פונה יקרה!

אני חוויתי את פנייתך כסוג של אמירה לחלל העולם בתקווה חששנית ואמיצה בו זמנית, שמשהו שם ימצא, ישיב לך ויהיה אתך.

בימים שחלפו עד שכתבי לך תגובה חשבתי עלייך לא פעם ולא פעמיים.

חשבתי שייתכן ומרגישה את במשך ימי ההמתנה הללו בודדה אולי שבעתיים.

אך האמת היא שניתן להגיד כי במשך ימי ההמתנה האלו היית מעט פחות לבד משום שהיה שם משהו שהיה איתך במחשבותיו , חשב עלייך וחשב על התגובה שתכתב לך.

מכאן, שייתכן ואדם יהיה מוקף באנשים אוהבים, דואגים, מוקף באלוקים שמלוא כל הארץ כבודו והוא משפיע עלייך ברחמיו חיים, רוח , בינה וכוחות לכתוב את הפנייה ל"אקשיבה" ואת הכוח לקרוא את התגובה הזאת. ועדיין…. להרגיש בבד.

בדידות איננה בהכרח ביטוי של מציאות. היא בעיקר תחושה פנימית. סובייקטיבית.

שאלתי את עצמי מתי התחלת להרגיש כה בודדה, ממתי התחלת להרגיש שה' רחוק ממך עד שטביעות אצבעותיו בך הפסיקו לשדר לך את עצמת חמלתו?

האם היה זה אירוע מסוים שחווית לאחרונה ואת מגיבה לו ? האם זוהי חווית ילדות המלווה אותך? האם זוהי טראומה מכל סוג שהוא? כיצד משפיעה הבדידות על תחושת היכולת שלך ועל החיוניות ועל יכולתך לממש את כוחותייך? האם זוהי בדידות שהדיכאון הוא בן הלוויה שלה? או שמא הדברים הפוכים?

את פנייתך אני רואה כאמיצה מאוד, וכמנסה לבדוק האם אכן את בודדה לגמרי או שמא נותר שם משהו בעולם שעדיין אכפת לו ומסוגל להבין אותך.

אכן, צדקת. המקימים של אתר "אקשיבה" הם אכן אנשים מיוחדים הרגישים לזולת. אולם, אין הם היחידים מסוגם בעולם….

משחר הבריאה מהדהדת קריאתו של הבורא לאדם כי "לא טוב היות האדם לבדו".

משמע, כי ישנה דרך להיות "יחד".

נסי לחפש במעגל המוכרים לך אנשי לב, חכמי לב, הם יכולים להיות אנשי מקצוע כגון פסיכולוגית או עו"ס קליני וגם לא.

הרחיבי את הקריאה ששמת בלב אתר "אקשיבה" ונסי למצוא שותף אנושי שיעזור לך להבין את מקור בדידותך, את הסיבה לה.

או אז בטוחה אני כי יסורו מעלייך הכבלים הללו ותראי את הטוב ואת האור בך ובעולם.

אנא, למרות החשש, ניסיון העבר שאולי הכזיב והפחד המתלווה לכל רצון לחולל שינוי, אל תרפי ואל תתייאשי. ימים גדולים לפנינו. ונהפוך הוא של אדר וזמן הגאולה של ניסן.

קומי, הרימי והצליחי. יהיה שכר לפעולך.

אם תרצי לפנות שוב, אני כאן.

בתיה.

[email protected]