בס"ד

שלום לך כבוד הרב,

אברך צעיר שסיים ש"ס, אברך שאוהב ללמוד ונהנה מזה, מלא סיפוק, אתה יודע איזה יצור נדיר מזן נכחד אתה?!  אני מלא קנאה בך.

ולא סתם אברך תלמיד חכם שנהנה מלימוד התורה, אתה גם ביקורתי כלפי עצמך, לא מסתפק במה שאתה ורוצה לגדול בצורה שווה בכל המימדים, בן עלייה אמיתי!

שמעתי מסבי שר' אייזיק שער חתנו של האלטער מסלבודקא, שאל אותם פעם, מהו 'פרומער'? התלמידים ניסו לענות זה בכה וזה בכה, ור' אייזיק אמר להם, אמשול לכם משל, היה פעם אדם נמוך קומה, ממש גמד, שכל שאיפתו בחייו הייתה להיות בעל קומה. שמע האיש שבכרכי הים יש רופא שבידו שיקוי המגביה שפלים, מכר הגמד את רכושו, צרר את כספו בידו ונסע למקום מושבו של הרופא. משהגיע אל הרופא, בדקו ואמר לו כן, בידי להושיעך, אתן לך שיקוי, שתה אותו לפני שתעלה על משכבך, ובבוקר תקום גבה קומה. שמח האיש, שילם לרופא את שכרו, הלך למלונו ושתה את השיקוי. בבוקר התעורר בחדווה ובתקווה, קפץ מן המיטה, והנה רגלו האחת גבהה והינו כאחד האדם, אך רגלו השנייה נותרה קצרה כשהייתה. אמר ר' אייזיק, מאדם נמוך שלם הפך הוא לאדם בעל גובה ממוצע – בעל מום. כך הוא ה'פרומער', מתמקד הוא בתחום אחד ומתעצם בו ואילו שאר כוחותיו מתנוונים והולכים. עדיף נמוך קומה – שלם ולא גבה קומה – בעל מום. כך חיו בסלבודקא…

אתה מרגיש כי בתחום אחד אתה מתפתח, גדל, מתרומם, ואילו בתחום של שמירת העיניים נותרת חסר.

אני מקווה כי לא יפגום בכבודך אם אכנך ידידי, שכן עז חפצי לזכות בידידותך, ראה נא ידידי, ראשית עליך למפות את מפת האיסורים הכרוכים בהסתכלות. ישנה הסתכלות בערווה של ולא תתורו שזה איסור דאורייתא, יש הסתכלות של אל יהרהר אדם ביום וכו', יש ראייה של קרן זווית ויש שלל מצבים שחומרתם משתנה.

אתה מספר כי זכור לך שמגיל צעיר מאוד הסתכלת בסקרנות על בנות המין השני. האמנם סבור אתה כי הסתכלות סקרנית של ילד בן שש, שבע, הינה הסתכלות בעלת גוון מיני?! ברי לי כי ההסתכלות הזו נבעה מצרכים שאינם מיניים, המיניות איננה מפותחת דייה בגיל זה. יתכן, ומאז אתה נושא בקרבך איזו חוויה נעימה הכרוכה בהסתכלות הזו, יתכן והסקרנות הזו גרמה לך להרגל להסתכל בנשים, אך היא כשלעצמה תמימה הייתה.

אני לא יודע למה כוונתך כשאתה מדבר על כשלון בקדושה ושמירת העיניים, האם אתה נכשל ברחוב בראייה של מי שעוברת למולך, בהסתכלות מכוונת, בצפייה בסרטים לא צנועים,  בהוצאת זרע לבטלה, אין לי כל מושג עם מה אתה מתמודד וזה גם לא משנה כל כך, מה שחשוב הוא שאתה חווה מצוקה סביב משהו שאתה חש כי הוא לא בשליטתך, ובלשונך אין לך בחירה בזה ואתה חפץ להגיע לשליטה בזה. ממה שכתבת לא נשמע כי אלו מעשים כפייתיים שאין לך שליטה עליהם אלא אורח חיים והרגלים שרכשת ואתה לא מוצא מספיק מוטיבציה לשנותם (אני כותב זאת, כי אם מדובר במשהו כפייתי אז זו בעיה אחרת לגמרי).

האסטרטגיה שאתה חושב שתועיל לך היא תכנית הדרגתית, ואתה מבקש עזרה בתכנון הטקטי של מהלכיך בפועל.

אסטרטגיה – תיאור ניהול אופן הפעולה בתמונה הכוללת.

טקטיקה  – אופן ההוצאה לפועל של המהלכים הנדרשים.

בתורת המשחקים קיימת הבחנה בין משחק בו קיימת ידיעה שלמה, כמו בשח-מט שכל שחקן רואה את כל התמונה ויודע את כל המהלכים שנעשו עד כה, לבין משחק שאין בו ידיעה שלמה כמו משחקי קלפים שבהם השחקנים מסתירים את קלפיהם ואיש לא יודע מה ישלוף השחקן שכנגדו והאם יש לו קלף מנצח.

נדרשת אסטרטגיה שונה למשחק שיש בו ידיעה שלמה ולמשחק שאין בו ידיעה שלמה.

נראה לי, כי שדה הקרב אליו אתה רוצה להכנס, הינו שדה שאתה מגדירו, אתה יוצר אותו, ולפיכך ראוי קודם לתכננו ורק אחר כך לבחור את האסטרטגיה והטקטיקה.

אם אתה מגדיר את השדה הזה כעבודת ד' של מלחמת היצר (יצר המין), הרי שאנו פועלים בשדה שבו אין לך ידיעה שלמה, מכיוון שאינך מכיר את יצריך, את הדחף המניע אותך להסתכל בנשים, מה זה משרת אצלך ולמה זה מתקשר.

אם אתה מגדיר את השדה הזה כעבודת ד' של אימון בשליטה עצמית, הרי שזה שדה בו יש לך ידיעה רבה יותר, אולי לא ממש ידיעה שלמה אבל בכל זאת קרוב לכך.

זאת ועוד, אם השדה הוא מלחמה ביצר הספציפי הזה, אז העבודה בשלבים הינה בעייתית, שכן גם אם תבחר זמנים ומקומות בהם אתה לא מסתכל, לא יוצא אליהם, הרי שהמראות שתראה בזמנים ובמקומות שבהם אתה עוד לא מקפיד ימלאו אצלך את כל הצורך הזה ועוד ימשיכו לחיות בדמיונך. אך אם השדה הוא שליטה עצמית, יש תבונה בהצעתך לעבודה הדרגתית.

במחקר שקראתי לפני כמה שנים, גייסו מעשנים כבדים שכבר ניסו לפחות שלש תכניות גמילה במהלך חייהם. המעשנים חולקו לשתי קבוצות, לקבוצה אחת ניתנו משימות שבועיות סביב שליטה עצמית (ללא קשר לעישון) ולקבוצה השנייה לא ניתנו משימות כאלה. אחרי שלשה חודשים הודיעו לכל המשתתפים מחר אתם מפסיקים לעשן! הקבוצה שהתאמנה בשליטה הצליחה להיגמל באחוזים גבוהים מאוד (נדמה לי 78%) ואילו בקבוצה השנייה כמעט ולא הצליחו להיגמל. החוקרים תארו את יכולת השליטה העצמית כשריר שניתן לפתחו.

אחד מבתי המדרש אשר עסקו ביסודיות בסוגיות של התמודדות עם דחפים ובמיוחד עם דחפים מיניים, הינו בית המדרש של הרבי מלאדי – בעל התניא. בתורתו של בעל התניא יש טיפולוגיה – חלוקה של האנושות לטיפוסים. בעל התניא מתאר חמישה טיפוסי אישיות.

וזה לשונו בספר התניא פרק א' " אַךְ הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה מָצִינוּ בִּגְמָרָא חָמֵשׁ חֲלֻקּוֹת: צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, רָשָׁע וְרַע לוֹ, וּבֵינוֹנִי. וּפֵרְשׁוּ בִּגְמָרָא  צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, צַדִּיק גָּמוּר; צַדִּיק וְרַע לוֹ, צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר. וּבְרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים פֵּרֵשׁ: צַדִּיק וְרַע לוֹ, שֶׁהָרַע שֶׁבּוֹ כָּפוּף לַטּוֹב וכו'. וּבִגְמָרָא סוֹף פֶּרֶק ט דִּבְרָכוֹת: צַדִּיקִים יֵצֶר טוֹב שׁוֹפְטָן כו', רְשָׁעִים יֵצֶר הָרַע שׁוֹפְטָן, בֵּינוֹנִים זֶה וְזֶה שׁוֹפְטָן וכו'. אָמַר רַבָּה, כְּגוֹן אֲנָא בֵּינוֹנִי. אָמַר לֵהּ אַבַּיֵי, לָא שָׁבֵק מַר חַיֵּי לְכָל בְּרִיָּה וכו'". כלומר (וזו הפרשנות שלי לדברים על פי מה שראיתי שם בתניא וקישרתי למה שלמדתי מרבותי מתורתו של ה'אור ישראל' אך לא למדתי אותם מפי 'משפיע' חבד"י בעל מסורת), יש צדיק גמור שהשתלט לגמרי על דחפיו הגופניים, והוא חי במצב של תיקון היצר בתורתו של ר' ישראל סלנטר, יש צדיק שדחפיו כנועים לגמרי אבל הם עדיין קיימים וזה הצדיק ורע לו כי הוא בבחינת כבישת היצר של ר' ישראל ועליו לעמול כל הזמן לשמור עליו כבוש, הבינוני חי את דחפיו אבל איננו חוטא, הדחפים שולטים בו לעיתים, הוא מגיב ומונע על ידם אבל מספק אותם באופן המותר ואילו הרשע ממלא את דחפיו גם בצורה אסורה וגם שם יש בחינת "טוב לו" ו"רע לו" ויעוי"ש. על הבינוני הזה (כמו רבה) כותב בעל התניא בהמשך  (פרקים כו – כט) שהעבודה שלו כל חייו היא "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" זו כל העבודה של הבינוני בעולם, לראות את הגירוי, להיות חשוף אליו, להיות מודע לו ולא לתור אחריו. ועל כך הוא מביא בשם הזוהר בפרשת תרומה, שהרגע הזה בו אדם נחשף לגירוי והצליח להסיח דעתו ממנו, הוא רגע שבו "אסתלק יקרא דקב"ה לעילא על כולא, יתיר משבח אחרא, ואסתלקותא דא יתיר מכולא". והוא מוסיף שם שלא רק דחיית סיפוקים של איסור הינה הנחת רוח לקב"ה אלא אף כל דחיית סיפוקים, גם של היתר כגון לאחר סעודתו בשעה אחת או לבלום פיו מלדבר דברים המותרים בענייני העולם מקיים האדם ה'בינוני' את ייעודו בעולם.

היכולת של האדם להביא את רוחו לשלוט בדחפיו הגופניים הינה מוגבלת שכן הדחף הינו פיזי, ממשי, קבוע, וההרגל שאתה מדבר עליו גורם לו להיות מאוד מוצק, ואילו עולם הרוח המניע לשינוי אינו כה עוצמתי וחזק. כאשר ניצבים שני מתאבקים על הזירה, האחד פיתח את שריריו והינו בריון אימתני והאחר הינו צנום ולא כל כך חזק, הדרך היחידה בה יכול הצנום למצח את הבריון היא זריזות. אם הבריון כבד תנועה והצנום זריז, הוא יוכל לנצחו. הכבדות והזריזות של הנפש הינן הדאגה העצבות והשמחה. הנפש העצבה – כבדה, הנפש השמחה – זריזה.

צא ידידי אל הרחוב, בזריזות, בשמחה, הרחוב הינו המקום בו אתה יכול לצעוק בקול גדול, בכל כוחך: "יהא שמיה רבא מבורך לעולם ולעולמי עלמיא" אך דע נא, כי גם כאשר מקדש אתה עצמך במותר לך, זהו השבח הגדול ביותר שניתן לשבח את הבורא. מצא לך את 'חדר הכושר' בו תוכל להתאמן ולפתח את שרירי השליטה העצמית שלך, כך אתה מרוויח בכפליים, זו גם עבודת ד' וגם מהלך שיביא מזור לקושי עמו אתה מתמודד.

אני תקווה כי יש בשורותי אלה תועלת מה עבורך,

אשמח להמשיך ולהיות עמך בקשר,

בידידות נאמנה,

אליעזר

[email protected]