שואלת יקרה, קראתי את שאלתך בעניין רב.

התפעלתי מרגש המוסר שלך, שמופיע פעמיים בשאלה: פעם אחת בעצם השאלה על הצידוק שבמלחמה בטרור. צריך אומץ לשאול שאלה כזו. פעם שנייה בכך שאת מרגישה אשמה על המחשבות בזמן המלחמה.

להרגיש אַשֵמה זה דבר קשה. אשְמה הוא רגש קשה, מחליש, מקטין. והאמת? שהוא לא מועיל, והוא לא צודק, בקיצור- הוא פשוט מיותר.

זה אולי המקום להזכיר כלל גדול בעולם המחשבה, שלא נוגע דווקא לשאלתך אלא להתמודדות עם מחשבות בכלל: אין לנו אפשרות לבחור אלה מחשבות תיפולנה במוחנו. אין לנו שליטה על זה. אם כבר יש לנו בחירה, זה על היכולת להתמודד מולן. ולכן, חבל להרגיש אשמה על עצם המחשבה, שהרי אין זה בידינו..

וחוץ מזה- שאלה היא שאלה. וצריך לענות עליה. ומענה טוב לשאלה אינו בכך שמדחיקים אותה, בעצמך נוכחת לדעת שאין זה עוזר.

בקיצור, מותר וצריך לשאול, וכל הכבוד על האומץ!

קשה לנו להכיל, שייתכן שהם שונאים אותנו סתם. שייתכן שאין שום צדק מאחורי המניע שלהם. קשה לנו, כי אנחנו אלה שמוסריים. אנחנו לא מכירים תאוות רצח כזו. אנחנו חיים בעולם נאור שבו יש כללים גם ללחימה, עולם שבו משתדלים לחפש צדק ואמות מידה מוסריות. לכן קשה לפעמים לקבל את זה שהם לוחמים בנו כדי לרצוח, סתם כי אנחנו יהודים. אבל האמת, שאין מאחוריהם שום היגיון או צדק.

וכדי לענות על השאלה, נצטרך להרחיב מעט.

בנקודה הזו יש כמה שאלות היסטוריות שחשוב לברר בקצרה:

1. מי היה כאן קודם?

לא הערבים, זה בטוח. יהודים חיו כאן מאז הכניסה לארץ ישראל בזמן יהושע, וכשיצאו מכאן זה היה רק כי הכריחו אותם- החל מגלויות בית ראשון ושני. הערבים הגיעו לכאן הרבה אחר כך. ומאז, את ארץ ישראל אכלסו יהודים וערבים יחד. כלומר, אין להם זכויות כאן יותר מאיתנו. אולי ההפך.

2. הערבים שלטו כאן עד קום המדינה.

זה נכון, אם כי נדייק- לא הערבים, ככלל- אלא העות'מאנים (הטורקים). שהפסידו במלחמת העולם הראשונה לבעלות הברית, וחבר הלאומים- שהוא היה אז הגוף המייצג של רוב העולם הנאור- נתן מנדט, כלומר בעלות זמנית, לבריטניה, וזאת על מנת להקים מדינה לעם היהודי, כלומר מי ששלט כאן אחרי העות'מאנים היו הבריטים (ואגב, העות'מאנים לא הבליטו את זהותם הערבית, אלא הציגו זהות טורקית והתנערו מהזהות הערבית).

3. במלחמת העצמאות גירשנו את הפלסטינים.

בשביל לענות על זה כדאי להזכיר את האירועים שקדמו למלחמת העצמאות. לא אנחנו פתחנו במלחמה. אחרי שהעם היהודי איבד חצי מאוכלוסייתו בשואה, וספג אנטישמיות נוראה שהובילה לרציחתם ושריפתם של מיליונים, (בעידוד הפלסטינים; כמו למשל המופתי של ירושלים חאג' אמין אל חוסייני, שתמך מאוד בהיטלר ומאוד קיווה שהנאצים ייכנסו גם לארץ ישראל כדי להשלים את מלאכת ההשמדה. ב"ה, זה לא הצליח..) החליטו באו"ם שהגיע הזמן לממש את תפקידו של המנדט שניתן לבריטניה ולהעניק ליהודים מקלט בדמות מדינה משלהם, ולהחזיר אותם לביתם שלהם- ארץ ישראל.

ההצעה שהניח העולם לפתחם של הפלסטינים הייתה "תוכנית החלוקה". בתוכנית הזו עם ישראל היה צריך לקבל רצועה צרה בארץ ישראל, ואת הנגב הצחיח והלא מיושב, כשהפלסטינים שגרים כאן יוכלו להמשיך ולגור ברוב השטח הפורה והטוב. הפלסטינים סירבו לכל תוכנית. הם סירבו לתוכנית החלוקה. וכשישראל הכריזה על עצמאות, על פי התוכנית של האו"ם, הפלסטינים פתחו באש תופת, כשהם מקבלים עזרה מירדן ומצבאות נוספים של העולם הערבי, וזאת על מנת לרצוח את כל יושבי ארץ ישראל.

בסייעתא דשמייא ניצחנו במלחמה; וערביי ישראל- חלק ברחו, וחלק נשארו בכפריהם, או הותרו לשוב אליהם, וקיבלו אזרחות ישראלית.

במילים אחרות: הערבים הם אלה שניסו, מאז ומתמיד, לשלול את קיומנו כאן. הם אלה שפתחו במלחמה רצחנית. וזה מה שהם עושים עד היום.

מלחמת ששת הימים שבאה 19 שנה לאחר מכן, מספרת שוב על אותו הדבר: העולם הערבי פתח במלחמה על ישראל כדי למחוק אותנו מהמפה לחלוטין. לא לתת לנו זכות קיום כאן. בארץ שניתנה לנו מהקב"ה ושהיא הייתה ביתנו מאז ומעולם. והקב"ה עזר לנו שזממם לא הצליח; והם ספגו מפלה אדירה.

מתקפות הטרור האיומות שלהם ממשיכות לספר על אותו מניע רצחני. להשמיד להרוג ולאבד כל זכר של יהודי. תינוק וקשיש, גברים ונשים. לא חומלים על אף אחד. לזרוק את כולם לים, כמו שהתבטאו.

עשרות אלפים כבר נרצחו כאן על לא עוול בכפם, ואני מזכיר שוב- זה הם שלא הסכימו לתת ליישוב היהודי כל דריסת רגל בארץ ישראל, וסירבו לכל תוכנית שהוצעה להם. לאורך השנים, ראשי ממשלות בישראל, משמאל ומימין הציעו להם הצעות מפליגות ונדיבות, בתמורה לשלום- הם דחו את כולן. גם את הסכמי אוסלו שנתנו להם את יהודה, שומרון ועזה, בתמורה להפסקת הרצח- הם לא קיימו אפילו לרגע ושיקרו לעולם במצח נחושה; והמשיכו לטבוח ולפגע.

אלה הם שלא מתביישים להשתמש באזרחים שלהם כמגן אנושי, שמשתמשים במשאבים הציבוריים של הבריאות והחינוך שלהם- כמכשירים לסיוע לטרור. שמתעקשים להמשיך בטרור ולא להושיט יד לשלום, וגוזרים על עצמם חיי עניות, חיים בלי עתיד. הם היו יכולים אחרת. אף אחד לא ביקש מהם ללכת מכאן. זה הם שניסו לגרש ולא הצליחו. זה הם שמנסים למחוק אותנו. זה הם שממשיכים לרצוח ללא הבחנה. זה הם שממשיכים לנסות להגשים את החלום- להשליט את האיסלאם הרצחני כאן ועל העולם כולו. כמו אל קעידה, כמו המורדים החות'ים, כמו דעא"ש.

הם שונאים אותנו, בלי סיבה. הם שונאים יהודים.

הגמרא כבר מספרת לנו, שעם התורה, העניק לנו הקב"ה גם שנאה ואנטישמיות. "הלכה היא", מצהירה הגמרא, "שעשו שונא ליעקב".

וזה מוכיח את עצמו, הן לאורך ההיסטוריה, בארצות העולם- והן כאן, במזרח התיכון, מול האכזריות הבלתי נתפסת של הפלסטינים. בכל מקום שבו הלכנו רדפו אותנו. לא משנה מה ניסינו לעשות: להשתלב, להתבדל, לבלוט, להיעלם- תמיד חטפנו. תמיד הציקו לנו. כל פעם בתירוץ אחר, כל פעם בסיבה אחרת.

ואחרי שפירטנו קצת היסטוריה, והבנו שאין שום צדק ואנושיות מאחורי שום מחבל פלסטיני, נגיע לעיקר, למה שכתוב בתורתנו הקדושה.

כי- הזכות האמיתית שיש לנו על ארץ ישראל, היא מתנת שמיים. לא האו"ם, ולא הכוח הצבאי שלנו. הקב"ה הוא שנתן לנו את ארץ ישראל. ברצונו- נתנה לנו. וברצונו גם יכול ליטלה מאיתנו. הקב"ה הוא בורא העולם, והוא זה שייקבע למי שייכת האדמה הזו. הוא הבטיח אותה לאברהם אבינו, ליצחק וליעקב, וגם הכניס אותנו עם יהושע לכאן.

אבל- הוא גם התנה את המתנה הזו. יש גם לנו צד בהסכם. הוא יתן לנו את הארץ- ואנחנו נקיים את מצוותיו. ואם לא- "תקיא הארץ אתכם". אי אפשר להיאחז בתנ"ך כמסמך המעיד על בעלותנו על הארץ, ולהתעלם ממה שכתוב באותו הספר- על תכליתנו בבריאה, על חובתינו לשמור על התורה והמצוות.

מאחל לך ולכולנו ימים שקטים יותר. תוכלי להמשיך ולשאול ככל שתרצי, בשביל זה אנחנו כאן.

נתן.