The Butterfly Button
מה ריבונו של עולם רוצה ממני?

שאלה מקטגוריה:

החיים שלי קשים מאד!

מאז שהייתי ילדה עברתי אסונות קשים שמעטים האנשים שהתמודדו איתם,

המשפחה שגדלתי בה, הזוגיות שלי שהתפרקה, הילדים שאין לי, הפרנסה שמבוששת מלהגיע.

מה אלוקים רוצה ממני?

אני אדם טוב! מקיימת מצוות עוזרת לזולת עושה טוב ככל יכולתי

מה עוד הוא רוצה ממני??????

תשובה:

יקירה.

את האמת? לא הרגשתי מסוגלת "לענות" לשאלה שלך. קוראת את מעט המילים שאת כותבת  על הכאב שמלווה אותך ואת חייך, ותוהה לי, אם את זקוקה לתשובה במילים, ואולי – אולי אם הייתי מושיטה לך יד חמה, אם היה אפשר לחבק אותך חיבוק פשוט, זה היה מתאים יותר כאן. חיבוק, שנוגע בכאב שלך, מנסה  לשאת אותו ביחד איתך, ולו לרגע או שניים.

במקום "לענות" לך, הייתי רוצה להקשיב לך. להקשיב לכאב שמלווה אותך מאז שאת בת שבועיים, להקשיב איתך לצליל הדלתות שנטרקות לך שוב, ושוב, לנסות לחוש קצת, את פצעי הצביטה שהן משאירות עלייך.

הייתי רוצה פשוט, להיות איתך. אפילו קצת.

תסכימי לפתוח לי דלת?

אבל שאלת מה ריבונו של עולם רוצה ממך. מה הקטע. ואפילו תשובה אין לי עבורך. מה ריבונו של עולם רוצה ממך? אולי, אולי כדאי שפשוט תשאלי אותו את זה? ככה, פשוט, תשבי ותספרי לו על ההתמודדויות מגיל שבועיים, על הדלתות שנטרקות ונסגרות, על הנסיונות שלך בכל זאת, להאיר פנים, להיות מקצועית ולהתייחס יפה. ולשאול אותו – אבל רבונו של עולם – מה אתה רוצה ממני?

אולי, איכשהו, תתגלה לך התשובה? ואם לא ממש תשובה, לפחות אמונה כזו, שתאיר לך בדרך?

אני יכולה לספר לך על יוסף שנזנח מאחיו והושלך לבור ולכלא  והורחק מאביו ומתה לו אימו כדי להוביל את עמישראל להיותם עם.

אני יכולה לכתוב מילים יפות ונכונות, על דוד , מלך ישראל, שעבר כורי היתוך ודלתות נטרקו בפניו ללא הרף. שאחיו שלחו אותו להיות רועה צאן על מנת שימות – כפי שמספר המדרש, ועונה והושפל ונרדף ונרמס, ודווקא מכל זה צמח להיות מלך ישראל.

יכולה למצא עוד דוגמאות, מפעימות ומרוממות ומרגשות על ייסורים מחדדים שמאירים את הנשמה ומובילים אותה לתכליתה.

אבל יש בי חלק אחר, שרוצה לכתוב לך בפשטות בסיסית יותר. ככה, מתוך מקום שנוגע בכאב שלך.

יקרה, לכי לדבר איתו. בדיוק בדיוק על זה. כמו עם חבר טוב, כפי שאומר רבי נחמן מברסלב.

תקופה מסויימת  עבדתי עם חולי סרטן. יום אחד פגשתי את ליאור. ליאור היה בן חמישים, בערך, חולה בסרטן מפושט.  פרוד מאשתו, ילדיו בחו"ל ומתנכרים אליו כמעט לחלוטין. הוא ראה אותי, אשה חרדית וביקש לשאול "למה? למה זה מה שקורה לי? כל חיי השתדלתי לעשות טוב לאנשים, לתת צדקה, להיות איש טוב, דואג גם לאיכות הסביבה. למה אלוקים עשה לי ככה? אני לא כועס עליו, מה פתאום שאכעס? הכעס יחזור רק אלי. אבל למה? נו, טוב, אין מה לעשות ובשביל מה לכעוס. אני לא כועס, חס וחלילה. על מי אני אכעס? את מי אני אאשים, את אלוקים? ההורים שלי היו בשואה. לפני כן הם היו גם, יהודים טובים, כאלו שרק רצו לעשות טוב לכולם ופתאום הגיעה עליהם השואה והחריבה את עולמם. הם, עזבו אותו, אבל אני – אני לא עוזב אותו כי מה ייצא לי מזה. אני אפילו לא כועס עליו".

הצעתי לו, שבבקשה, ירשה לעצמו לכעוס. ירשה לעצמו לספר לרבונו של עולם מה שהוא מרגיש מולו עכשיו, שלא יברח ויעלים את הרגש הזה שמציף אותו עד למחנק. שסותם לו את כל שרידי החיות ואת כל היכולות לאהוב, להתקרב. שיכעס אפילו, כן.

ליאור, שהיה גבר גבוה ושרירי ,והקרחת רק הבליטה את העיניים הגדולות שלו, הביט בי בעיניים שלפתע מלאו דמעות של ילד "את חושבת שהוא ימשיך לאהוב אותי אם אני אגיד לו שאני כועס?" את הדמעות שלי הסתרתי, אבל אמרתי לו שכן. שאני בטוחה, שהוא ימשיך לאהוב אותו, אם זה מה שהוא מרגיש אליו עכשיו, שיספר לו, פשוט את זה.

"את חושבת שבאמת הוא ימשיך לאהוב אותי" שאל שוב ליאור, ופתאום התחיל לבכות. זה היה שבוע לפני יום כיפור, והחמלה הגדולה עם הקירבה האלוקית הנוכחת הייתה כל כך סמיכה ונוגעת בחדר. רק הנהנתי שכן. רק הישרתי אליו מבט וביקשתי ממנו ש- כן.

והוא דיבר איתו. שבוע לאחר מכן סיפרו לי האחיות כמה הוא דיבר עם אלוקים, כמה הוא געה בבכי, ואיך שהוא ידע שהוא עומד ללכת מכאן, מהעולם הנעלם הזה, אבל עם חיוך של התפייסות ושל קירבה על שפתיו. הוא הלך, אבל עם נוכחות השם.

הוא, אולי, לא קיבל תשובה. אבל הוא קיבל בחזרה את הקשר. הוא קיבל בחזרה את הקירבה. הוא קיבל, שוב, את הנוכחות המורגשת, הנוגעת, של יד האלוקים בתוך כל זה.

מיכל, יקירה. מייחלת שייפתחו לך שערים, לא רק דלתות. שתקבלי, כאן, בעולם, שפע של טוב ושל אהבה ושמחה. מייחלת, שתרגישי את יד השם איתך, אוהבת.

ובדרך… הייתי כל כך שמחה שמישהי תתן לך יד. אם תפני אלי בפרטי, אוכל להפנות אותך, אם תרצי, למישהי מקצועית כזו או בכלל – לתת עוד מקום.

מקווה עבורך,

תמר ע.

[email protected]

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך יוצאים מהחושך של הדיכאון?
אני אמא לארבעה ילדים מקסימים ונשואה לבעל מדהים, יש לי היסטוריה של חרדות ודכאון אחרי לידה שחוויתי לאחר הלידה הראשונה, מאז הייתי מטופלת בכדורים שלאחר ככ5 שנים ניסיתי להפסיק והחרדות חזרו בעוצמה גדולה מאד, חזרתי לכדורים תוך כדי טיפולים רגשיים ורוחניים שנמשכו כ3 שנים, מאז הייתי יציבה כבר 4 שנים...
אתם יודעים מה הדרך הכי טובה לצאת מדיכאון?..
הי שלום תודה רבה לכם. אני מירי ואני חושבת שיש לי את מה שקורים לו דיכאון. אין לי חשק ועניין וכח למלא עניינים שפעם כן היה לי. אני מרגישה בהצגה כשאני מדברת עם אנשים. בקיצור אני לא מכירה את עצמי . הבנ"א שכביכול הייתי או לפחות הזהות והתדמית העצמית שלי...
דיכאון חרדות מחשבות טורדניות- נמאס לי לחיות!
זו פריקה והתייעצות מאשר שאלה , אני בן 28 כבר תקופה של 7 שנים שאני חווה דיכאון כבד , כל החיים הדיכאון והדכדוך ליוו אותי אבל זה היה בא בתקופות ואז מגיל 21 זה הפך להיות תקופה ממושכת עד היום , אני אתחיל ואומר שאני חושב שאני יודע מה הבעיה...
רווקה וקשה לי כל כך
אני בת 22 שנתיים אחרי הסמינר, ואני רווקה , בערך שנה בשידוכים וקשה לי ככ!! מרגישה שנמאס לי ואני לא מסוגלת, לא יודעת מה יהיה אם עד החגים לא אתחתן, מרגישה שאני אשתגע חברות שלי נשואות, נשארו בודדות ממש בכיתה, גם ככה לא היו לי הרבה חברות, ספורות ממש שהן...
הסתכלות מדכאת על החיים
אני חוזר בתשובה מהתיכון, הייתי כמה שנים בישיבה ליטאית של דתיים לאומיים ש"הופכים" לחרדים . ויצאתי ממנה מתוך לחץ גדול .. אני רואה את המצוות מהצד התקיף ודיני – למה להניח תפילין? כי אם לא אניח זה קרקפתא דלא מנחי שזה אסור אסור ומסוכן.. במקום הסתכלות של – זאת מעלה,...
החיים שלי בלתי נסבלים!
באמת אני שואל שאלה כנה אני כבר הייתי אצל פסיכולוגים ויועצים ואני מרגיש שאני לא מצליח לצאת מהמצב שלי אני לא מבין למה החיים לא קשים אלא לא נסבלים כי אם היו אומרים שיש קשיים וככה גדלים אמת אבל מגיל 6 אין לי חברים והיה לי קשיים במשפחה ולא היה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן