שלום שואלת יקרה,
המכתב שלך מרגש אותי מאוד. מרגש אותי שלמרות השוני בדעות ובאורח החיים, נשמרים הקשרים במשפחה המורחבת שלך – בינך לבין בת הדודה ומשפחתה וכן בתוך המשפחה של בת דודתך, בין הוריה.
הניסיון מלמד ששמירה על קשרים משפחתיים טובים גם כשאחד מבני המשפחה חוזר בתשובה (או להפך) היא מקור של חוסן וצמיחה לכל בני המשפחה כמובן שיש בזה אתגרים ומורכבויות אבל כשמשפחה בוחרת במסלול של קרבה ואחדות, למרות השוני, המשפחה מתחזקת וכל אחד מחבריה נתרם.
אני מעריכה מאוד את האכפתיות שלך והרצון לעזור לבת דודתך המתחזקת. אני מתארת לעצמי שממקומך שיודע וחש את האמת והכדאיות שיש בדרך של אמונה בקב”ה ושמירת מצוותיו, את מייחלת ומתפללת לחזרה בתשובה של בני משפחתך הרחוקים ובמיוחד בת דודתך שמתחזקת ומתקרבת. במכתבך רואים את ההזדהות שלך עם קשייה של בת דודתך מול החברה בבית הספר ובמשפחה ועם קשייה, בינה לבין עצמה, לגבי הדרך שהיא מתלבטת לגביה.
את מבקשת בשבילה מישהו שמתעסק בהכוונה וקירוב. כמובן שיש ארגונים שעוסקים בזה אבל, צר לי לאכזב, הם לא יוכלו לתת מענה לבת דודתך בשנתיים הקרובות כי עד כמה שידוע לי אסור לפי החוק להשפיע על קטין בניגוד להסכמת הוריו.
לכן, אף ארגון לא ישפיע עליה בשיחות שכנוע לחזור בתשובה. בנוסף לכך, את כותבת שהיא לא רוצה להפנות את שאלותיה לגורם חיצוני ואפשר מאוד להבין את זה.
היא עוברת תהליך ברור אישי ופרטי שקשור גם לגיל העשרה שמאופיין בשאלות של זהות ובחירת דרך וגם למערכות היחסים שלה עם הוריה. בתהליך הזה נראה לי שהרבה יותר מתאים שתקבל מענה מאנשים שקרובים לה וגם זה מתוך הקשבה עמוקה למה שהיא מבקשת. לכן, נראה לי שכרגע, עלייך להיות הגורם המשפיע בעבורה וגם זה בזהירות רבה. ייתכן שכדי שתוכלי להאיר בשבילה, תצטרכי לברר כמה דברים בינך לבין עצמך, לענות לעצמך על שאלות שעד עכשיו לא חשבת עליהם. מתהליך כזה שתיכן יכולות להרוויח. חשוב שתמשיכי להתייעץ כשקשה לך לענות על שאלות. ככה שתיכן תצאו מהעניין מורווחות.
בואי ניגש לשאלה שבת דודתך שאלה: איך ייתכן שחברותיה נהנות במסיבות והיא שנמנעת מהן ושומרת שבת ויותר, סובלת?
השאלה היא שאלה חשובה וגם הסיום שלה – “והרי דרך התורה היא הנאה וטוב גם בעולם הזה” – נכון בהחלט. אז איך זה מסתדר?
חשוב להבין שיש הנאות גבוהות ויש הנאות נמוכות וזה נכון גם ברובד הגשמי.
הנאות נמוכות הן בד”כ מידיות, הנאות לרגע, שבחלוף הרגע חולפת ההנאה ומשאירה אחריה, במקרה הטוב, ריקנות וטעם תפל בלב ובמקרה הרע, מחירים כבדים.
לעומתן, הנאות גבוהות הן הנאות שדורשות השקעה ומאמץ. התוצאה של המאמץ הזה הוא הנאה רבה יותר שנמשכת לזמן רב יותר.
הנאה זו אומנות. כדי ליהנות באמת צריך להשקיע. כלל חשוב בתורת ההנאה הוא שכדי ליהנות הנאה גבוהה ושווה יותר צריך, לרוב, לוותר על הנאה נמוכה. אפשר לחטוף ולזלול וופלים ושוקולדים ואפשר לאכול באיטיות עוגת קרם שניט או עוגת מרנג עם קציפת וניל ופרות בכלי חרסינה, לשים לב למרקם ולהחליף חוויות עם מבינות עניין לגבי המרכיבים ואופן ההכנה. במקרה הראשון יש הנאה באותו הרגע אבל כמה רגעים אח”כ כואבת הבטן ואיתה מגיעה תחושת מועקה ופספוס.
עוד מעט ננסה להבין מהו הפספוס הזה שמרגישים. יש אנשים ששותים משקאות אלכוהוליים ומשתכרים. התוצאה של הנאה זו היא חוויה לא נעימה להם ולסובבים.
לעומתם יש אניני טעם שמבינים ביינות. הם יבחרו את היין הטוב ביותר, יתאימו אותו לאירוע, לעונה, לשעה ביממה. הם לא מסתפקים בשתייה פשוטה. הם ישקיעו בכוסות יין אלגנטיות שמתאימות לאותו המשקה, יאחזו את הכוס בצורה הנכונה, יסובבו את הכוס במקצועיות כדי שהמשקה ‘ינשום’, יריחו אותו וילגמו גם כן במקצועיות – יגלגלו אותו על הלשון ובחך עד שלבסוף המשקה ייבלע בגרונם. מי נהנה יותר? אני מניחה שאת מסכימה איתי שאניני הטעם המקצוענים נהנים יותר.
הסוד הוא – השקעה שדורשת דחיית סיפוקים. אדם שמוכן להשקיע בהנאות נהנה הרבה יותר וההנאה שלו הופכת להיות גבוהה יותר.
עד כאן התייחסנו לרובד הגשמי אבל גם ברובד הזה, ההשקעה שדורשת דחיית סיפוקים מהאדם מעלה אותו בדרגה. הוא נהיה איכותי יותר מבחינות מסוימות, עדין יותר וסיכויי ההצלחה שלו בחיים גדלים (דוגמה לכך: אדם שלומד לדחות סיפוקים ישקיע בלימודים ארוכים ומייגעים כדי לרכוש מקצוע מכניס יותר, דבר שמעלה את נתוני הפתיחה שלו בחיים).
על גבי כל זה מתווסף הרובד הרוחני. התורה מלמדת אותנו לחיות נכון.
חיים יהודיים הם חיים עם תכלית. אלו הם חיים מאוזנים שמתייחסים גם לרוחניות וגם לגשמיות. חיים יהודיים משתמשים נכון בחומריות כך שתשרת את הקומה הרוחנית.
באופן הזה, צורת החיים היהודית מקדשת את החומר. כלומר, כשנהנים לפי כללי היהדות החומריות עולה דרגה ויוצרת יחד עם הרוחניות הנאות גבוהות בכל תחומי החיים.
יוצא מזה שבאורח החיים היהודי יש הנאה רבה. אני לא אומרת שזה קל למצוא את האיזון הנכון בתחומים השונים ואני לא אומרת שאין נסיונות כי יש נסיונות.
ההנאות הנמוכות מושכות. גם אני, כשאני מגיעה רעבה הביתה, יהיה לי הרבה יותר קשה לעמוד בפני הוופלים והשוקולדים. הרי הם נותנים לי הנאה מידית בצורה אנרגיה זמינה אך ריקה.
חיים יהודיים הם חדר כושר שמתאים לרמה של המתאמן.
תשאלי מתאמנות חדר כושר או רצים וותיקים מה מהנה אותם יותר, להתאמן או לרבוץ בחוסר מעש. הם לא יבינו את השאלה – ברור שלצאת לאימון או לריצה מרעננת.
האם לדעתך הם נולדו כאלו? התשובה היא “לא”.
הם הגיעו למצב הזה אחרי סדרה של ויתורים על ישיבה מול מסך או ליד שקית של תפוצ’יפס וכד’. כך גם יהודי שומר מצוות מאמן את עצמו מגיל קטן לדחות סיפוקים כדי ליהנות מחיים שבהם הנאות גבוהות רבות.
בבילוי במסיבות יש הנאות מידיות ולא מחייבות שמלוות במחירים.
את המחירים האלו לא תמיד רואים מהצד אבל מי שאמתי עם עצמו יודה שפעמים רבות יוצאים מהמסיבות עם תחושת ריקנות ופספוס.
מהי אותה ריקנות? מהו הפספוס? תחושות אלו נובעות מהתעלמות מצורך עמוק שלא בא על סיפוקו – צורך בהנאה גבוהה שמגיעה בעקבות חיבור למשמעות ותכלית, חיבור לערכים, חיבור לבורא ולאמונה בו. גם הנאה גבוהה זו דורשת השקעה ודחיית סיפוקים שאותם אלו שלא מוכנים להשקיע ולהתאמץ, מפספסים.
חוץ מנושא ההנאה, יש כאן לדעתי, נושא נוסף והוא תחושת השייכות.
לכל אדם חשוב להרגיש שייך. זהו צורך בסיסי ואנושי, בכל גיל ובמיוחד בגיל ההתבגרות. בד”כ, האדם מחפש להרגיש שייך בחברה שבה הוא נמצא.
אולי לכן, למרות שהמסיבות לא מגרות אותה, בת דודתך סובלת כשהיא רואה את חברותיה נהנות ושמחות והיא נשארת בחוץ. מסתבר שהיא חשה תלישות מסוימת.
היא לא בדיוק דתיה ולא בדיוק חילוניה. יש לה הורה אחד דתי ואחד חילוני. חלק מהמשפחה דתית וחלק ממש לא.
החברות נהנות במסיבות והיא לא מסוגלת לזה כי היא מבינה שיש עוד דברים גבוהים מזה אבל היא גם לא שייכת לחברה דתית שתיתן לה מענה.
לחוש תלושה זוהי בהחלט התמודדות. אני חושבת שמה שיכול לעזור לה זה קשר פשוט וחברי איתך שבו תקריני הערכה ואמון ביכולת ההתמודדות שלה ותתני לה מענה לשאלותיה, עד כמה שידך מגעת. חשוב שההערכה והאמון יהיו כנים. לכן, עלייך לגלות בה את כוחותיה ולראות איך מעשיה מכוונים למשמעות הגבוהה של החיים.
את המשפט האחרון שכתבתי חשוב גם לעשות כלפי עצמינו – לגלות את כוחותינו ולראות איך מעשינו מכוונים למשמעות הגבוהה של החיים.
דרך מהנה ומוצלחת
פנינה