שלום לך בחור יקר

קודם כל הסיפור שלך מדהים! השינוי שעשית בחיים וגם חמש שנים בישיבה זה זמן משמעותי מאוד לחיים! כל החיים שלך יכולים להיראות אחרת אחרי הלימוד בישיבה.

באמת לימוד כל היום הוא לא נחלת הכלל אלא שייך ליחידי סגולה. כך גם מופיע ברמב"ם שהדרך הישרה היא למצוא פרנסה ואחר כך להתחתן. כל זה היה נכון בעבר, אבל כיום ישיבה זה לא רק לימוד תורה,

ישיבה זה לחיות באטמוספרה אחרת לגמרי. קשה מאוד להשתחרר מאווירה הלא טובה שיש בחוץ, הדרך היחידה לעשות זאת זה לחיות בישיבה.

כל מי שדרך על מפתן הישיבה כבר החיים שלו נראים אחרת, לכן כל יום נוסף בישיבה יש לו משמעות לכל החיים. ישיבה היא לא רק לימוד תורה אלא היא משנה את כל הגישה לתורה ולחיים. לכן אנחנו מודים ביציאה מבית המדרש ששמת חלקנו "מיושבי בית המדרש", לא מדובר על הלימוד, אלא עצם הישיבה בבית המדרש יוצרת חיים אחרים.

להיפגש זה דורש ממך לדעת בבירור מה אתה רוצה להיות בחיים, אחרת מאוד קשה למצוא בת זוג כי אם לא ברור לך מה הדרך שלך, איך תדע מי מתאימה לך?.

כך שאם אתה "סגור על עצמך" וברור לך מה אתה רוצה, גם אם לא מצאת עדיין את הסיפוק והפרנסה שלך לכאורה זאת לא סיבה להספיק להיפגש. אבל אם אתה עדיין בספקות והדרך לא ממש ברורה לך, יכול להיות שכדאי לקחת פסק זמן עד שהמצב יירגע.

בקשר לשאלה השנייה, ישיבה לא עוזבים אף פעם, רק יוצאים ממנה אל החיים עם התואר של בן ישיבה. לכן יכול להיות שהמקום הכי בטוח בשבילך הוא ישיבה.

בתוך הישיבה אפשר לצאת מידי פעם ולבדוק מה המקום הנכון שלך בחיים. אחת הדרכים היא להתחיל עם לימוד, גם בתוך הישיבה אפשר למצוא את הדברים שאתה יותר מתחבר אליהם, סגנון לימוד שיותר מדבר אליך, סגנון של שעור שיותר מתאים לך. כך תלמד להכיר את עצמך יותר טוב ולבנות את הדרך הייחודית שלך בחיים.

נכון שישיבה היא נראית מקום שכולם עושים אותו הדבר במשך כל היום, אבל אם תשים לב תראה שכל אחד מבני הישיבה מעניין אותו משהו אחר, כל אחד מתחבר למשהו אחר, גם בין כותלי הישיבה, או בלימוד או בחברה או בכל מיני עיסוקים שיש במשך היום.

כך גם אתה תוכל למצוא את הדרך שלך בתוך הישיבה. בשביל למצוא את הדרך שלך אין צורך לעזוב את הישיבה. בנוסף, כדאי להיות יציב במקום אחד, ואם זה אפשרי עדיף בתוך הישיבה, מתוך אותו מקום של יציבות אפשר לחפש את הדרך שלך בחיים, לצאת מהישיבה ללימודי מקצוע וכדומה.

בסוכות מנענעים את הלולב רק ב"אנא ה' הושיעה נא", אבל ב"אנא ה' הצליחה נא" לא מנענעים, למה? כי עוברים למקום אחר [-מנענעים] רק מתי שצריך ישועה. אבל אם הצלחת במקום אחד לא מחפשים להצליח במקום אחר, כדי לשמור על ההצלחה חשוב לשמור על יציבות. לכן אם הצלחת בישיבה וזה אפשרי מבחינתך להישאר שם עוד קצת, עדיף שכך בשביל היציבות שלך ובשביל ההצלחה שלך בהמשך. אחרי שתבנה יציבות במקום אחר, למשל תרכוש מקצוע או תמצא עבודה מתאימה, אז אפשר לחשוב לשנות את המקום ולעבור למקום יציב אחר.

אם משהו לא ברור, או לא הבנתי נכון, אשמח לענות.

בהצלחה רבה!

באהבה גדולה

יוסי ב.

[email protected]