The Butterfly Button
מרגישה בדיכאון

שאלה מקטגוריה:

הודעה שלום
אני בת 25 יש לי שני  ילדים
עברה עלי שנה לא קלה מבחינה משפחתית, לא משפחתי המצומצמת אלא היותר מורחבת
אבל הקושי הזה מתבטא בקושי יומיומי. אני אוהבת את בעלי ואת הילדים אבל מרגישה לאחרונה דיכאון קל
בוכה הרבה , כועסת על כל דבר, מתווכחת , אין לי כוח ואנרגיה ומוטיבציה לכלום, לא נהנית ולא שמחה לא בא לי לעשות דברים שפעם הייתי אוהבת לעשות. בעלי לא חושב שזה אמיתי הוא בטוח שזה יעבור עוד רגע אבל אני בכלל לא בטוחה ואני לא מוכנה לפנות לאף אחד מגורמי הרפואה. מה כן אפשר לעשות?

תשובה:

שלום לך יקרה,

ראשית, אני רוצה להתנצל על תגובה כל כך מאוחרת.

יש בי הרבה חוסר נוחות ומבוכה מהאיחור בתשובה שלי, ותחושות אלו מתעצמות בעיקר לנוכח הקושי אותו תארת, הדבר האחרון שנכון לך עכשיו, לטעמי, הוא להיות לבד.

אוכל רק לספר לך שמה שעיכב את התגובה שלי, הוא העיסוק הרב והמתמשך עם אנשים יקרים כמוך,

ובעצם זו העבודה עם בני אדם ולכל אחד מאיתנו יש את ההתמודדויות שלו.

כך שלפחות את כבר יודעת שאת לא שונה ובטח לא משונה.

מסע החיים לוקח אותנו בכל פעם למקום חדש והרבה פעמים זהו מקום מפתיע.

כל אחד מאיתנו צועד את המסע הזה והוא רווי עליות, קטעי מישור ואיך לא?- גם ירידות.

את מתארת שבמסע שלך עברה עליך שנה מורכבת ומאתגרת מבחינת המשפחה המורחבת,

למעגלים המשפחתיים שלנו יכולה להיות השפעה משמעותית על האופן בו אנו תופסים את עצמנו, את הסובב אותנו ובכלל את השקפתנו על החיים.

כך שאינני מופתעת ממצבי הרוח שאת מתארת.

את בוכה, כי ככל הנראה בשנה הזו איבדת כמה דברים: קשר עם המשפחה, או אפילו את איך שתפסת אותם ואיך שתפסו אותך עד למצבי המתח, מן הסתם אבד גם האמון באחרים ואולי גם בעצמך?

אני מאמינה שאת יודעת לציין דברים נוספים שאבדו שם, ועל האבדות האלו את ככל הנראה מתאבלת ובוכה.

המתח, חוסר הסבלנות והעצבים הרופפים כולם מתקבלים בהבנה גמורה לנוכח האירועים שעברת.

יחד עם זאת, שימי לב שהתחושות הקשות הגיעו כביכול אחרי ההתמודדות.

יתכן, שכל זמן שנדרשת לעמוד שם ולהתמודד גייסת עוד ועוד כוחות, נקרא להם לצורך העניין כוחות הישרדות.

כעת, דווקא כשהסערה הגדולה אולי נרגעה קצת,

את פנויה לבחון את עצמך, ומגלה את הנזקים אותם הותירה הסערה בנפשך.

נשמע מדברייך שנותרת מותשת.

והשאלה הגדולה שמהדהדת בראשי, היא מה עכשיו? האם את מוותרת?

האם את רואה רק את נזקי הסערה? או גם זוכרת את הדברים האחרים,

את החלקים היותר טובים שעדיין קיימים בחייך?

לפעמים אנחנו כל כך מרוכזים במשהו, עד כי הוא תופס את כל המרחב הריגשי והתפיסתי שלנו

ונדמה לנו שבכך מתחיל וגם מסתיים לו העולם.

אז בואי רגע נסתכל על הדברים הנוספים בחייך,

אני בטוחה שיש הרבה, רק מונה את אלו שעולות בשורות שכתבת.

את נשואה, אז המשמעות היא שיש לך בן זוג, שותף שאת אוהבת.

את אם לשני ילדים והילדים, יקרה, נותנים לנו המון והם גם צריכים אותך,

את בת 25 כך שכל החיים עוד לפנייך.

את כותבת שבעלך בטוח שזה יעבור ואת מטילה בכך ספק.

אז אשאל שוב יקרה, האם את מוותרת?

האם לא די במה שעברת? האם מעכשיו תתני לכל אותן חוויות להכתיב את המשך החיים שלך?

את עתיד הזוגיות שלך?

את הבית והאמא שתהי לילדיך?

אני רוצה לקוות שאת עונה לשאלות שלי ב”לא” מזדעק.

אך יכולה להבין שאולי בכדי לממש את ה”לא” הזה,

ובכדי לבחון את התמונה מחדש, לאסוף את השברים ולהמשיך לחלקים הטובים יותר של החיים

את צריכה קצת עזרה.

אם הבנתי נכון, את נרתעת מפניה ל”גורמי רפואה”, רק אציין כאן את האפשרויות השונות ואת כבר תבחרי מה שטוב בשבילך:

יש עו”ס בקופ”ח איתה תוכלי לקבוע פגישה,

יש גם אנשי טיפול שמקבלים מטעם קופ”ח בקליניקות עצמאיות שלהם

והאופציה האחרונה היא לפנות לאשת טיפול במגזר הפרטי, אם את צריכה עזרה באיתור אחת כזו אשמח לנסות לעזור.

בכל אחת מהאשפרויות שציינתי, סודיות מלאה מובטחת לך.

אני רוצה לקוות שהשבתי לשאלתך, ובכל מקרה את תמיד מוזמנת לפנות.

מאחלת לך שתמצאי בקרוב את החיים שבך ואת הטוב שבחיים,

רויטל

revitalm5@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך למנוע התקררות רוחנית באקדמיה?
אני מתחילה שנה הבאה לימודי תואר ושמעתי מסביבי הרבה קולות בנושא. הקול שהכי צף היה כל הנושא של התקררות רוחנית. המורה שלי אמרה שאחותה אמרה שהמקום אליו אני הולכת נותן לגיטמציה להתקררות רוחנית, והאמת, אני רואה בעצמי, אחוזים גדולים של בנות יוצאות הרבה יותר פתוחות. והבנתי שהשאלה היא ” איך...
איך להפסיק את המצפון המעצבן הזה??
ראשית תודה רבה על האתר המדהים הזה! אני במשך הרבה זמן סובל ממצפון – זה לא משהו רגיל שקורה לכל בן אדם כי בד”כ לבנ”א זה קורה כשהם עשו משהו לא טוב אבל אצלי זה ברמה ממש מוגזמת – אתן כמה דוגמאות להמחשה: כל הזמן מצפון של אולי אני לא...
בעלי לא מרוצה מהבית ומהילדים שלנו
זה נשמע כל כך בנאלי כבר שכל שאלה מתחילה בתודה גדולה…. אבל האמת שאי אפשר לדלג על זה….כי באמת מה שאתם עושים באקשיבה, זה מעל ומעבר למצופה. הן מבחינת התוכן המקצועי והרב והן מבחינת הניראות ונוחות הגישה. ה’ ישלם שכרכם! השאלה שלי נוגעת בתפר הדק שבין זוגיות להורות… אקדים לומר...
לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים. אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב. מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא. מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות...
מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן