The Butterfly Button
מחפשת תוכן לתת לבת המצווה שלי

שאלה מקטגוריה:

הבת הבכורה שלי תהיה בקרוב בת מצוה,
אני רוצה למלא אותה בתוכן מתאים ושמחה לקראת ההגעה למצוות ואני לא ממש יודעת איך להעביר לה איך ללמד אותה על עוד מצוות ואיך לרגש אותה מהמעבר עצמו ולאו דווקא מהחגיגה שסביב, שהשנה הזו תהיה לה מליאה בתוכן מתאים שילווה אותה הלאה.
אני עצמי בתקופה של ירידה ברוחניות לא כלפי חוץ ולא במזיד, אבל לא כל כך פנויה נפשית להתחברות לה' ולמצוות שונות ולשמחה בכלל.
אני מעוניינת שהבת שלי תספוג את התקופה הזו את השמחה שבקיום המצוות והשמחה והחיבור לה', שלא כמו מה שאני כרגע שאני כרגע די יבשה בזה (מתוך ידיעה שהתקופה הזו תעבור ודווקא נעלה ממנה הרבה יותר)
הייתי שמחה אם תוכלו לתת לי רעיונות או אולי ספרים או דברים או עיצות שעזרו או יכולים לעזור לי
ואולי גם על הדרך לקרב אותנו אחת אל השנייה.
תודה!

תשובה:

 

שלום לך אמא נהדרת ואכפתית,

כמה טוב לראות בתוך הבלבול החומרני המציף את כולנו, אי של שפיות.

למול התוכניות והמצגות והצילומים והפטיפורים, למול המסיבה השנתית, החודשית, הקבוצתית והמחזורית… (פספסתי משהו?), ישנן עדיין אמהות שמחפשות מהות ומשמעות, זה עצמו כבר מבטיח הסתכלות אחרת של הבת על כל הנושא.

בדרך כלל, החוויה בגיל הזה, היא בעיקר חוויה משפחתית, וכשהמשפחה יודעת לתת את הדגש על הדברים החשובים באמת, אוטומטית , הכל מקבל גוון שונה ותוכני יותר.

הרשי לי לנסות למקד את שאלתך,

את חווה כעת קרירות מסוימת, או בהגדרה נמלצת 'מצב צבירה רוחני', שונה ממה שאת רגילה ורוצה. וזה אכן כמו שכתבת, תקופתי וניתן לשינוי, המודעות, היא חלק ניכר בתהליך.

אולי לכן, את מרגישה דחף עמוק יותר לתת לביתך את החוויה הנלהבת של מצוות וכניסה לעולם ענק ומאתגר. ויש בהחלט דרכים טובות לכך, אם כי כדאי לעשות הכל במידה ולא באופן אינטסיבי מדי,

כדאי להכין אותה כמה שיותר וכמובן דווקא סביב התאריך המשמעותי כל כך, אבל, יש לזכור, ששום דבר לא בורח, ובעזרת השם, אם היא תטעם עכשיו מטוב השם, היא תמשיך לעשות זאת גם בכוחות עצמה בדרכים שונות ומגוונות עוד הרבה שנים.

הדבר החשוב כעת הוא המתיקות והחווייתיות האמיתית, אחר כך, השמים הם הגבול למה שהיא תוכל לעשות.

אחד הדברים שיכולים מאוד לקרב בין אמא לבתה, הוא לימוד בצוותא.

לימוד נעים, באוירה שקטה ונינוחה, בקביעות מסוימת, ללא לחץ בחינות או הפגנת ידע, יכול להיות חיבור אמיתי ופנימי מאין כמוהו, מעבר לרכישת המושגים עצמם.

הבסיס הוא כמובן ספר, כדוגמת קיצור שולחן ערוך, ספר החינוך והקדמתו, או כל ספר הלכה רלוונטי אחר.

ומהם אפשר להעמיק לפי העניין והטעם בדברי השקפה, חיזוק, אמונה, מחשבה וזהות יהודית.

פיקודי השם ישרים משמחי לב, כאשר לומדים מתוך המקורות עצמם, מהן המצוות , מהם פרטיהן, מהן העצות לקיימן, אין דבר משמח לב מזה.

אם הספר לא מתאים, אפשר להחליף אחרי כמה טעימות.

אפשר גם לערוך מסיבה קטנה בסיום תקופה שהוקצבה מראש, או אחרי לימוד מספר מסויים של פרקים.

ואז לכל החגיגה יש גוון של סיפוק, עשיה והתקדמות. והנושא הופך מ'הבת מצווה של נעמי', ל'נעמי נהייתה בת מצווה'. קרו דברים, הנערה הרגישה שהיא עשתה משהו, והצליחה בו, שהיא התקדמה ולא רק לוח השנה נתדפדף לו מאליו.

וגם את, כאמא, ואפילו כאשה הזקוקה לרעננות והתחדשות בעבודת הבורא, תוכלי להתמלא וממילא למלא הלאה.

וכל המילים הטובות שלפני הלימוד, באמצעו ולאחריו, כאשר הן עטופות בציפיה הזו ליום הגדול, כוחן עצום לקשר בין אמא לבת לאורך שנים בעזרת השם.

 

אם תרצי המלצות ספיציפיות יותר, אשמח תמיד להיות לעזר.

הרבה הצלחה וברכה לבת הנהיית בת מצווה ולאם הנהיית אם בת מצווה.

מזל טוב!!

שירה

[email protected]

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

האם בימי מלחמה אין מקום לחיזוק ותוספת לימוד בישיבות ובכוללים מתוך העקרון של תורה 'מגנא ומצלא'?
המסורת הליטאית רואה בלימוד התורה את התרומה הרוחנית העליונה לעם ישראל – "מגנא ומצלא". לימוד התורה נתפס לא רק כעיסוק אישי, אלא כשליחות למען העם, ובפרט בשעות משבר וסכנה. תפיסה זו משמשת כהצדקה לפטור משירות צבאי, מתוך האמונה שתלמידי הישיבות והאברכים מגִנים על העם בכוח התורה. אבל בימים אלה, כשעם...
הלימוד לא ממלא אותי ואני מודאג מפרנסה
חזרתי בתשובה בגיל 22 דרך ישיבה של חוזרים בתשובה מאד מאד נוחה ונעימה הן ביחס ובגישה והן בחופשיות להביא את עצמך איך שאתה , עם הזמן מאד התחזקתי וגם התחתנתי , ולאחר כמעט חמש שנים שם התחלתי להרגיש שפג טעם הלימוד ואני חש בריקנות מסוימת שאינה עוברת , לא מוצא...
מרגיש תקוע ומיובש בלימוד תורה
אני אברך בסביבות גיל 40, אני לומד באחד הכוללים החשובים בעולם, כולל גדול ומיוחד באמת. וגם שם אני נחשב מאוד לאחד האברכים הטובים ביותר, אני כאן אנונימי ולכן אני מרשה לעצמי לכתוב בצורה גלויה, יש לי באמת כשרון גדול לעומק בסוגיות ואני כמו חצי משיב בכולל, חצאי סדרים שלמים אני...
נקרע בין הצורך בפרנסה לבין הרצון ללמוד תורה
ברצוני להתייעץ על הנושא הכלכלי בחיי כאברך חרדי, אני מרגיש במיצוי. אשתי לא יכולה להשתכר יותר ממה שעכשיו, ואני מצד אחד לא רוצה לוותר על החלום להיות גדול הדור הבא… או סתם להיות מונח בלימוד ומצד שני לא מסוגל ללמוד מרוב לחץ. לא מצליח לחשוב על אפיק פרנסה שישאיר אותי...
אפשר ללמוד בבית עם רעש הילדים?
אני בעל תשובה המון שנים, כבר עם מספר ילדים, ולא נתתי דעתי מעולם לשאול ולהתייעץ איך זה אצל אחרים? איך בית של תורה (אברך) אמור להתנהג מבחינת לימוד התורה בתוך הבית. לא גדלתי כמו שאמרתי בבית של תורה. ולכן המון שנים שאני נשוי, חשבתי לתומי שזה נורמלי ללמוד ולבקש קצת...
מרגיש אבוד בישיבה – להישאר בה? לחפש מקום אחר?
אני בחור בן 18 וחצי שלומד בישיבה, או לפחות אמור ללמוד… כבר שבועיים שאני לא מגיע לסדרים, פשוט לא מצליח למצוא את הכוחות. בהתחלה זה היה מרגיש כמו חופש, אבל עכשיו זה כבר נהיה כבד, תחושה של רִיק שאין לי איך למלא. הבעיה היא שאני לא באמת מרגיש שייך לישיבה....

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן