שלום לך שואל יקר.

קראתי את דבריך שנכתבו ברהיטות מיוחדת, והתחברתי מאוד לקושי.

לא קל להישאר רווק בישיבה ליטאית, שבה בגיל 25 חתונות של בני הוועד הם כבר דיי נדירות, ועיקר איחולי המזל טוב, הם כבר לחברים שמכניסים בן בבריתו של אברהם אבינו, וחלקם הגדול לא בפעם הראשונה.

התחושה שעולה לפעמים היא כי נותרת מאחור. אתה מרגיש אולי כי אצלך משהו לא עובד. כשמנסים שוב ושוב, ועד עתה זה תמיד הסתיים במפח נפש, קשה לעצור את הקול הפנימי שלוחש בארסיות כי מה שלא עבד 30 פעמים, כנראה לא אמור להשתנות בעתיד.

כמובן, שתחושת הכישלון הצורבת שחוזרת על עצמה שוב ושוב, טבעה שתוליד ייאוש וחוסר תוחלת.

כמה פעמים אפשר לקוות ולהישבר? כמה פעמים אפשר לפתח ציפיות, ואחר כן להתנפץ אל הגלים בכאב?

החשש מהאכזבה מייצר אדישות. את מקום ההתרגשות שהייתה פוקדת אותך בכל הצעה, תופסת כעת אפאטיות. זו לא איבוד של התשוקה להקים בית, זהו מנגנון טבעי ובריא שמונע מאתנו ליפול שוב. הגוף מנסה למנוע מאתנו לקבל מכות כואבות, ומתוך הניסיון, הוא נמנע מלפתח ציפיות.

אך כמובן שגם אם זה פיתרון טוב לטווח הקצר, לטווח הארוך זה כמובן מזיק.

ללא התרגשות, ללא חדווה, הסיכוי כי פגישות יבשילו לכדי קשר רציני, נמוכות יותר. הנישואין הן חיבור בין איש לאשה, ולא יתכן חיבור ללא תשוקה לקשר.

וזה בדיוק מה שאתה שואל! איך בדיוק מחזירים את שמחת החיים הזו.

אך זה כמובן לא מספיק לך. המטרה שלך איננה רק להחזיר את התשוקה להיפגש ולתת צ'אנס לקשר חדש. אם תתן צ'אנס ותתאכזב שוב, גופך שוב יעטה את שיריון האדישות מחשש לפגיעה נוספת. ולכן אתה מחפש פתרון שגם יחזיר לך את החשק, אך גם ייתן לך נוסחה כיצד להצליח להביא את הפגישות שלך לקשר נישואין של ממש.

בתווך עומדת לה שאלה עמוקה ויפה. החיים בצל אתגר השידוכים נמצאים תחת חשש להיהפך מחיים שמחים ועליזים, לחיים שסובבים רק סביב השידוכים, ואתה מעלה תהייה חכמה: "איך אני אמור לחיות עד שאתארס בעז"ה"?

לפעמים כשאיש חכם שואל שאלה, בתוך דבריו טמונה כבר התשובה.

חז"ל אומרים כי "שאלת חכם – חצי תשובה" (מגדל עוז, הלכות תשובה פרק ה). אחד מגדולי ישראל סיפר, שפעם בא אלי אדם: "יש לי שאלה". "נשמע". הוא מדבר ומדבר. הרב ניסה לשאול אותו: "זאת השאלה שלך?". "לא". "אולי זאת השאלה שלך?". "לא!". וככה חצי שעה.

"אז מה בעצם השאלה?". לבסוף, אחרי עמל מפרך: "כן, זאת השאלה שלי! תודה רבה!", והוא פונה ללכת. "אבל רגע, לא עניתי לך". "אינני זקוק לתשובה, אני גדול דיי לענות לעצמי. פשוט לא ידעתי מה בדיוק אני שואל, עכשיו שעזרו לי לברר את שאלתי – הכול ברור. שלום…".

תפקיד של יועץ טוב אינו לתת הדרכה לבן שיחו כיצד לפעול, אלא רק לסייע לו להאיר פינות חשוכות שקשה לאדם שנמצא כעת בהתמודדות לראות בעצמו. לאחר שכל הדברים העמומים מקבלים אור, את ההחלטה כבר לא מקבל היועץ, אלא האדם עצמו.

קראתי את דבריך כמה פעמים והרגשתי כי התשובה נמצאת בתוך המילים שלך עצמך. אתה בחור פיקח מאוד, ורק הדרך שבו ניסחת את השאלה, יש בה כדי לתת תשובה הולמת.

שתי השאלות שהבאת, העלו בי חמש תובנות, וברשותך אצטט אותך:

יש לי שני נושאים שאני צריך עזרה בהם, 1. מה לעשות בשביל למצוא את זיווגי ולהתחתן. 2. מה לעשות כדי לחיות טוב עד שאתחתן.

הצירוף של שתי השאלות הללו יחד, הוא צירוף עמוק וחכם וברשותך אחלוק איתך את התובנות שהם העלו בי:

א. הבאת שתי שאלות, וכבר כאן יש אמירה. צריך לחשוב על שתי הסוגיות האלה. בחורים רבים בתקופת השידוכים מעמידים במרכז חייהם את אתגר השידוכים, ולא שמים שום דגש על חייהם כעת. מבחינתם זהו רק זמן מעבר, ופחות חשוב להשקיע בו. זו טעות! צריך לחשוב על שתי השאלות האלו, גם איך מתחתנים, אך לא פחות מכך, כיצד חיים עכשיו. אתה צריך לבנות לך סדר יום מלא וגדוש בעשייה ולימוד, לארגן לך מטרות לקום בבוקר ולא לעצור את ההתקדמות לרגע.

ב. השאלה השנייה שלך עונה על הראשונה. במידה ותחייה טוב, חיים מלאי משמעות ועשייה, יהיה לך הרבה יותר קל להתחתן. מדוע? אחד הקשיים בלהתחתן, זה דווקא תקופת השידוכים עצמם. לפעמים ריבוי הפגישות והשאלות המהותיות שעולות מהם על מי אנחנו באמת ומה אנחנו רוצים, פוגש אותנו בתקופה דלה ביותר מבחינה אישית. העייפות, תחושת האי יציבות, גורמים לנו להשקיע פחות בלימוד ועשייה, וכך הבחור מרוקן מתכנים ומבולבל. מי שמשקיע על השאלה השנייה ששאלת, קרי – כיצד לחיות טוב, יהיה לו הרבה יותר סדר בראש, ויהיה לו קל יותר להתחתן.

ג. גם אם שאלה 2 לא תפתור לך את שאלה 1, היא בוודאי תקל עליה מאוד. ואסביר את כוונתי: הסיבה המרכזית שרוב הבחורים מעוניינים להתחתן, היא לאו דווקא מסיבות ערכיות של רצון לשלמות אישית, והבנה כי זוהי צורה של שלמות האדם. ברוב המקרים הרצון להתחתן הוא רצון ללכת אחרי העדר. מסיבה זו להישאר רווק מבוגר בחברה החרדית, זה קשה במיוחד. התחושה היא כי נשארת לבד. כל העדר הלך, ונותרת בודד בסוואנה. הפתרון לזה הוא לבנות את עצמך. ברגע שתבנה לך חיים שיש להם מטרות ואתגרים, ברגע שיהיה לך תכניות ארוכות טווח שתרצה להשיג, הדחיפות בלהתחתן תרד מאוד. אינני סבור כמובן כי להתחתן זה לא רעיון טוב. ממש לא. נישואין הם הדרך האופטימלית של האדם לממש את עצמו. אך במידה ותהיה עסוק ומלא, הרצון להתחתן ייהפך לרצון אחר מהרצון שהוא היום. אם היום הרצון נובע מחשש שאתה נשאר בודד בעוד כולם מתקדמים, הרי כשתהיה עסוק ומלא בעשייה, הרצון יומר ברצון בוגר ושלו לבנות את עצמך ולהקים בית משל עצמך, שבו תוכל להתקדם ולהיבנות. זה כבר לא יהיה סתם רצון להדביק את הפער החברתי שצברת, אלא רצון אינדיבידואליסטי שלו ובוגר.

ד. בהמשך לתובנה הראשונה חשוב להדגיש דבר נוסף. שתי השאלות שאתה שואל אכן צריכות להישאל, ויש להפריד ביניהם!!

כאשר הנאצים עמדו בשערי ארץ ישראל בתקופת שלטון המנדט, היהודים עמדו בדילמה קשה. מצד אחד הם רצו להתגייס לצבא הבריטי כדי להילחם כנגד הנאצים שטובחים באחיהם באירופה, ומהצד השני הם רצו ללחום כנגד הבריטים עצמם שבאותה תקופה דגלו ב"ספר הלבן", שהגביל עליית יהודים ארצה. כדי לפתור את המלכוד הזה בן גוריון קבע כך: "עלינו להילחם לצד הבריטים, כאילו אין ספר לבן, ולהילחם נגד הבריטים כאילו אין מלחמה בנאצים.." יש לפסוח על שני הסעיפים.

זה בדיוק אותו דבר במקרה שלך. מצד אחד אסור להזניח את השידוכים. חשוב להמשיך ולהיפגש כי זו ההשתדלות הנצרכת ממך. אך מהצד השני חשוב שתמשיך בשגרת יומך כאילו אתה לא בשידוכים! נתק את נושא השידוכים מסדר יומך, והשאר אותו לזמן מסוים ביום. אתה לא יכול שזה ילווה אותך כל היום ויעיב על שמחת החיים שלך. "תשקיע בשידוכים כאילו אין לך סדר יום, ותשקיע בסדר יום כאילו אין שידוכים".

ה. דבר נוסף שלמדתי מדבריך הוא, כי אם יהיה לך סדר יום תובעני וגדוש, סביר שגם תהיה אטרקטיבי יותר בפגישות וסיכוייך לשאת חן יעלו. בחור שעסוק, הוא בחור שמלא וגדוש בתוכן. ובחור שמלא וגדוש בתוכן, הוא בחור מעניין יותר ונחשק יותר.

כל אלו תובנות שלמדתי מדברים שאתה כתבת, ואני משוכנע כי אתה מבין אותם לעומק טוב ממני. אוכל לתת לך עצות כיצד למלא את יומך, וכיצד לקבוע יעדים, אך בחור איכותי כמוך, מן הסתם ידע לעשות זאת טוב יותר עבור עצמו.

דבר נוסף שרציתי להוסיף. נפגשת עם כ-30 בחורות. ללא ספק זה מספר גבוה שמעיד על כך כי אתה בחור בעל שם מצוין, ומשפחות רבות היו שמחות לראות אותך נשוי לביתם. זה מפרגן מצד אחד, אך גם מייצר כאב גדול מספר רב של פעמים.

אני מכיר בחורים רבים שמתמודדים עם אתגר אחר. אין להם כמעט הצעות, ולאחר שנים של שידוכים הם נפגשו רק עם בחורה אחת!

וזו עצה נוספת כיצד לצלוח את התקופה הלא פשוטה הזו בשלום.

נסה לראות את נקודות האור שהקב"ה מאיר לך את פניו בתקופה הזו, ונסה למצוא נקודות חיוביות בתוך הקשיים. אל תניח לעצמך ליפול למרה שחורה. זכור כי אף פגישה שלך היא "פגישת שווא". כל פגישה היא עוד תחנה נצרכת.

הקב"ה כבר הכין עבורך את אשת נעורך 40 יום לפני שנולדת. גם אתה וגם היא במסע זה אל זו, וכל התחנות המורכבות שבדרך, אינם אלא דרכים של הקב"ה כיצד לגדל אותך, כדי שבבוא העת אתה תהיה בעל אוהב יותר, ואבא רגיש יותר.

מאחל לך כי תמצא במהירות ובקלות את זיווגך, ומזמין אותך לשוב ולשוחח בכל עת שתחפוץ.

דניאל אברהם.