The Butterfly Button
מותר גם סתם להנות ולהתבטל מבלי שנחשוש לבזבוז זמן?

שאלה מקטגוריה:

אשמח לקבל הבהרה
תמיד יש שאלה מציקה שאולי אנחנו אמורים ללמוד עד המקסימום ולהיות ממש מחושב על הדקה וגם על כל מילה של דברים בטלים צריך פיקוח וכן סתם הנאות העולם הזה מעבר למה שנצרך
תמיד יש את התשובה שצריך להיות נורמלי אבל החרדה שוב עולה שאולי אפשר להיות במינימום ולהישאר נורמלי מה התשובה איך אפשר לחיות נכון ובחופשיות
ועל מה יושב השאלה על חרדה או משהו דתי?
השאלה היא שמבחינה דתית יש לנו חובה למלא כל רגע או בלימוד תורה או בכל דבר שהוא עבודת ה' אבל אין לנו שום פריבילגיה לשבת ולפטפט סתם כך על הא ועל דא
כמו"כ הנאות העולם הזה, מה התכלית מלהנות סתם? וכי עבודת ה' יש בדבר?
עכשיו תמיד יש את התשובה שצריך להיות נורמלי ולא להשתגע
אבל עדיין אני שואל אפשר להישאר נורמלי לחלוטין ולפטפט הרבה פחות, מה ההיתר ולא יתכן שכולנו רק נישב בגיהנום
קיבלתי איזו תשובה מקווה שתעזור להתקדם
"חרדה זוהי סוגיא רגשית
כשמערבבים את זה עם השקפה מאבדים
צריך להגיע לבהירות בין חוויה להשקפה ואז אפשר לחיות נכון וברוגע

תודה רבה

אשמח למענה

תשובה:

שלום לך שואל יקר

מרגש לקרוא על השאיפות הגדולות שלך, על הכנות, שאלת חכם חצי תשובה, יישר כח על השאלה!

ברשותך תרשה לי לשים כמה סימני שאלה על מה שכתבת.

א. "אנחנו אמורים ללמוד עד המקסימום ולהיות ממש מחושב על הדקה וגם על כל מילה של דברים בטלים צריך פיקוח"?

אם תעיין ברמב"ם ובשולחן ערוך הלכות תלמוד תורה, לא תמצא כזו הלכה בשום מקום! יש חובה לקבוע עיתים לתורה ולא יותר. רק מי שחשקה נפשו בתורה ורוצה לזכות בכתר תורה צריך להשקיע יותר, מרצונו החופשי. ברור שיש מצוה בכל רגע שלומדים, אבל לא חיוב. גם מי שמדבר על חיוב, זה רק אם אין לך שום דבר אחר לעשות, בזמן שהוא פנוי לגמרי. [עיין פרק ג' במסכת אבות]. גם ההגדרה של דברים בטלים היא צריכה דיוק, לא כל שיחה היא מוגדרת כדברים בטלים.

ב. "מה התכלית בהנאות"?

בפרשת נזיר כתוב שהנזיר מביא קרבן שציער את עצמו מן היין, הרמב"ם מביא את זה בשמונה פרקים [הקדמה לפרקי אבות], עוד דוגמא, הגמרא במסכת חולין פשוט לה שאם יש הנאה שהתורה אסרה, ברור שצריך להיות את אותה ההנאה בצורה מותרת. " כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה".

הרמח"ל כותב שהתכלית של הבריאה והתורה היא כדי להגיע לטוב האמיתי, לתענוג האמיתי. כך שברור שההנאה תופסת מקום חשוב מאוד בתורה. למשל, לימוד תורה הוא צריך להיות מתוך הנאה [הקדמת האבני נזר], שבת היא צריכה להיות מתוך הנאה.

ההגדרה האמיתית של עבודת השם, היא לעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב. לצורך כך צריך להיות משוחרר, שמח, להיות איש שיחה ואדם חברותי. אי אפשר לשבת עם סטופר ולבדוק כמה זמן אני מדבר ואם זה ביטול תורה… מי שחי כך אין לו הנאות וגם הוא מפסיד חלק חשוב בתורה.

ג. מה באמת הסיפור של ההנאה בעולם הזה? למה התורה כל כך מחשיבה אותה?

על כך הרמח"ל עונה, בספר דרך השם, שהקב"ה ברא אותנו עם נשמה וגוף, המטרה היא לא לאבד את הגוף ולקיים רק את הנשמה. אלא ליצור שיתוף וחיבור ביניהם. לרומם את ההנאות של הגוף שגם הנשמה תרגיש טוב איתם. למשל מי שאוכל טוב, וישן טוב לפני הלימוד, הלימוד שלו הרבה יותר איכותי. אותו דבר לגבי שיחה עם חבר, לגבי סתם לשבת ולפטפט, זה מביא הרגשה טובה, ומשפר את איכות הלימוד, כך אנחנו יוצרים חיבור נשמה וגוף. הגוף מקבל את הצרכים שלו, וגם הנשמה מקבלת את שלה.

הבעיה מתחילה שכל אחד הולך בנפרד, הגוף רוצה להשתלט על כל העסק ולפטפט כל היום, [ואז זה פחות מביא להרגשה טובה…], והנשמה רוצה רק ללמוד כל היום, זה מביא לאסון. המטרה היא לבנות איזון נכון וחיבור נכון.

אף אחד לא יכול לעשות את העבודה הזאת במקומך, רק אתה יכול לדעת מה האיזון הנכון הייחודי לך. מה שברור שלא צריך לשבת עם שעון ולמדוד את הזמן שאתה מפטפט, כי אז כל הטעם יוצא מזה. מצד שני אי אפשר לחיות בלי חשבון. זה נקרא עבודת השם אמיתית, מתוך שיקול דעת, לחבר בין הנשמה לגוף. כך אין שום חרדות ולחצים, לא מדובר כאן במדע מדויק. כך אפשר לעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב.

ד.

לגבי הגהנום, יש שם תנאי קבלה מאוד קשוחים, צריך להגיע לרוב חובות בשביל להיכנס לשם, שזה דבר לא מצוי. גם אם שיחת רעים היא צורך נפשי וצורך הלימוד, היא מביאה לחיבור, מה הקשר לגהנום?

בספר משלי כתוב שיראת שמים מוסיפה חיים ולא עוצרת אותה ומכניסה לחרדות, אם יש חרדה סימן שזה לא יראת שמים. לכן דבר ראשון הייתי מציע להשתחרר מהחרדה, אם אי אפשר בצורה שכלית, יש טיפול רגשי שמתאים לזה.

יכול להיות שהדברים חדשים לך, מדובר בסוגיות רחבות ועמוקות מאוד, שחלקם פחות מוכרות. אם משהו לא ברור אשמח להבהיר יותר.

באהבה רבה

יוסי ב.

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

שאלות כאובות אחרי טראומות מטלטלות
  כמה לילות אני ״שורפת״ על האתר שלכם מכורה קשות מוצאת נחמה לכל כך הרבה נושאים ושאלות שמתעוררים סתם ככה באמצע החיים. במפגש החזיתי בין אנשים, דפוסים, התנהגויות, קהלים, זרמים, מצב בטחוני, עולמי ואפילו מזג האויר. סקרנות טבעית שמוצאת מאגר תשובות מדהימה כאילו כיוונו גם אלי. לפעמים נראה שהשקעתם בתשובה...
אנחנו אמורים להיות בתודעת גלות או תודעת גאולה?
  הימים האלו מזכירים לנו ש'צריך' להתאבל על החורבן והגלות. ולצערינו זה לא בא בטבעיות ובקלות. הרבה כותבים על כך שקשה לנו להתחבר כיון ששקועים בחומריות, יש גם כאלו שמדגישים עד כמה הסבל בדורינו הוא קשה ונוראי וכמה יהיה טוב שתבוא הגאולה ועוד ועוד. אני מנסה להבין מה ה' רוצה...
איך אוכל לסמוך על מטפלים אחרי מה שעברתי איתם?
ממש תענוג לראות מקום שאפשר לשפוך את הלב באנונימיות ולקבל תשובות ללא שיפוטיות. לעצם העניין, עברתי הרבה בחיים שלי. מסלול שלא הייתי מאחל לאף אדם בעולם. החל מניצול תמימות של ילד וחוסר מודעות לעובדה שאני מנוצל לרעה. "חבר טוב" לספסל הלימודים שהיה כ"כ טוב עד שהלכתי לבקר אותו כל שבת...
איך מתאבלים באמת על חורבן הבית?
אנחנו נמצאים עכשיו שבוע לפני תשעה באב, ואני שואלת איך מצליחים באמת להיות באבלות הזאת? כמו הרבה קשיים שקורים בחיים הנטייה המאוד אנושית היא להדחיק, לדחוף הצידה למלא את הראש בדברים משמחים ולנסות לשכוח מהצער. נכון שהדרך הנכונה להגאל מכל דבר בעצם היא לתת לעצמינו לעבור דרך הקושי, להרגיש אותו,...
ללכת לטיפול? או לוותר עליו?
הייתי הולך בעבר לטיפולים פסיכולוגיים וזה עזר לתקופה ואז הולך שוב לפי הצורך. בעקבות משבר זוגי כלשהו שהיא בחרה לפעול בדרך מסוימת וכפתה עלי טיפול וכשדיברנו על זה היא רק אמרה שמעכשיו עולים על דרך המלך ואני יהיה בעל ואבא בריא החלטתי שעד כאן.זה לא מגיע לה. לא מגיע לאשתי...
ללכת ללמוד תואר טיפולי?
אני בחורה שתמיד אהבה לעזור, להקשיב לתמוך ולייעץ, תמיד הייתי האוזן הקשבת לחברות שלי, תמיד אהבתי לחפור ולהעמיק בנושאי רגש ונפש. החלום שלי כבר שנים הוא ללמוד מקצוע טיפולי, אבל אני חוששת מאד. בעבר כשהייתי בתקופה קשה הייתי אצל יועצת ושיתפתי אותה באחות המשמעותית והטיפולית שהיתי עבור אחי הקטנים גם...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן