שלום וברכה תלמיד חכם יקר.

אני רוצה לומר לך משהו, אני כתבתי כבר הרבה מאד תשובות, כבר הרבה שנים שאני יושב וכותב תשובות, על נושאים קשים מאד. ומבחינתי התשובה הזו היא התשובה הקשה ביותר שאני עוסק בה. נשמע מוזר, אם היית יודע מה הם הנושאים עליהם כתבתי בטוח היית תמה מה כל כך קשה לי. אלא שהקושי שלי הוא כי הנושא הזה עליו אתה כותב הוא הנושא שאולי יותר כואב לי מהרבה נושאים כאובים ואסביר מדוע.

ובכן זה מצער מאד, כל כך הרבה אברכים חשובים תלמידי חכמים יקרים שראויים ללמד ולהורות את הדרך לרבים יושבים ספונים בד' אמותיהם כשלבת אש שלהבת י-ה פועמת בקרבם, ואילו רק יתנו להם איך ולאן להפנות את האור הגדול שעשוי לבקוע מהם, הרי שהעולם היה מאיר באור יקרות. ולצערנו אין מי שדואג להם למקום הראוי להם. הבעיה הזו אינה רק הבעיה שלהם, זו בעיה של כלל ישראל. כי עם ישראל מפסיד מלמדי תורה.

עם ישראל מפסיד עוד קול תורה שיכול להישמע ברמה, קול שיתכן שיכול להיות מכוון לציבור שאין מישהו אחר שמתאים ללמד אותם תורה. זו שרשרת של הפסדים מצערת מאד, היו זמנים שכמעט כל מחשבתי הייתה בהקשר לנושא הזה, זה כאב לי וציער אותי מאד אלא שלא מצאתי פתרון והחלטתי להתמקד בעשייה שיש לי יכולת לעשות בה. אך הנושא הזה חשוב לי ואני משאיר לו פנה חמה בלבי שאם אוכל לפעול בו אפעל בו, וכעת כשקראתי את השאלה שלך התעוררו בי המחשבות על כך מחדש ואני חש כאב רב.

אני בטוח שאתה קורא את דבריי ואתה תמה, לשם מה כל האריכות הזו. ובכן אני בכוונה נותן דרור לפרוק לפניך את הכאב שלי בנושא הזה. בכדי שתבין קודם כל שאתה צודק, שמגיע לך, שהזעקה שלך היא לא כי אתה גאה, וחפץ בכבוד ויקר. ממש לא, אתה מבקש בקשה מאד פשוטה ומובנת שמגיעה לך בכבוד. אתה מבקש להפיץ את דבר ה'.

אני מרגיש גם שאתה לא מספיק בטוח בכל מה שכתבתי ולכן אתה לא שלחת שאלה שאתה מתייעץ בה, איך למצוא מקום של השפעה. ותחת זאת אתה עסוק בהכאה על חטא, אתה מרגיש שאין לך כבר את הרצון האדיר שהיה לך בעבר ללמוד תורה. ואתה מוצא את עצמך מתבטל ולא שולט מספיק על זמני הלימוד שלך, מוצא את עצמך ללא מספיק חשק ללמוד, ואתה מכה על חטא, ומרגיש אשם על לא דבר.

אכן כפי שכתבת אין לך אתגרים כבר. ואין סיבה שאם תישאר במשבצת בה אתה נמצא תמצא את עצמך עם החשק שהיה לך בעבר. אני הייתי מציע לך להפסיק להתעסק בחשק שיש לך ללמוד או שאין לך. תפסיק גם להתעסק בניהול הכושל של הזמן שלך. תתמקד בדבר אחר לגמרי. תהיה מודע לכך שאין מי שדואג לך, ורק אתה תוכל לדאוג לעצמך למצוא מקום שבו תשפיע ותתן. תכנס למהלך של חיפוש!

אינני יודע מה הכישורים שלך, אבל יתכן ויש לך כישורים של מסירת שיעורים, של כתיבה, של הנהגה, תחפש כל הזדמנות, גם הזדמנות שנראית לך קטנה מידי, שיעורים גדולים קבועים וחשובים התחילו עם שני אנשים. ולפעמים גדלו והיו לשיעורים גדולים.

אך יתירה מזאת, יתכן ותמצא את עצמך עם סיפוק גם אם יהיו בשיעור שני אנשים, כי בשונה מהאברכים בכולל ששואלים אותך ומתעניינים בתורה שלך, כפי הנשמע לפי התיאור שבדבריך, אתה אמנם מסייע להם, ואמנם הם משתמשים בך, אבל אתה לא ממש הרב שלהם. הלימוד שלהם משודרג בעקבות דברי התורה שלך, אבל הם ילמדו את הסוגיות גם ללא העזרה שלך, והיהדות שלהם לא תלויה בך, ואתה כפי הנראה לא מרגיש מספיק משמעותי.

אם תכוון את עצמך למקור של השפעה ממשי יתכן ותמצא זירות של השפעה בהם יהיו משפחות שכל היהדות שלהם תשתנה בזכותך, אם כוחך בחינוך יתכן ותמצא את עצמך משנה לבחורים את כל חייהם. בסופו של דבר מה שיתן לך כח זה לא כמות הנתינה דווקא, אלא איכות הנתינה. אם תמצא את עצמך משמעותי חייך ישתנו.

אין אדם שלא חפץ להיות משמעותי, וכל הגדול מחברו חפץ להיות משמעותי יותר. תשקיע במחשבה איך תרגיש משמעותי. נתתי לך כיווני מחשבה, אבל יש עוד כיווני מחשבה רבים. שמשתנים לפי האופי המיוחד של כל אחד ואחד. כיון שאני לא מכיר אותך אני לא יכול לכוון אותך ממש, ואני גם חושב שאין מי שיכול ממש לכוון אותך. אתה צריך למצוא לבד לעצמך, ואם תחפש אני בטוח שתמצא, תחשוב מחוץ לקופסא, תהיה מוכן לעשות כל מה שצריך לעשות. לצאת מאזור הנוחות שלך, ולעשות מה שאתה מאמין בו.

הגם שזו בהחלט מלאכה קשה מאד. אך עם התמקדות ומוכנות לעשות שינוי עם עצמך, ולעשות דברים שצריך להאמין בהם, בהשקעה לטווח ארוך, תוכל להצליח למצוא אפיק שמתאים בדיוק לך שם תעשה את השליחות המיוחדת לך במיוחד. כי בסופו של דבר את תחושת המשמעות שלך תמצא במה שמתאים לך לעשות ולאו דווקא היכן שנמצאת היוקרה והכמות, אלא האיכות המיוחדת המותאמת לך בלבד.

יתכן שהמחשבות האלו על מקום של השפעה והמודעות של הצורך להשפיע ולתת, יגרמו לך לחשוב גם על עוד כיוונים של תחומים בלימוד תורה שאולי זנחת, תחומים שבהם אתה עדיין לא בקי בהם ואין כחך בהם כמו בסוגיות שלמדת עד היום.

תהיה מוכן לעשות "הסבת מקצוע" אם היית עד היום למדן עמוק, תחשוב אולי על האפשרות של לימוד הלכה כשאתה ממוקד בהלכה למעשה. תחשוב על לימוד תנ"ך באופן מעמיק יותר, על לימוד מחשבת ישראל, על קבלה, ועל כל ארון הספרים הגדול שיש לנו. אני בטוח שתמצא בו תחומים שאין לך בהם ידיעה מספקת ויכולים להוות לך אתגר לימודי. אבל זה חייב להיות כרוך עם התמקדות בחשיבה על מקומות בהם תוכל להשפיע.

אני יודע שהתשובה שלי קשה לקריאה, כי היא קשה ליישום. אבל דע לך שיש בדרך הקשה הזו תענוג שאין כמוהו. אתה תוכל למצוא את עצמך תוך זמן מסוים כאילו נולדת מחדש. מגלה עולמות חדשים מלאים בתוכן חדש ועשיר, וממילא עם מרץ נעורים, מאותגר ומכוון מטרה, שמח ומאושר.

אני רוצה לספר לך סיפור אישי, כשהייתי בחור כתבתי ספר, הגשתי אותו למורי ורבי שהיה אחד מגדולי ישראל וביקשתי ממנו הסכמה. הוא סירב בכלל לקבל את הספר לבדיקה. התלוננתי בפניו, מדוע מאנשים אחרים הוא מקבל וממני לא. מו"ר אמר לי אז דבר שהיה קשה לי לשמוע אבל כיום אני מודה לו מעומק לבי. הוא אמר לי שאלו שמגישים לו את ספריהם בגיל צעיר והוא מוכן לתת להם הסכמה אלא אנשים שאין לו אחריות עליהם הם לא תלמידיי, אין לי חיוב אחריות עליהם, עליך אני חש רגש של אחריות, אני רוצה שתוציא ספר כשתהיה מבוגר יותר. באותה שעה כשאמר לי זאת לא מספיק הבנתי את דבריו וחשתי נפגע מעט. הייתי מאד גאה בחיבור שלי שהיה בהחלט יפה ומיוחד. אבל כיום שלושים שנה אחרי אני מאושר שלא הוצאתי את הספר. הגם שמה שכתבתי אז היו דברים יפים. אבל זה לא דברים שהייתי מוציא לאור היום. בגרתי ב"ה ואני כיום לומד אחרת, זו לא רמה אחרת, זו שיטת לימוד אחרת, שיניתי כיוון.

אני חושב שראוי שכל תלמיד חכם ירגיש כל מספר שנים שינוי משמעותי בלימוד שלו, שינוי שיגרום לו להתייחס לשנים הקודמות כקומה חשובה אמנם בבנין שהוא בונה, אך רק כעוד קומה. וכך כל כמה שנים הוא יעלה ויתעלה וימצא את עצמו בקומה אחרת לגמרי. שאמנם עומדת ניצבת מעל הקומה הקודמת, אך היא קומה אחרת.

כשאני שומע תלמיד חכם שאומר בגאווה שהוא חוזר על חידושיו שחידש בימי הבחרות אני לא שומע בזה גדולה, אלא קיבעון וחוסר צמיחה. לא שחלילה התורה שנלמדה על ידו בימי נעוריו צריכה להימחק, אבל כמו שכתבתי היא אינה אלא קומה מסוימת מן הקומות הנמוכות יותר בבנין הגדול שהוא אמור היה לבנות. ולפעמים אנשים הפסיקו לבנות בגיל צעיר מידי ומתנהלים בתוך אותם ארבע אמות בצרות אופק וחוסר יכולת לעלות ולהתעלות.

אני מציע לך, צא לדרך, תחפש ותגלה עולם מלא, עולם גדול, עם הרבה אתגרים. ארון הספרים שלנו מלא בתחומים רבים בסגנונות רבים, כך ממש העולם היהודי עולם גדול ומגוון, יש בו הרבה סגנונות והרבה תלמידים כמנין הסגנונות הרבים. יש גם תלמידי חכמים רבים ומגוונים, צריך רק לעשות את השידוך הנכון, בין האיש לספר, ובין הרב לתלמיד. אני מאחל לך הצלחה בחיפוש, ומברך אותך שתרגיש תוך זמן מסוים מלא מרץ ואתגר.

בסוף דבריי אני רוצה לגעת בנקודה נוספת חשובה מאד. שונה מאד מכל מה שכתבתי עד כה. התרגלנו להתגעגע. לכל אחד היה זמן בו הוא היה נער עם מרץ נעורים, הכל היה חדש בשבילו וממילא היה בו להט ומרץ מיוחד. מלא בסקרנות ותאבון. עם הגיל, נעשים בוגרים יותר ומתלהבים פחות. ואז ממילא פחות נמרצים. אנחנו תופסים זאת לפעמים כנפילה, ואנחנו נמצאים בגעגוע לימי הנעורים מלאי העורגה והכיסופין. ומצטערים על האובדן הזה, ומנסים כל הזמן לחשוב איך לחזור לשם, לאותם ימים. ובכן חשוב לדעת שאמנם ימים יפים מאד הם אותם ימים, אבל הם ימים של חוסר בגרות וחוסר בשלות, ולימים הללו התנאים הטובים לצמיחה, זו ההתלהבות והתום הילדותיים. יש גיל שמה שמצמיח זה לא ההתלהבות, בימי הבגרות מה שמצמיח זה דווקא ההיפך, ישוב הדעת, איפוק וסבלנות, ובשלות של חשיבה. יתרמו לצמיחה מותאמת גיל. יתכן שאם תשים לב לכך, תמצא את עצמך במצב מצוין בדיוק כפי שמתאים לגילך. אני כותב את כל זה בסוף דבריי ולא בהתחלה, כי אמנם אלו דברים חשובים, אבל צריך קודם לחשוב על דבריי הראשונים, כי יתכן שדברי אלו בסוף לא יהי ואלא נחמה שתרדים אותך לעוד כמה שנים, בזמן שאולי אתה צריך לעשות עם עצמך שינוי שייטיב איתך ועם עולם התורה.

אני יסיים כאן, הגם שיש הרבה מה להאריך להרחיב ולחשוב על כל מה שכתבתי לך. כי אני סומך עליך שתוכל להמשיך לחשוב על כל זה, ותן לחכם ויחכם עוד. אך אם בכל אופן תרצה להמשיך ולדון בדברים אשמח לעשות זאת, ולנסות לדייק יותר את הדברים באופן המתאים לך לפי אופייך ומצבך האישי יותר.

בהצלחה מרובה

בברכה שתמצא את שליחותך ותאיר את עיני ישראל בתורתך

חותם בהערכה גדולה וכבוד גדול כראוי לתלמיד חכם

שלך

שלמה

[email protected]