שואלת יקרה,

קראתי את שאלתך והרגשתי שהפחד שלך מוצדק לחלוטין.

להתחתן – פירושו לתת אמון באדם זר על סמך תקופת היכרות קצרה.

יש בזה משהו מפחיד. בהחלט.

העובדה שאת מבינה שיש כאן משהו מפחיד מוכיחה שאת מבינה כמה הנושא הוא מהותי ואינך חושבת רק על דברים חיצוניים.

סליחה שאני מעלה בך פחדים נוספים, אבל גם אם תתחתני עם אדם בעל מידות טובות, עדיין יש ציפיות רבות שאת מצפה להן, ואף אחד לא הבטיח שהן יתקיימו: שתדעו להעריך זה את זה, שתבינו זה את צרכיו של זה, שתצליחו ליצור תקשורת אוהבת, שתחיו בבריאות פיזית ונפשית ועוד תקוות רבות שאני מקווה בשבילך אך איש אינו יכול להבטיח לך.

גם הקב"ה, שאוהב אותנו כל כך, בחר לטובתנו להשאיר אותנו באי הוודאות הזו.

אז מה עושים?

פחד הוא חוויה קשה, אך מלבד פחד קיצוני במיוחד, הוא איננו משתק.

הוא נראה כמפלצת שחורה, אבל אפשר להושיב אותו בפינת החדר והוא לא מפריע.

הפחד לא יוצר שום שינוי במציאות, הוא רק חוויה.

אנחנו מרגישים לפעמים שהפחד הוא כמו נבואת פורענות על העתיד, שהלב צופה אותה.

למען האמת הוא ממש לא מנבא כלום.

הפחד מהפחד הוא לפעמים הקשה ביותר.

מותר לך לפחד. לפחד זה לא מסוכן.

אבל כן חשוב להתבונן בפחד, כי אמנם על המציאות הוא לא משפיע, אך על ההתנהגות שלנו הוא יכול להשפיע, לטוב ולרע.

עלינו לוודא שהוא גורם לנו לנקוט בפעולות חכמות: זהירות, רצינות, והשקעה. ולא חלילה גורם לנו לברוח, להתייאש, או לפעול כאילו שהבעיות קרו כבר, ובכך ליצור אותן.

תשתמשי בפחד שלך כדי להתחתן בצורה שקולה: לברר היטב ולהיפגש ברצינות עד שתרגישי שלמרות הפחד את יכולה לתת אמון.

ועכשיו אני רוצה להבין יותר לעומק את הפחד שלך.

תיארת את הרקע לפחדך: ראית סביבך המון זוגות שהבעל בהם הוא לא טוב, והאישה סובלת ומוותרת, או לחילופין מתגרשת.

מן הסתם התחושה שהרעים הם הרוב מפחידה אותך עוד יותר.

תיארת שהחוויה הנפשית שלך בקשר לנישואין מורכבת ממה שראית ומחוויות שעברת. את מאוד צודקת בזה.

זה נכון גם באופן כללי על התפיסה הנפשית שלנו גם ביחס לדברים אחרים: לבני אדם/ גברים / נשים /נישואין/ הורות/ זיקנה וכו'

אבל, הנפש שלנו היא לא אובייקטיבית.

היא לא תוכנת מחשב שבודקת סטטיסטיקה מדויקת.

במבט של הנפש יש מקרים שהיא סופרת כ"רבע מקרה", ויש מקרים שהיא מחשיבה כ"מאה מקרים".

לפי מה? לפי עומק החוויה שהמקרה הותיר בנו.

אנשים קרובים אלינו (בראשם – ההורים שלנו) תופסים מקום גדול יותר. חוויות מגיל קטן נצרבות חזק. חוויות שמרגשות אותנו – לטוב ולרע – תופסות בסטטיסטיקה של הנפש פלח גדול יותר.

ייתכן שזוג אחד או שניים שהתגרשו – שאת מכירה מקרוב וכואבת בכאבם, יושב לך בלב פי כמה וכמה יותר מזוגות רבים אחרים שחיים באושר, ולא חווית שום רגש סוער בקשר לזוגיות שלהם.

אני מציעה לך לבחון את החוויות הקשות שהשפיעו על תפיסתך הנפשית. המודעות הזאת תיתן לך מבט נוסף, אולי רגוע יותר, על כמות האנשים הרעים מבחינה סטטיסטית…

והערה נוספת –

משום מה לתחושתך, בדרך כלל הגבר הוא הרע והשתלטן, והאישה נכנעת, ומסכנה.

זו תפיסה סובייקטיבית שמעניין לחקור כיצד היא נוצרה. אולי תנסי לדבר עם אנשים על זה ותראי שיש כאלו שמרגישים דווקא הפוך, שהנשים הן הרעות, וה"קלעפטס"

אגב, התנהגות קורבנית, חלשה ורופסת עלולה היא עצמה ליצור את הבעיה ולהכשיל את הנישואין. מכיוון שהיא גורמת לבן הזוג להיות בתפקיד ה"רע" בעל כרחו.

מכל מקום, אין סיבה להניח שאחד המינים מייצר יותר בעיות מהשני.

אך האמת העמוקה היא שלא הגברים רעים ולא הנשים רעות.

ישנם אנשים נדירים שהם רעים בלי כל קשר לבן זוג שנשוי להם. (בד"כ מצב נפשי מסובך). אבל רוב האנשים שמתנהגים רע עושים זאת כתגובה לתחושה רעה שהם מרגישים, מתוך דינמיקה לא נכונה שנוצרה בין בני הזוג.

השקעה בקשר נכון וביצירת תקשורת נכונה תאפשר להם להיות טובים.

לדוגמא: בשלב מסוים נראה לאדם שאשתו לא קשובה ולא טובה אליו. כשהוא יבדוק את העניין הוא יגלה שהיא עושה זאת מתוך תחושה שהוא לא מעריך אותה. כשהוא ירפא את התחושה הזו שלה, הוא יראה כמה היא אישה טובה וקשובה.

תשתמשי בפחד שלך כדי לבנות זוגיות נכונה.

המשימה העיקרית היא לא "למצוא את המטמון", אלא בעיקר ליצור את המטמון.

גם כאשר הקב"ה יזמן לך אדם מקסים ובעל מידות טובות, תשקיעי כדי לפתור את אי ההבנות, כדי לתאם צרכים, כדי ללמוד יחד איזו התנהגות מוציאה מבן הזוג את הטוב ביותר שלו,

תשתמשי בפחד שלך ובהבנה שזוגיות טובה היא לא מובנת מאליה, כדי להיות במוכנות להסתנכרן אחד מול השני, כל הזמן,כדי ששניכם תוכלו להוציא החוצה את הטוב שבכם.

ולסיום, עוד מתנה מיוחדת שדווקא אי הוודאות יכולה לתת לך היא במשמעות העמוקה שהיא נותנת לברית שתכרתי עם בעלך בעז"ה.

לאמון ולנאמנות יש משמעות רק במקום שאין וודאות.

עמ"י כרת ברית עם ד' במדבר בארץ לא זרועה. בלי לדעת מה הולך לקרות.

אם ד' היה מסכם איתם מה יקרה בדיוק בכל שנה בהיסטוריה, זו הייתה אולי 'עסקה', אבל לא היה נוצר ביניהם 'קשר' כי אין את הרכיב של אמון.

אם הקב"ה היה מכריז באוזנייך שהשידוך שלך הוא פלוני בן אלמוני, לא הייתה משמעות מרגשת של "ברית" בינך לבינו. מן הסתם היית מרגישה שגזלו לך את המשמעות העצומה שיש בידיעה שאני נתתי אמון בבן זוגי ובחרתי לכרות איתו ברית.

לכרות ברית פרושו לתת אמון בלי לדעת בוודאות את העתיד.

איך תרגישי, אם בחור מציע לך נישואין אחרי שהוא "צופה בכוכבים" ויודע בדיוק מה תעשי בכל רגע בחיים? האם הוא נותן בך אמון? האם הוא יוצר אתך קשר? האם הוא אוהב אותך?

מאחלת לך שתרגישי שהקב"ה מלווה אותך בהחלטה המרגשת והקצת מפחידה לתת אמון בבעלך לעתיד ולכרות איתו ברית נצחית.

מאחלת לך חיים נפלאים עם אדם נפלא-

ציפי

[email protected]>