יקרה עד למאוד.
את האמת אומר לך. זה ימים מספר שהשאלה שלך מונחת במקום יקר מאוד בליבי וממתינה לתשובה. ימים מספר בהם אני מתהפכת במחשבות, נמלאת ברצון עז לקפל את כל אשר על ליבי לומר לך, מתוך מחשבה על שלומך ועתידך. מנסה לחשוב על מקום של ילדה המפחדת מאביה. ילדה שחשה במניפולציות, ברגשות קשים כל כך. של כעס, של רצון להתרחק. של בושה- במקום שאמור להיות הבסיס העמוק ביותר להגנה עבורך- אבא.
קוראת את תיאורך אודות פחדיך, פחדם של אחייך ואף של בעלך.
מבינה את הדחיה ממעשיו של אביך. את הרצון להתרחק ולנתק.
את שואלת יקירה האם מותר לך לנתק קשר עם אבא.
שאלה גדולה שאלת, יקירה.
שאלה גדולה, מורכבת וסבוכה.
השאלה הזו מורכבת, לא רק מבחינה הלכתית של כבוד ההורים כי אם גם מסיבות אחרות הקשורות בטובתה האמיתית וארוכת הטווח של נפשך.
מצד אחד, יקרה-
רגשותיך כלפי אביך אינם פשוטים, בלשון המעטה. ברור שאין כל חיוב לאדם להיות בקשר עם אדם שהקשר איתו לא בריא לו. ודאי שחייך קודמין. אני מבינה מדבריך שאת נשואה, מן הסתם טריה יחסית. משאביך העקריים, תשומת ליבך ורגשותיך שומה עליהם להיות מרוכזים בבנין הבית האישי שלך. בפניות רגשית, תשומת לב, מחשבה ורגישות.
ברור שהתעסקות בחלל הבית של הוריך גוזלת את חללי הלב והמשאבים שלך- אותם אלו שאמורים להיות במלא פריחתם מכוונים מטרה אלי בניין איתן- מזדעזעים תחת רעידת האדמה של בית הוריך.
במילותיך היקרות והכואבות היטבת לתאר את תחושותיך כלפי אבא גם אם בחרת לספר אודותיהם ולא אודות האופן בו הן נולדות. כיצד זה, ואילו מעשים/ התנהגויות/ מניפולציות מעוררים בכם חרדה גדולה כל כך?
מכיוון שכך אני מתקשה להבין האם ננקטים כלפי מי מכם מעשי אלימות כלשהם. פיזיים ו/ מילוליים שבודאי עליך לשמור נפשך מחשיפה אליהם.
גם לולא האלימות- הפחד קיים.
כשפחד קיים בקשר- אין מקום לכל רגש חיובי אחר. זהו קשר הנושא התניה מסוימת מאוד. מעיקה ומשניאה.
ועם כל זאת- קיים צד אחר.
משמעותי לא פחות.
עם זאת מדובר באביך.
אינני מדברת כרגע על חובת הכיבוד אותה צוותה לנו תורה כי עם על המשמעות העמוקה שהולידה את שרשי המצווה.
שלושה שותפין באדם.
הקב"ה, אביו ואמו.
עוד בעודנו ילדים רכים בשנים, למעשה בכשש שנותיו הראשונות של האדם, מעצבות הדמויות המרכזיות בחייו חלק בלתי נפרד מתפיסת עולמו.
למעשה הילד רואה את העולם דרך אותה התוויה אליה הוא נושא עינים ומפנים את אמונותיהם/ תפיסותיהם של הוריו, גם כלפיו.
עם צמיחתו של האדם לרב יתעורר בו הצורך להזדהות מחד ולמרוד מאידך בדמויות שעצבו את חייו או בחלקים ממעשיהם.
מסננת פנימית נכנסת לאוטומציה על ידה בוחר האדם מה יהיה במערכת חייו ומה לא- גם אם אין הדבר במודע.
לעיתים קרובות אדם עלול למצוא את עצמו נוהג עם ילדיו בדיוק באותו האופן בו נשבע לעצמו שלא לנהוג. הן כיוון שהיחס נטמע בו. הן כיוון שהחרדה מכך מביאה אותו לשם.
כלומר- גם לו תנתקי את הקשר עם אביך, אין זה ניקוי מספיק לתת המודע ולחלקים הטמועים בתוכך.
מהסיבה הזו ומסיבה חשובה נוספת שאפרט בהמשך חשוב יותר בעיני כי תתחילי בתהליך שמטרתו הברורה הינה עיבוד הקשר עם הוריך וליבון מערכות היחסים בחיי משפחתך.
הביני יקירה,
אביך מולידך הנו חלק בלתי נפרד מהוויתך, גם לו רק גנטית. היכולת לנתח את מעשיו, את הקשר עמו ולהגיע לאיזשהו שלום פנימי עם עצמך לגביו, הינה קריטית עבורך עבור הבית האישי שלך ועבור ילדיך.
כשאדם מתכחש למי מהוריו, באופן דיכוטומי-
כלומר שחור ולבן- השטן והמלאך, גן העדן והגיהנום- הוא למעשה מבקש לשלול חלקים באישיותו שלו. כאנשים – ברור הוא שאיננו פלקט שטוח, חד צדדי.
אנו עגולים ומורכבים.
רק הבנה והכלה של מורכבויות יכולה לסייע לאדם לקחת את הטוב שהוא מוצא באדם ולהתרחק מהחלקים הרעים אותם הוא בוחר שלא להכניס למעגל חייו.
אקח דוגמא רחוקה.
אם שדואגת לילדתה ורוצה בעבורה דבר מסויים. דבר שהבת לא רוצה בו. היא כמעט משתלטת עליה ומתערבת באופן מחניק.
הדבר מעורר את מלא התנגדותה של הבת.
האם תוכלי לשם התרגיל, לנסות לפרק את המורכבות? לזהות את ליבה רוחש הטוב של האם לצד הידיעה הברורה כי אינה פועלת נכון וכי היא אטומה לרגשותיה של ביתה?
אין הדוגמאות דומות. ודאי לא אם מדובר חלילה באלימות כלשהי. וכמובן שאין הדברים באים חלילה על מנת להצדיק אי איזה מעשה או לייעץ לך קשר לא בריא.
הם כן באים לומר לך:
אין דבר כזה לברוח מזה.
הניתוק הוא לא סוף הפסוק וגם לא ההתחלה.
הברור שלך מול עצמך- מהו אבא בחייך. גם מהי אמא- עם עזרה מקצועית הוא, הוא החשוב והמשמעותי.
והנה אנו מגיעים לנקודה האחרונה המשמעותית אף היא. אני מקווה כי יהיה בכוחך להכיל את הנאמר בה גם אם לא תביני כרגע את מילותי.
יתכן ורק בעוד שנים מספר תזכרי בהן, בשורות הללו ותקראי אותן. הלוואי וקודם לכן.
איני יכולה לדעת את פרטיו של סיפור חייך הכואב, משום שאיני מכירתך כי אם מבעד למילותיך וכל כמה שנפשי יוצאת אליך ואל כאבך הרי שאין לפני כי את המעט שעיני קוראות.
מהסיבה הזו אני שולחת אליך מתנה.
כזו שאת תבחרי אם את רוצה בה או לא. אם את בשלה אליה או לא.
יקרה לי מאוד.
רצה הבורא ותחת ידי התגלגלו ילדים וילדות שעברו את הכאב החי, המטלטל ונורא של מערכות יחסים כושלות של הוריהם וגירושין.
לו תרצי-
תוכלי בעצמך לקרוא את החומרים התיאורטיים המסבירים את העלול להתחולל בנפש הילד ( גם אם הוא ילד בן 30) בתוך מאבק האימים של הוריו. זה נמצא בכל מקום.
עיתים קיים צורך להגן על הצד אותו תופס הילד כחלש וחסר הגנה.
עיתים קיים קושי עצום כלפי ההורה שמבקש את הפירוד ומאיץ את התהליך.
עיתים הורה אחד נצבע בשחור משחור בעוד האחר הנו הנפש הכאובה והסובלת.
עיתים קיימת דמוניזציה( תפיסה המעצימה נקודות באופי ובהתנהגות לכדי מפלצתיות) כלפי מי מההורים.
ילדים רבים מנתקים מגע וקשר עם מי מההורים. הם גם משלמים על כך מחיר יקר.
לא עבור ההורה. עבור עצמם.
אמון שנפגע. חשדנות. פחדים, חרדות וקרע עם חלקים בתוכם.
ליבי שותת את דם נפשם.
הדרך הטובה הרבה יותר היא לבנות מערכת מבוררת. צעד אחר צעד. כדי להיות מסוגלת להבין בכלל את המתרחש. להכיל את המורכבות. לבחור מה לקחת ומה להשאיר מאחור, להפטר מהחרדה באמת ולהשאר שלימה עם עצמך. במקום שאין בו סכנה ממשית, כמובן.
כך או כך.
הברור הזה חשוב עבורך כמו חמצן נקי בסביבה מורעלת ועודפת כימיקלים.
זו אינה שאלה של אסור ומותר. אולי גם.
זו שאלה של השפעה מכרעת על חייך וחיי ילדיך בעתיד.
אני מצירה על כאבך. הלוואי והקב"ה, האב הרחמן ישיב על כולנו רוח טהרה ממרום או אז תסרנה המידות הרעות שלא שייכות כלל לאיש מאיתנו. ההורים לכל הילדים, בעלי הנפשות הרכות- ינהגו בצדקות שתשאיר את תומתם, אמונם ושמחתם על מקומה ולא נדע עוד צער.
או אז ישוב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
אכן כאב גדול הוא למצוא הורים, בבואתו של העולם עבורנו, במקומות לא מתוקנים אם כי חשוב לזכור כי גם ההורים- בני אדם הם. עם כל הכעס- מי יודע עד כמה גדול כאבו של אביך ועד כמה גדולה מצוקתו עד שבאין איש המכיל לבבו ברח אל הטיפה המרה. ( ואין כאן הצדקה למעשה חלילה רק נסיון להרחיב את העדשה)
אני מתפללת עבורך בכל ליבי שהקב"ה יוציא אותך מהמיצר הזה בנפש. שיזמן לך אישיות רגישה ומקצועית להבין יחד אתך את סיפור חייך עד שתזכי להשלמה של החלקים בתוכך. לדיוקם, לשלווה פנימית ללא פחד ותחושת מחילה מטהרת.
שלך לכל שאלה.
דקלה.
דלג לתוכן
תגובה אחת
אני ניתקתי קשר עם הורים שממש פרקו לי את הנפש ברדך שלהם השקטה ומתחת לשולחן הם נקראים"משפחה טובה" כמובן שסרגע שזה קרה הם לא נתנו לשום ילד כולל הנשואים להיות איתי בקשר, אבל בכל זאת אני יודעת שעשיתי נכון כי אני עדיין לא מסוגלת לעמוד על הרצונות שלי מול אנשים אחרים ומול עצמי אז בטח לא מול אנשים מניפולטיביים
כל השאלה מה הרמה ואיפה את נמצאת עם עצמך אני יודעת שיבא יום ואני אהיה יותר חזקה יותר אסרטיבית ואז אוכל אולי להחליט אם אני רוצה איתם קשר
אבל כרגע אני כבר 4 שנים לא בקשר וזה הי מפרק לי את המשפחה שלי בעל ילדים וכו אם הייתי ממשיכה
צריך לבדוק טוב טוב מה קורה ושאת מצליחה להחזיק חזק ולא נגמרת
טיפול של הכוונה איך לההתמודד מולו בטח יועיל לך ושווה לנסות לפני שאם יום אחד תחליטי לנתק