שואלת יקרה מאוד,

השאלה שלך יקרה כל כך וחשובה כל כך שבעיני הקטנות, היה מן הראוי להעלות אותה למודעות של בנות רבות.

אני כל כך מבינה את הכמיהה הרוחנית, התשוקה והגעגוע לחיות ולהנשא מתוך אידיאל נשגב, טמיר וקדוש של קדושת החיים והגשמתם התכליתית- עבודת השם שבהם ואת תחושת הפער מול הרצון הבסיסי, הפשוט, (כמה פשוט..) של הכמיהה לקשר זוגי, למגע לאהבה.

האם אכן הדברים סותרים?

האם אכן רק את כזו מגושמת וירודה שהראש שלך מונח בתשוקה אנושית פשוטה תחת מקומו הנכון, לכאורה -נשואין למען עבודת השם ומיצוי החיים?

לכשהגיע משה רבנו לסנה הבוער, בעת הוטלה עליו השליחות העצומה להוציא את עמנו ממצריים, ממ”ט שערי טומאה ולהביאם למעלתם הנשגבת- קבלת עול מלכות שמים ומתן תורה הוא מקבל שלושה סמנים אל העם.

הראשון שבהם היה הנחש.

משה רבנו זורק את מטה האלוקים וזה האחרון הופך לנחש.

משה רבנו נבהל.

האם זהו מטה אלוקים או שמא נחש- הוא יצר הרע? איך זה שמטה האלוקים נושא בחובו נחש?

“אחוז בזנבו”, מצווה אותו האלוקים- גייס אותו אליך.

זהו הסוד, יקירתי.

ואהבת את השם אלוקיך..בכל לבבך- אומרים חז”ל- בשני יצריך.

היהדות, התורה הקדושה, להבדיל אלף אלפי אלפים מהנצרות, לצורך העניין, אינה דוגלת בהתנזרות.

היא אינה מחפשת אחר קדושים מעונים שחיים באיזשהו עולם אידיאלסטי רעיוני מנותק מהיותם בני אדם, בני אנוש, קרוצי חומר.

התורה מבקשת מאתנו לעבוד את בוראנו בשני יצרינו, כלומר לא לנתק את החלק הארצי הפשוט שלנו, להתעלם ממנו ולקמפרס אותו כי אם לקדש אותו על ידי תיחומו לגבולות, זמן ומקום, היתר ואיסור על פי ראיית התורה.

כן. בתוך מטה האלוקים יש גם נחש אבל משה רבנו מחזיק בזנבו ושולט בו, מכוון אותו.

ובכן,

באשר לשאלתך-

ראשית קשה לי לתייג תשוקת אשה לבעלה כדבר נמוך כיוון שבעיני יש בו רצון קדוש וחלק גדול בעבודת השם של האשה. קשר וחיבור בין אשה לבעלה כומס סוד של עבודה מופלאה, של אהבה עמוקה ונבנית של תשתית בניין הבית.

לא לשווא שיר השירים העולה על הכתובים בקדושתו נכתב כמהות קשר מופלא ורב געגועים בין דוד לרעייתו וזו אינה הראיה היחידה מהמקורות.

לו נקח את הרעיון העמוק של נשואים למען עבודת השם ונפרוט אותו לפרוטות,

האם לא נמצא שם את נתינת הלב של אשה לבעלה כאש תמיד שיתכן ובניצוץ שהבעיר אותה היו מעורבים רגשות פשוטים של כמיהה לאהבה וקשר.

האם לא נמצא עבודה, ארוכת טווח ושנים, של העמקה בקשר בין איש לאשתו עד הגיעם לדיוק אופטימלי זה עבור זו?

האם אין זה חלק מעבודת השם?

האם עבודת השם, בתכלית שלה אינה מבקשת להתפשט עד למעשים הקטנים ביותר של חיי המעשה, הארציים, של קשר, של חיבור?

נפלא שיש בך את התחושות האלה!

זכית להרגיש אותן וזו בדיוק הסיבה שתוכלי להצית את אותה אש, לעגון אותה במחויבויות ההלכה ולבנות אותה לנר תמיד שלא יכבה לעולם- ועד ומה שחשוב- להיות אשה נפלאה לבעלך.

תכלית דבר, יקרה,

הרעיונות אינם סותרים. הרצון שלך לקשר, למגע ואהבה אינם סותרים את הרעיון הרוחני, הם משרתים אותו, מהווים לו מרכבה משוכללת, מעשירים אותו והולכים אתו בכפיפה אחת. ולעיתים יהיו הם העבודה בעצמה. עבודת השם בעצמה.

ראוי לך לשמוח יקרה,

לשמוח עבורך ועבור בעלך לעתיד, בעז”ד,

על שאת מחוברת לחלקיך השונים, תרכובת האדם, שאת כמהה לעשות את הנכון והישר וחזקה שמתוך המקום הזה, הקשוב לנפש ולנשמה גם יחד תזכי בעזרת השם לבנות בית שהשם ישמח בו. כזה שרגליו מונחות בארץ ובעזרת קדושם על ידי ההלכה ראשו יגיע השמימה ומלאכים יעלו וירדו בו.

בהערכה לכנותך המתוקה ולאדם שאת,

מתפללת להצלחתך,

דקלה

bar.dikla.g@gmail.com>