משתנה בן לילה, הגוף שלי, הנפש שלי, הזוגיות שלי, וזה לעולם לא יחזור למה שהיה קודם(וטוב שכך כי בחיים אנחנו רוצים תמיד להיות עם הפנים קדימה ולא חס ושלום לחזור אחורה) ,

והנפש שלנו בנויה כך שבכל פעם שיש שינוי מאד גדול בחיינו אנחנו חווים סוג של אבל ואובדן אפילו שזה שינוי מדהים שחיכינו וייחלנו לו. קשה לנו עם שינויים וטלטלות , אנחנו אוהבים להישאר לנצח באזור הנוחות המוכר והבטוח.

אבל ברגע שיש לנו ילד , המהות העצמית שלנו משתנית לתמיד, וזה בסדר שיש תקופה קשה שנועדה להשלים עם זה.

דבר נוסף שקשה- הוא ההיבט הפיזי. לידה היא דבר כה מפרך, כואב ומתיש. גם הלידה הקלה ביותר היא טלטלה של הגוף, חז"ל בחכמתם אמרו: " לדברי רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עד עשרים וארבע חדש (נידה ט'. א: יג)

וזאת הגדרה ממש מדויקת בעיניי. פתאום כ"כ הרבה מקומות כואבים ורגישים ונפוחים בו זמנית. ההנקה שהולכת או שלא והכאבים המתלווים אליה, התפרים אם ישנם, תוסיפי לזה עייפות שלא הכרנו מעולם, עייפות של מחסור מצטבר בשינה, עייפות שממש משנה את הדרך שבה אני מסתכלת על המציאות, לפעמים שקמים בלילה בפעם ה… אפשר ממש להרגיש איך זה לא אנחנו מי שפועל אלא חלק אחר וקדמוני שאנחנו לא מכירים וזה יכול להבהיל לרגע. תוסיפי שינויים הורמונליים קיצוניים וקיבלת קוקטייל לא קסום בכלל של קושי מתמשך.

תרשי לי לקבוע למרות שאינני מכירה אותך שחלק גדול מהקושי שלך הוא הקושי על עצם זה שקשה לך, אולי גם אשמה וכעס עצמיים שאת מעזה להרגיש ככה נוכח המתנה הגדולה שאלוקים העניק לך. אני צודקת? כי אף אחת לא טורחת לספר לך את האמת שככה בדיוק מרגישים! ושזה לגמרי נורמלי, לכולן זה מטלטל ומפרק וקשה. השמחה והאהבה והחיבור מגיעים לאט לאט עם הזמן וההחלמה. והם מגיעים ובגדול אם רק לא מאלצים אותם לבוא. קשה להתחבר לתינוק כאשר כולך כואבת ומשוועת לשינה. זה כמעט לא אנושי. כמובן שיש הבדלים בין אימהות שונות ותינוקות שונים (אצל תינוק צרחן במיוחד ייתכן שהחיבור יגיע יותר מאוחר). אבל זה קשה. אובדן החופש הוא קשה, הזוגיות שנדחקת הצידה, בפרט זוגיות שהייתה כה מיטיבה ונעימה, מאד קשה, התחושה היא שאת נמצאת על סיפון אניה שמאיימת לטבוע.

אז קודם כל – לנרמל את כל קשת התחושות שאת מרגישה, הכל הכי הכי טבעי והגיוני ונורמלי.

זה בסדר שזה לא כמו בתכנונים שלכם, כי אין דרך לדמיין ולתכנן שינוי כה מרגש וענק בחיינו.

זה בסדר שבהתחלה שניכם מתרחקים או בורחים כי אתם באמת לא יודעים איך להגיב לסיטואציה.

ככל שתתייחסי לרגשות שלך בחמלה, ברכות ובהבנה, ופחות תהיי נוקשה עם עצמך , כך תוכלי להחלים בקלות יותר. נסי להוריד ממך את כל רגשות האשמה והמצפון המיותרים שמתלבשים עלינו. הסתכלי על עצמך ובעלך כזוג שנמצא בתהליך של למידה של משהו חדש , ובכל למידה ישנם טעויות ונפילות, התייחסות לעצמכם בחמלה מכניסה המון אויר חדש ונקי למערכת הזוגית. אתם לא אחד נגד השני, אתם ביחד בתוך ההתמודדות החדשה הזו.

אני אנסה לתת לך קצת טיפים מעשיים למרות שבאמת זה נורא שונה מאישה לאישה.

1. את מקפידה לצאת כל יום וזה נפלא! הדבר הכי חכם שתעשי עבור הנפש והגוף שלך. אפילו חמש דקות ביום, קחי את העגלה איתך וצאי לסיבוב מתחת לבית. אם אפשר בזמן של השקיעה, עדיף. יש בה משהו משמח ומרגיע. אם אפשר לגוון מדי פעם ולצאת למקום יפה, טבע פורח וכד'- גם טוב. נשמי עמוק ומלאי את ראותייך בשפע ובטוב שהטבע מעניק. יש מחקרים שיציאה קבועה משפרת את מצב הרוח ומסייעת למנוע דכאון אחרי לידה.

2. הסתכלי על כל יום כיחידה בפני עצמה. זכרי שכל יום שעובר – נהיה טוב יותר, כל שבוע – עוד יותר וכן הלאה. הפרופורציות והזום אאוט מאד חשובים לנפש במצבי קושי. מסגרי את הקשיים ( אם יש קושי שאסורים – בעז"ה אחרי חודש וחצי חודשיים עובר, קשיים של צרחות מגזים – עד שלושה חודשים, קימה בלילה – משתפרת כל הזמן וכן הלאה…) כל יום שעובר מקדם את החלמתך.

3. אל תשאפי "לחזור למה שהיית", כי זה לא יקרה. עברת משהו נפלא, מטלטל ויוצא דופן , את לא אמורה לחזור למי שהיית, נסי להשלים עם הגרסה החדשה והמבורכת שלך.

4. לא ציינת בת כמה ביתך, אבל עד חודש וחצי מהלידה, 6 שבועות של "משכב לידה", חשוב ביותר לנוח מנוחה כמה שיותר איכותית. לא לעסוק בניקיון, כביסות ובישולים ולהיעזר כמה שיותר. זה הזמן שכולם מסביב מבינים את הצורך ושמחים לעזור. בקשי עזרה בקניות, סידור וארגון הבית, להחזיק את התינוקת. אל תתביישי. עבור אחרים זה עזרה קטנה ועבורך – זה יכול להיות משמעותי מאד. ההוצאה הכי משתלמת זה על עזרה טכנית בתקופה הזו.

5. השקיעי בזוגיות ובעיקר בתיאום ציפיות משותף, תקשורת, תקשורת ועוד פעם תקשורת. בפרט אם ידעתם לעשות זאת לפני הלידה. קבעו זמנים יחסית רגועים שאפשר לדבר בנחת, עדיף מחוץ לבית, שתפו אחד את השני ברגשות , בתסכולים , באכזבות. אל תצפו ותחכו לזוגיות של לפני הלידה, כי זה לוקח הרבה זמן עד שחוזר, למדו ליהנות מרגעים קטנים של ביחד. זכרי לחשוב עליו ולשדר לו שהוא עדיין חשוב לך למרות התוספת המתוקה, להרבה גברים זה לא מובן מאליו!! השקיעי בהפתעות קטנות ולא קשות מדי, להגיש לו כוס קפה, להשאיר פתק, לקנות גרביים, כל דבר של תשומת לב. אני בטוחה שתקבלי מהר מאד יחס דומה חזרה ותוכלו יחד התחיל להחזיר את הזוגיות למסלול שלה. חשוב לי לציין שנסיגה זמנית בביחד שלנו כזוג היא תקינה ונורמלית תקופה מסוימת אחרי לידה. יש כאן ייצור חסר אונים שדורש את שלו באינטנסיביות וא"א להמשיך כאילו כלום. לאט לאט, דברים מתחילים להתנרמל ולהסתדר, והקשר מקבל עומק הרבה יותר גדול, אתם לא רק בעל ואישה , אתם גם שותפים ליצירה פלאית ואלוקית שהיא של שניכם!

6. אפרופו תיאום ציפיות – חשוב להבין שלפעמים אכן הן לא יהיו זהות, ייתכן ובעלך ירצה יותר זמן משותף מאשר ביכולתך לתת כרגע וחשוב להסביר ולתווך את הקושי שלך מבלי לגרום לו להרגיש אשם. נסי לדבר על רגשותייך בצורה ניטרלית – "שאני עייפה, אני נעשית עצבנית וחסרת סבלנות" בלי לערב אותו. אם יש לך צורך נפשי או טכני בעזרה ממנו, נסי לבקש זאת בצורה נעימה וברורה, הוא לא אמור לנחש לבד! אתם לומדים כרגע אחד את השני מזוית חדשה שלא הייתה קודם, ולמידה זה תהליך שלוקח זמן וגם טעויות!

7. נסי למצוא פעולות קטנות ביומיום שמשמחות אותך ואפשריות לאור הנתונים – כמה דקות של תרגילי כושר או מתיחות , מריחת קרם גוף, מסיכת פנים, מקלחת מפנקת, לקרוא פרק בספר אהוב, לכתוב את רגשותייך ביומן. חמש דקות שהם רק שלך והן מוקדשות למקום הפנימי והחופשי שלך.

8. נסי למצוא בסביבתך חברות / שכנות / קרובות משפחה שנמצאות בתקופה דומה , דברי איתן, קבעי לצאת יחד, לפעמים בחופשת לידה יש תחושה של יציאה ממעגל החיים, תחושה כזו שכולם ממשיכים להתקדם ורק אני נותרת מאחור עם החלוק והמטפחת , חברות עם מישהו במצב דומה לשלי יכולה להקל מאד. בהקשר זה , תוכלי גם למצוא פורומים, קבוצות וקהילות של נשים בחופשת לידה, לרוב זה תורם ומסייע רבות.

9. נסו, את ובעלך, להתייחס למצב החדש יותר בקלילות והומור ופחות ברצינות. כנסו "למצב כפית" מתמשך, הצחוק והשעשוע יעזרו לכם לצלוח את כל ההפתעות שהתקופה המורכבת והקסומה הזו מזמנת. נסי ככל יכולתך למצוא רגעים של הנאה מהתקופה הזו, חיוך ראשון, התהפכות ראשונה, השנה הראשונה של תינוק היא אמנם מאתגרת אבל גם מרתקת ורצופה רגעים מרגשים ובלתי נשכחים, נסי לשים לב גם אליהם ולנשום אותם פנימה.

10. משאלתך עולה כי את ובעלך אנשים בעלי רגשות עמוקים ופתיחות רגשית, זוהי נקודת פתיחה מעולה להורות , אשריכם שזכיתם ואני בטוחה שתהיו הורים נפלאים ומלאי אהבה!

אני מבטיחה לך שיבואו ימים קלים ושמחים יותר, דמותך כאישה תחזור ובגדול, ככל שהתינוקת תגדל ותהיה עצמאית ומפותחת יותר, כך העצמאות והחופש שלך יחזרו ובגדול לצד ההנאה והסיפוק האדיר שיש באמהות, זכרי לשנן זאת כל יום ברגעים קשים – הכל יעבור! הקושי הראשוני הוא רק קשיי הסתגלות למציאות החדשה, התינוקת שלך לא יכולה לשרוד אם את לא "תעלמי" קצת, תינוקות זקוקים לנו במאה אחוז טוטאליים, ד' ברא זאת בחוכמתו כדי שניקשר אליהם בצורה עמוקה ובריאה, אבל תאמיני לי שהם גדלים כ"כ מהר ולפני שאנחנו שמים לב אנחנו מתחננים אליהם שיישארו קצת מתחת לסינר שלנו?

אשמח מאד להמשיך ולהקשיב לך במידה ויעלה הצורך.

שיהיה מזל טוב, תזכו לגדל את הנסיכה בקלות, הנאה, נחת וסע"ד מרובה!

נועה.