בס”ד

שלום וישע רב לשואל היקר

סממן “פספוס הרכבת” מוכר היטב בהרבה מאוד מישורים בחיים, יש כאלו שיגידו לך את זה על מקום עבודתם, ויש שיגידו לך את זה על קשר עם אדם מסוים, ובכלל זה על מציאת בת הזוג.

ברור לי ולך שאין לבשר ודם תשובה סופית על אמירה זו, אך ברור שאמרה זו יסודה יאוש ומטרתה יאוש, אין בה קורטוב של בינה וחכמה, מלבד הלמידה האפשרית על זהירות מפספוס הרכבת בשנית, שזהו אכן מסר חשוב אבל לא תמיד נכון ובוודאי שלא דרך מסקנה כזו.

תחושתך מול סביבתך המתחתנת מוכרת לי באופן אישי היטב, ובסוף שורות אלו אשתף אותך בסיפור אישי שלי שתבין שאינני מדבר מהשפה ולחוץ, אך יחד עם זאת זכור אתה בן 26 בלבד, אצל חלק גדול מהעולם בגיל זה אין מחשבה על חתונה בכלל, אתה עדיין צעיר, אתה עוד לא זקן ואתה בוודאי לא נייר מחוק! אתה ממש בגיל הטוב לנישואין.

ותרשה לי להציע לך זווית נוספת במטב על חיי הנישואין.

כתבת בשאלתך:

התחושה שלי כיום היא שגם אם אתחתן (דבר שהולך ונראה לי פחות ריאלי) זה כבר יהיה כמו לאכול על השובע. יש שלב מסויים שבו המשיכה היא כבר לא כפי שהייתה בגיל צעיר, התמימות והאמון באנשים הלכו ונשחקו גם הם במשך השנים.

כשזו התחושה, ממילא גם כן עולה השאלה, אולי כבר לא כדאי להתחתן?

אין כוונתי לומר שכל מטרת הנישואין היא ההנאה והסחרור, אלא שלדעתי הדברים הללו הם שמאפשרים את בניית הקשר האיכותי, החזק והיציב בתחילת הדרך, אשר עליו אפשר להישען בבטחה ולהמשיך הלאה להתמודדות עם אתגרי החיים. משכל זה אינו, אולי כבר עדיף לוותר?

לדבריך הגעת לאיזשהו שובע שכתוצאה ממנו אתה חש שאבדת את המפתח להצלחת חיי הנישואין לפחות את תשוקת תחילתם! אם הנתון הוא שאכן הגעת לשובע מסוים מסקנתך מתבקשת מאליה והיא צודקת, אך תרשה לי להאיר את עיניך בנושא זה,

אין לי מושג על איזה שובע אתה מדבר, אך זה מרגיש לי כמו אדם שמגיע לאירוע ענק שממתינה לו סעודה ענקית ומשובחת אך הוא אוכל בבר וחוזר לביתו בטענה שהוא כבר שבע…. ידידי היקר כל הטעימות הללו שעושים בשידוכים זה אפילו לא טעימה מהבר של חיי הנישואין, חיי הנישואין הם אושר גדול, שכל יום משובח מחברו, בניית אהבה הגדולה של חיי הנישואין לא תלויה בשום דבר מלבד ההשקעה כל יום מחדש! אבי מורי שליט”א תמיד אומר שאחרי החתונה לא זוכרים את יום האירוסין אלא את יום הנישואין, כי האירוסין מתגמדים מול חיי הנישואין.

כתבת בדבריך אין כוונתי לומר שכל מטרת הנישואין היא ההנאה והסחרור, אלא שלדעתי הדברים הללו הם שמאפשרים את בניית הקשר האיכותי, החזק והיציב בתחילת הדרך, אשר עליו אפשר להישען בבטחה ולהמשיך הלאה להתמודדות עם אתגרי החיים– ידיד יקר ואהוב, הקשר האיכותי והיציב לא נבנה על בסיס שום דבר של העבר, רק על ההווה! אין בחיי הנישואין שום דבר שניתן להשען עליו על מנת להיות בטוח שהקשר יחזיק ויתן כוח להתמודדות החיים! הדבר היחיד זה בניית קשר כל יום מחדש, עם השקעה מחודשת, ומחשבה על בת /בן הזוג, מי שמתבסס עכל משהו שהיה אתמול שיספור את ימיו בזוגיות זו.

משכך לא רק שדבריך יסודם בטעות אלא הם חייבים להעקר מליבך שלא יפריעו לך בבניית ביתך בעזה”י,  לו היה אפשר לוותר על כל הפגישות ולהכנס ישר לחיי הנישואין במובן מסויים זה היה נפלא, אך הנביא כבר מלמד אותנו שיש יופי בתקופת האירוסין שיופי זה מוליד ויוצר את הכיסופין לחיי הנישואין, אך מי שנשאר בכיסופין ולא עובר למימושם דומה לאדם האוכל מהבר במקום מהסעודה עצמה.

לא ניתן להתעלם מהקושי האמיתי איתו אתה מתמודד של אמרתי.. והיא רחוקה ממני תרשה לי להציע לך חיזוק רעיוני ופתרון מעשי

חיזוק רעיוני:

אני רוצה לשתף אותך בסיפור אישי שלי ושל אשתי ,ידידי היקר, בהיותי בחור חליתי בסרטן, וכשהגעתי לגיל השידוכין לא היו לי שום הצעות… ומה שכן הציעו היו הצעות נוראיות ממש שעצם הרעיון שלהם היה קשה מהטיפול הכימותרפי עצמו שעברתי כמה שנים קודם , כל החברים שלי התחיל להתחתן והלכתי לחתונה שלהם ורקדתי ושמחתי וחזרתי בלילה לחדר ולמיטה ובכיתי, עוד פעם ועוד פעם, כי תחושתי הייתה מה הסיכוי שבחורה תרצה להתחתן עם בחור שהיה עם סרטן, ואז פגשתי יהודי תלמיד חכם  ופתחתי בפניו עד סגור ליבי, והוא אמר לי משפט שלא אשכח כל חיי וכך הוא אמר:  אתה יכול להסתכל על הסרטן כעל משהו שגרם לך לצרות לא רק בריאותיות אלא גם בעוד מישורים כגון מציאת אשה, ואתה יכול לראות בזה משהו אחר לגמרי שהסרטן זה המסננת הטובה ביותר עבורך למצוא את זיווגך, אם אתה מאמין ש- “מה’ אשה לאיש” אז הסרטן יהווה כלי שיקל עליך למצוא את זיווגך המתאימה לך והמיועדת עבורך, יתכן שייקח יותר זמן אבל הפגיעה תהיה ישירה יותר! ” וכך היה בס”ד שהתחתנתי עם רעיתי שהייתה גרה כמה רחובות ממני בשידוך שלקח פחות משבוע…. שדווקא ההתמודדות שעברתי גרמה לה לרצות אותי מסיבותיה שלה (טענה שזה מבגר…)

כל קושי, כל מה שנראה לך כעוד נקודת שבירה, זהו עוד שער המקרב אותך אל היעד! שמעתי סיפור נפלא על יהודי אמיד תושב חו”ל איש צדיק (מכיר אותו אישית) שכאשר בנו היה בשידוכים הוא רשם כל מי שהציע לו הצעה, וכאשר לבסוף הבן שלו בא בברית האירוסין הוא נתן 100 דולר לכל מי שהציע הצעת שידוכים לאורך שנותיו של הבן בשידוכים, כששאלו אותו לפשר תופעה זו, הוא הסביר כך: בשמים החליטו שעד שהבן שלי יתחתן הוא יצטרך לעבור מצב שבו יציעו כך וכך הצעות עד שבסוף תגיע ההצעה המיועדת, זאת אומרת שכל אחד שהציע הצעה קידם את בזיווג שלו, ולכן אני חייב הכרת הטוב לכולם, המבט הזה הוא כל כך נכון הרי הבן יכל לראות בכל הצעה שנופלת עוד נקודת משבר, אבל לאמיתו של דבר זה היה עוד תהליך לקידום הזיווג שלו!

פתרון מעשי:

שמעתי מראש מכון פוע”ה המאסטר בתחום זה הגר’ מנחם בורשטיין שליט”א שאמר שמעל גיל 25 בציבור שומרי תורה ומצוות אם לא הולך בשידוכים מומלץ לקבל סיוע מקצועי, ואסביר את מה שהוא אמר, הוא לא מתכוון להגיד שמי שמעל גיל 25 יש לו בעיה אישית, ההפך אין לו בעיה הוא מתפכח ומכיר יותר את העולם, ולכן יש את התחושה של פספוס הרכבת וכו’ שאין לזה תשובה לעולמים, ולכך רק אם תשתף בחייך איש חכם/ מקצועי- שאתה סומך עליו ותשתף אותו בכל הלבטים ותקבל את דבריו בהבנה וכפסיקה, תוכל להתקדם בחיים למציאת זיווגך, מציע לך בלב אוהב תבחר לך אדם שכזה, שתקבל את דבריו, ויוקל לך בקבלת נתוני ההחלטות, כי את ההחלטה הסופית רק אתה תקבל בסוף, אך את תהליך היווצרות הנתונים והבנת המפה תסתייע באיש זה, ובקרוב אל תשכח לבשר לנו רק טוב.

אברהם ב.