The Butterfly Button
מייחלת כל כך להתחתן, למה אלוקים לא מקבל את תפילתי?

שאלה מקטגוריה:

אני בת 22- חרדית קלאסית כמו שנקרא…, ליטאית גרה בירושלים ולמדתי בסמינר בית יעקב מוכר.
אני בשידוכים שנתים ומשתוקקת בטרוף להתחתן כבר- היום אני במצב שכל החברות שלי הטובות יותר או הפחות התחתנו – החברה הסובבת שלי בקיצור….
וכרע אני אחרונה בשירה.. (אני רוצה לציין שאני נחשבת בת טובה ומוצלחת ללא סיבה מיוחדת שתוקעת אותי)
אני מאמינה שתקראו את זה או בנות אחרות ויגידו – היא עוד צעירה, מה היא עושה עסק?
יכול להיות שאני באמת לוקחת את החיים קשה מידי – אבל בשורה האחרונה – אני טובעת!! טובעת לבור עמוק של חושך ובדידות מטורפת ולא מצליחה לצאת משם!
דבר ראשון לפחות כבר שנה וחצי אני מרגישה בשלה לגמרי ורוצה ממש להתחתן להקים בית, זוגיות ומשפחה… כמובן שגם יש כאן את הקטע של החברה – אני חיתי מאוד את החברה היו לי חברות נפש עמוקות ועולם מלא, כרגע כל החברות שסביבי כבר עמוק בשלבים הבאים של החיים…. גם לפני תקופה קצרה חיתנתי את החברה הכי טובה שלי שלא האמנו בכלל שמשהו יכול להפריד בינינו וכרגע היא עסוקה באושרה (וב”ה אלף פעמים) אבל בינינו יש נתק מטורף ואני מרגישה שכלפיה אני חשה תהליך של אבל ממש.(ולא אין לי אנרגיות וגם לא עם מי להשקיע בלבנות חבריות חדשות)
אני בכורה בבית ואחרי כבר שנים שבגיל וכמובן גם בבית רק רוצים להעיף אותי….
ואני עצמי רוצה כבר לצאת לפתח עצמאות שחרור להרגיש אהבה….
אני נפגשת שוב ושוב ולא רואה שום תקווה באופק, כל סט פגישות מוציא ממני את כל הכוחות ושואב אותי.
אני מרגישה שאין לי אף אחד בחיים (יש לי הורים מדהימים רק הרצון שלהם לראות אותי כבר נשואה ומאושרת לא נותן לי ליפול אליהם, מספיק הצער שלהם)
אני מרגישה שאני שוקעת לתוך בור עמוק של יאוש ובדידות, אני בוכה המון! המון!לילות ארוכים שלא נגמרים כמה שבחוץ הכול טוב עלי בפנים אני מרוסקת…
(אני בדר”כ פועלת לפי שכלי והכול רק עכשיו כל הרגש שלי ויש לי מתפרץ בענק)
אני יכולה להגיד שהתקופה הזאת יצרה אצלי קרבת ה מטורפת , אני יודעת ומרגישה שאני יכולה לפנות רק אליו והתפילות שלי באמת באות מהמקום הכי עמוק בלב, אני מרגישה את זה…
אבל עכשיו אני מרגישה שאני מאבדת את זה – את המשענת האחרונה שנשארה לי…
בכל נפילה אני צועקת לקב”ה ובטוחה שהנה התפילה הזאת תענה כי לא יכול להיות גרוע יותר ובאמת אני מרגישה תלות מוחלטת ואהבה אין סופית שלו אלי אבל אני קמה ורק מגלה שאני יכולה ליפול עוד יותר עמוק…
אני יודעת שלה מותר להגיד לו, אבל איפה איפה כל המדרשים של מי שצועק באמת ה עונה לו?
ואני צועקת באמת לא רוצה להתיימר או משהו אבל אני מרגישה שהתפילה שלי בוקעת באמת!
ובזמן האחרון ישר עולה לי דיבור פנימי – ” למה את מתפללת הרי אף אחד לא מקשיב.?”
וגם כשאני רואה רווקות מבוגרות שאני יודעת שהם עוברות את הגהנום שלי והנה הם לא נענו….
ועולה לי הרגשה נוראית שהקבה חס וחלילה רק דופק אותי…
אני לא רוצה לוותר על המשענת הזאת!
תעזרו לי!
מעריכה

תשובה:

בס”ד

שלום לך

אני קוראת את הכאב שלך זועק מתוך המילים ומבעד לשורות. כאב נוקב שיורד לשורש מהותך כבת ישראל שגודלה כל השנים להגשמת יעודה – בניית בית, יצירת זוגיות, הקמת משפחה, שבגרה והבשילה וכל כולה משתוקקת לכך ולמרות זאת, לא מגשימה, בינתיים, את יעודה. תחושת הבדידות הולכת ומתגברת בך ככל שעוד ועוד מחברותייך נישאות, בפרט חברתך הטובה ביותר. החברות שלך, שמלאו את עולמך בתוכן ועומק, המשיכו הלאה אל השלב הבא ואת רואה את עצמך נשארת בודדה מעבר למסך המפריד ביניכן. את מתארת חוויה אישית שבה הכל סוגר עלייך מכל הכיוונים – רצון עז, שעדיין לא מומש, חברות שהולכות הלאה, משפחה שמצפה שתפני את מקומך ותפתחי את הדרך לבאים אחרייך. את מתארת איך מה שעובר עלייך שואב אותך לבור של חושך ובדידות.

עם זאת, יש פתח של תקווה. סולם שמתחיל אי שם בעומק הבור האפל הולך וגדל בך. את מתארת איך הרגשות העזים שאת חווה מהווים לך מנוף לקרבת ה’ מטורפת ולתפילה מהמקום העמוק ביותר שממנו נובעת כמיהתך. נראה מדברייך שכגודל הבור כך גודל התלות שלך בה’ וגודל האהבה שאת מרגישה ממנו אלייך. הסולם הוא מה שנוצר בך בהתמודדות עם הכאב ועם מה שעובר עלייך בתקופה זו. שלבי הסולם הם האמונה (שאצלך היא ברמת ידיעה והרגשה ממש) שה’ הוא היחיד שיש לפנות אליו, שעוזר ואוהב וודאי יושיע. את נאחזת בהם אך נמצאת במאבק ולעיתים נופלת.

אם הכאב הוא מנוף לקרבת ה’ והסולם הוא מה שנבנה אצלך מההתמודדות, אז מי מפיל אותך? מי מנסה להסיט אותך מלאחוז במשענת האחרונה והראשונה שיש לך?

היצר הרע הוא יציר כפיו של הקב”ה. מטרתו היא לנסות את האדם כדי שכוחות האמונה והבחירה בחיים, שבו, יצאו ממחבואם ויאירו באור מלא ובהיר. היצר הרע מכניס אותנו למלחמה עזה ואיומה. מטרתו לעשות כמיטב יכולתו כדי לייאש אותנו ולהרחיק אותנו מהמשענת האמיתית היחידה שיש לנו – הקב”ה. כוחו עז. הוא עו”ד ממולח. יש לו יכולת שכנוע. הוא מביא לך המון הוכחות והצדקות לכך שהכי הגיוני בשבילך להתייאש ולוותר על הטיפוס בסולם. הוא אומר לך “הנה, למרות עומק התפילות לא נענית” ובכך מעמיק לך את הבור ואת הכאב. הוא מומחה באחיזת עיניים ובעיוות המציאות. הוא שם מול עינייך מדרשים ושואל בלעג “נו, ולמה זה לא מתקיים בך?”. הוא מנצל את החושך שאת נמצאת בו, כשאת בבור השואב, כדי להתריס נגדך “אם תפילתך כה חזקה ובוקעת ובכ”ז את לא נענית, כנראה שאין מי שמקשיב” ואז הוא ממשיך להכניס את הרגל שלו עוד יותר בחריץ שבדלת ומכיש את הארס הקשה מכל “הקב”ה, ח”ו, רק דופק אותך”.

ה’ ברא בעולם קדושה וטומאה, זה כנגד זה. גם כאן, בהתמודדות הקשה שלך, יש את סולם האמונה שלך שרגליו בעומק הבור אך ראשו מגיע השמימה, אל מרומי הקרבה והאהבה ויש מנגד את מגלשת היאוש שמעמיקה לך את הבור. את ניצבת בפני נקודת בחירה קשה ביותר כשאת ליבך וראשך מטלטלים רגשות עזים ומחשבות מבלבלות. במה תבחרי – בסולם האמונה או במגלשת היאוש?

אני קוראת לך מעומק ליבי – בחרי בחיים! זוהי הרי הקריאה של הקב”ה אותה הוא קורא לכל אחד מבניו, בכל רגע ובפרט ברגעים הקשים של הניסיון. בחרי בחיים. אל תקשיבי לקול היאוש שקורא לך לגלוש מטה ולהעמיק את הבור.

איך עושים זאת בפועל?

קודם כל, ‘קראי לילד בשמו’. במילים אחרות זהי את קול היאוש הדובר ומנסה לגזול לך את המשענת. הפני אליו אצבע מאשימה והראי לו את הדרך החוצה. כשאת שומעת את קול הספק שמגבה את עצמו בציטוטים מהמדרש, כשעולה בך משפט מחליש, התבונני לו בלבן של העין ואמרי לו בכל הכוח שבך, שרוצה לחיות שרוצה לצאת מהבור – “רשע מרושע, לך מכאן. אני בוחרת להאמין. אני דבקה באלוקים חיים. ההסתרה היא ניסיון ואני אעמוד בו”.

את משל הסולם שמעתי בלימודי הטיפול מהרב שאמר – “כגודל הבורות כך גודל הסולמות”. אני רואה את המשפט הזה מתממש בכל פעם מחדש במפגש עם נשים מתמודדות. אי הכניעה לבור מצמיחה בהן סולם גדול. הרב המשיך ואמר – האדם שבוחר לטפס בסולם, עולה בו, שלב אחר שלב עד שהוא יוצא מהבור. מה קורה אז? הוא מעלה את הסולם מהבור ומציב אותו על הקרקע. עכשיו יש לו סולם ענק שנוצר מההתמודדות שלו ובו הוא ממשיך לטפס מעלה מעלה. הכוחות שאת בונה בעצמך עכשיו, בכך שאינך נכנעת לקול היאוש, בכך שאת פונה ומבקשת עזרה, בכך שאת מתפללת לה’ מעומק ליבך, הם נכס שיעמוד לרשותך הלאה לבניית חייך, לבניית משפחתך, למציאת ייעודך.

עכשיו אני רוצה להציע לך עוד נקודות להתבוננות שיכולות להקל עלייך את התקופה הזו:

את כותבת שהורייך מדהימים ובכל זאת אינך נעזרת בהם כדי לא ליפול עליהם ולא להוסיף עוד צער על צערם. אני הייתי שוקלת זאת שנית. הרצון החזק ביותר של הורים הוא להיות לילדיהם לעזר, לתמוך ולסייע. הם רגישים לך ורואים בצערך אך הרצון שלך להגן עליהם מונע מהם לעזור לך. לדעתי, דווקא זה שתשתפי אותם יותר יקל עליהם וכמובן יקל גם עלייך. תעשי זאת במינון שמתאים לך. כך לא תרגישי כ”כ לבד והרגשתם בתור הורים שתומכים ומסייעים, תשתפר.

את כותבת שאת משתוקקת בטרוף להתחתן. הרצון הוא מובן וודאי שיש לו תפקיד חשוב שמניע אותך לתפילה ולעשייה שמקדמת אותך לבניית ביתך בקרוב, בע”ה. עם זאת, נוצר אצלך כאב חזק מנשוא. אני מציעה לך להיפתח לדרכים נוספות לראות את המצב. ייתכן שבנוסף לרצון הטבעי שלך לבנות בית, שמניע אותך לפעול בעניין והוא טוב וחשוב, את מושפעת מנורמה חברתית שאומרת שלעומת הקמת בית מיד, הכל טפל וחסר ערך. תפיסה זו מכאיבה ומונעת ממך לנצל את הזמן הזה להתפתחות אישית ומקצועית שיכולה לספק לך עניין, הנאה ומשמעות. שינוי התפיסה יכוון אותך להתבונן סביבך ולראות את האפשרויות הרבות שיש לך למלא את חייך בתוכן ולהתקדם למקומות מרתקים ומלאי הזדמנויות. כל זה ביחד עם תפילה והחיפוש.

מחכה לשמוע ממך בשורות טובות קרוב

פנינה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

5 תגובות

  1. וואו!! תשובה מדוייקת לשאלה מדוייקת שעולה בי.
    גם אני בת 22, וגם חברות שלי התחתנו ומהגדולים בבית…
    אני מרגישה שה’ פשוט שלח לי את השאלה הזאת ואת התשובה של פנינה.
    גם אני שאלתי איפה התפילות,
    וזה גרם לי לחוסר חשק להתפלל בימים הנוראים כי גם שנה שעברה התפללתי ולא נענתי אז למה שהשנה אני אתפלל שוב…
    תודה רבה על התשובה!!!

    1. בס”ד
      שלום לאה,

      תודה על תגובתך. זה מאוד מחזק אותי לראות שהדברים עושים טוב.
      משתפת אותך במשהו שחשבתי:
      שירה לא ויתרה לעצמה והביאה את הקושי שלה למרחב של אקשיבה.
      הדבר דרש ממנה מאמץ וביטא את האמונה והתקווה שלה שיכול להיות אחרת.
      המעשה שלה עזר לך ועכשיו את עושה את אותו הדבר:
      קראת את השאלה, הזדהית עם הדברים של שירה, התעודדת והתחזקת מהתשובה.
      יכולת להישאר עם כל זה בינך לבין עצמך במקום המוכר והמוגן שלך ובכל זאת בחרת לשתף.
      גם אם זה בעילום שם, יש בזה חשיפה וסיכון שהחלקים הרגישים והרכים שלך לא יקבלו את היחס הראוי ובכל זאת שיתפת.
      השיתוף שלך היה בשבילי משוב מחזק ובוודאי שהוא מחזק גם אחרות.
      כך נהיית חלק ממעגל מתגבר של התעוררות, שותפות, נתינה.

      תודה והמון הצלחה בדרך העולה
      גמר חתימה טובה
      וכל הישועות
      פנינה

  2. לי משום מה הקשיים לא גורמים לקרבת ד’,
    (קשיים של שידוכים ועוד)
    לא יודעת למה
    אין לי כח להתפלל
    כמה אפשר להתחנן?

  3. הקב”ה ברא באדם טבע -רצון עז פשוטו כמשמעו(לא רק אנשים נעלים מקימים בית..) לרצות להקים בית להמשיך את הדורות הלאה -רק כך יש קיום לעולם.
    בחורה רווקה לעיתים מגישה תקועה כי היא בשיא כוחה מרגישה שהיא יכולה להפוך עולמות.. אבל היא ממתינה וממתינה…
    חשוב לי שיהיה לך ברור שהדיבור הפנימי שאת מדברת עליו הוא דיבור הייצר בלבד ולא את !!!
    את רק צריכה להכין כלים לגבי אופן ההתמודדות מולו.
    • נקודות לגבי אופן התפילה-

    1. חשוב להתפלל לקב”ה שהוא שנתן את הקושי יתן את הכח להתמודד איתו בשמחה ובאמונה פשוטה –(כמה שלפעמים הבקשה נראת לא הגיונית ..אל תשכחי ממי את מבקשת).
    את הזעקה “אני לא רוצה לוותר על המשענת הזאת” תפני לד’ ,אני בטוחה שד’ יענה לך,על בקשות רוחניות ד עונה מייד ,תנסי ותראי.
    תזכרי את יוסף הצדיק שיהיה שנים רבות במאסר ואח”כ נהיה מלך “ויריצוהו מן הבור”-ברגע שמגיע זמן הישועה אין מעצור לד’ מלהושיע למרות שאנו הקטנים אין לנו מושג איך.
    2. הבקשה בעצמה –
    מהתפילה אדם צריך לצאת רגוע ושמח יותר ולהתגעגע אליה ואם לא יש צורך לבדוק למה.
    שימי לב כשאת מתפללת את נכנסת לעצמך לתוך קושי הפרטי שלך ומתוך זה זועקת לד
    ואז הדמעות הם של צער עמוק .(שלפעמים קשה לצאת ממנו).
    אדם לא יכול לחיות בעצבות .טבע האדם זה להיות שמח (תסתכלי על תינוק..) עצבות זה מקום מסוכן אל תכניסי את עצמך לשם מבחירה!

    צורת התפילה הנכונה זה להתמקד בגדלות ד’ וביכולת האין סופית שלו ומתוך זה לבקש
    ולבכות ואז הדמעות הם של דבקות ושמחה שלא מהעולם הזה.

    3. הכנעה לרצון ד’ במילים אחרות קבלת עול מלכות שמיים.
    לפעמים רוצים משהו מאוד ולא מוכנים שאף אחד בעולם יגיד לנו לא..
    וכשלא הולך לא ..אדם יודע שאסור לו לכעוס על בוראו ולכן הוא הופך להיות עצוב.
    דרכו של יהודי זה מודה על העבר וזועק על העתיד .
    שאדם אומר קריאת שמע הוא ממליך את ד’ על 4 רוחות השמיים 7 רקיעים ,אבל מאוד חשוב שהוא ימליך את ד על עצמו יקבל את רצונו.
    וזה ק-ש-ה מ-א-ו-ד!!אבל תפקידנו זה להתחיל ולתהאמץ .. כל השאר את תקבלי מתנה מיידי שמיים.
    4. להכיר בקושי
    יש זמנים שמרגישים קושי וזה בסדר אנחנו בסך הכל בני אדם,אל תאשימי את עצמך ,תדעי שזה נורמאלי.
    כשנמצאים בקושי לא רואים שום דבר מעבר לכך חשוב לדעת מספיק בשכל (להגיע לרגש זה מאוד קשה) שיש חיים שמחים אחרי/ולפני הפגישה המאוד לא מוצלחת.
    תציבי לעצמך זמן מוגדר להרגיש את עצמך והקושי ,ותתחילי להילחם.
    כל תקופה בחיים זה הזדמנות שלא חוזרת .
    תשמרי מכל משמר את רגעי ההצלחה
    תני להם מקום של כבוד,אל תשכחי את הזמנים של המאור פנים שד משפיע עליך.
    תחפשי אותם(לא צריך הרבה לחפש) ותודי עליהם .
    • תדעי שזו הזדמנות
    זו הזדמנות שלך לקדש שם שמיים ,דווקא מהמקום שלך ,הקב”ה ומלאכי מעלה כשרואים אותך שאת מתגברת ושמחה (באמת) הקב”ה גאה בך .את יחידה שיכולה לשמח כך את הקב”ה.
    והקב”ה סופר ומונה אין שיכחה לפני כיסא כבודו ויום יבוא ואת תקבלי שפע גדול ולא תדעי במה זכית לו.
    ניסיון של רווקות הוא ניסיון משמעותי אבל החלטה של כל אחת אם לצאת ממנו עם צלקת או עם אות ניצחון.
    • כשאת רואה רווקות מבוגרות…
    תעצמי את העיניים ותשליכי על ד’ יהבך .
    מי שנותן למיליוני סינים שלא מתפללים אליו חיים ובריאות וזוגיות… לא יכול לתת לבת האהובה שלו זיווג????
    אנחנו לא רוצים להיות כאותם סינים שמקבלים הכל בלי תפילה אנחנו בנותיו של בורא עולם.
    אין זה אלא שיש כאן מטרה עליונה (שאנחנו לא חייבים להבין ולא יכולים-גבהו מחשבתיו ממחשבתינו) והכל מחושב בדיוק גדול ברחמים אין סופיים.

    כשתחפשי את הכוחות והתשובות בעצמך את תגלי אותם,יותר טוב מכל יועץ המוכשר ביותר!.
    תקדישי ביום כמה דקות בהתמדה ללמוד על אמונה (אני ממליצה מאוד על הספר “פרקי מחשבה” של הרב טאובר).
    שנתבשר ונבשר תמיד רק בשורות טובות במהרה!

  4. היי הרגשתי ממש צורך להגיב,
    קודם כל תודה רבה לפנינה על התשובה המחכימה!
    אני גם בת 22 וממש ממש הזדהיתי עם התחושות שרשמה השואלת וגם אני חווה את הקושי הזה בשידוכים, ויש לי ציפור קטנה ומעצבנת שמנקרת ואומרת לי: מה את בלחץ? את רק בת 22! יש כאלה הרבה יותר מבוגרות.. אין לך מה להתלונן.
    אני עובדת בעבודה עם עוד חברות רווקות אבל אני לא מרגישה או חווה מהם לחץ או קושי לגבי הרווקות, ותהיתי לעצמי אם זה רק אני ככה? מה לא בסדר בי שאני בלחץ?
    וכשאני קוראת את המאמרים והתגובות פה אני מבינה שזה הגיוני ויש עוד בנות לחוצות בגיל הזה. כמו שאומרים צרת רבים חצי נחמה (או נחמת שוטים) טוב לדעת שיש עוד כמוני…
    ואולי אולי חשבתי לי יהיה נחמד לפתוח איזה קבוצה במייל או משהו לכל הלחוצות הצעירות לשתף בחוויות, בקשיים, בציפיות, בדיבורי אמונה, בטיפים וכו׳ שיעזרו לעבור את זה ביחד.
    אשמח מאוד אם יש עוד מישהי שחושבת כך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
האם הנפילות שלי בגדר הנורמלי? זה בעיתי להתחיל כך שידוכים?
תודה רבה רבה על האתר הנדיר באיכותו ובסוגו, אתם עושים עבודת קודש מדהימה! יישר כוחכם! אני בחור ישיבה ליטאי מאחת הישיבות הטובות בארץ (בהמשך תבינו למה זה רלוונטי). כבר שנים שאני נופל בצפייה במראות אסורות באינטרנט, סרטים, סרטונים תמונות וכו’. זה התחיל לאט בגיל מאוד צעיר (12 כמדומני) והמשיך לאט...
אני לקראת שידוכים ודואגת מאד
שלום וברכה לצוות האתר המדהים הזה, אין לי מושג מי המקימים שלו אבל אני מקווה שהם מודעים לזכויות העצומות שלהם. יש נושא שמטריד אותי כבר הרבה מאוד זמן ואני לא יודעת למה רק עכשיו חשבתי לשאול כאן… עד עכשיו רק דנתי בזה עם חברות ולא מספיק לעומק. העניין הוא כזה:...
האם כשאתארס אצליח להיות יותר שמחה?
גמרתי סמינר מהמצוינים בארץ. כיום עובדת מעט במשרה חלקית. גרה בבית שלא קל לשהות בו. כבר כחצי שנה בשידוכים. רב החברות שלי נשואות. פעם היו אומרים עלי שאני בת שמחה. כיום אני רוב הזמן בעצבות, מרגישה שהחיים קשים. בימים שלא הולך טוב בעבודה אני מרגישה בזבוז בעולם, למה לחיות סתם...
אם אצא ללימודי מקצוע זה יתקע את השידוכים שלי?
אני לומד בישיבה ליטאית נחשבת ובזמן האחרון הרגשתי תחושת מיצוי וחוסר סיפוק ורצון להוציא את היכולות שלי בתחומים נוספים והחלטתי בשיתוף עם ההורים לצאת ללימודים להשלים בגרויות ואני מאד שמח עם ההחלטה ורוצה את זה אבל הפחד הגדול הוא שידוכים כי הורגלתי וחונכתי בממסד לחשוש משידוכים (גם אם לא אומרים...
רוצה להתחתן אבל מפחדת להתנתק מהבית ומההורים
יש לי בעיה מצד אחד אני רוצה להתחתן ומצד שני אני ממש מפחדת להתנתק מהבית ומההורים אף פעם לא ישנתי מחוץ לבית ותמיד הייתי עם ההורים שלי בקשר מאד קרוב לא נעים להגיד אבל אני מפחדת לישון בלי שאני יודעת שהם בבית אני אוהבת ממש להיות קרובה אליהם ומפחדת מנישואין...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן