שואלת יקרה מאוד,
קוראת אותך שוב ושוב ומרגישה את הכאב והמצוקה.
כל כך הרבה בנות סביבך- מוכשרות פחות, נראות פחות טוב, חברותיות פחות – –
"עושות את זה". נפגשות, מתחתנות, חיות באושר
ורק אצלך, משהו תקוע.
תחושה של חידלון.
כביכול יש איזשהו מידע סודי שכולן יודעות, ורק אלייך הוא לא הגיע.
ובגלל שאת יודעת שאין קורסים סודיים כאלו באמת, את שואלת את עצמך – "אז מה דפוק אצלי"?
אני עד כדי כך גרועה שאף אחד לא רוצה אותי?
מה קורה פה?
והתקופה הזו של החגים, בה להיות לבד נהפך למודגש כל כך, כשהעבודה תופסת פחות מקום, וחברות שבאות לבית הכנסת כבר עם ילדים, ואת עדיין באותו סטטוס, כשחשבת שהשנה תיראה כבר אחרת.
וזה מתסכל.
את שואלת: "לא יודעת מה יש בי? אולי אני צריכה לעשות משהו מיוחד? אולי אני אומרת דברים שלא אמורים לומר?"
אז ראשית, בואי ננתק את השאלה הראשונה שלך מכל התהליך.
מה יש בך? יש בך בחורה מקסימה שרוצה רק טוב. את יודעת היטב את האיכויות שלך, ואל תתני לבחור זה או אחר להרוס את הערך העצמי שלך. את בת יחידה ומיוחדת של הקב"ה, והוא מכין לך את הטוב ביותר. עכשיו, מוצאי שמחת תורה, ואחרי שבוע שלם של שהיה בסוכה ונסיונות להיות בשמחה, מקווה שאת מרגישה את זה יותר.
מה שכן – אולי כדאי באמת להתמקד בשאלות הבאות שלך ולנסות להתקדם משם. אולי צריך לעשות משהו מיוחד או לא לומר דברים מסוימים?
אני לא מכירה אותך, ואין לי דרך לדעת כיצד מתנהלות הפגישות שלך.
אנסה ע"פ הנתונים שכתבת לחשוב איתך יחד אם יש דרך אחרת לעשות את הדברים, ולנסות לשפר את החוויה שלך.
את עוס"ית, רגשנית ומלאת עומק.
כל המעלות שיגרמו לבחור שיזכה בך לחיות איתך חיים מלאים ומאושרים, ולגדל יחד בעזרת ה' דורות ישרים.
מה מתוך זה את חושפת בפגישה ראשונה? באיזו גישה את מגיעה?
מטרתה העיקרית של הפגישה הראשונה, היא לבדוק האם יש מה להמשיך לפגישה שניה. לא האם להתחתן, לא להבין את מהותו של העומד מולך. שום דבר כזה.
רק לבוא, לשוחח עם בחור נחמד, ולראות האם יש רצון להמשיך הלאה. חוויה שאמורה שהיות נחמדה ומהנה מאוד.
רק כאשר יש כימיה בסיסית אפשר להמשיך להעמיק הלאה, ולראות האם ההתאמה אכן מיטבית והולכת לכיוון רציני יותר.
ישנם בחורים רבים שיירתעו ממשהו רציני יותר בשלב זה, ויקחו צעד אחד אחורה.
האם זה המצב במקרה שלך? האם יש משהו בדבריי שיוכל לעזור לך לראות את הדברים באור אחר, או לשנות גישה?
אם לא, תחשבי על החלק שלך בפגישות שהיו עד עכשיו, ונסי לשנות כיוון. כמובן לא בצורה דרסטית ומעושה, כי האותנטיות שלך היא את, ואת כמובן לא הולכת לעשות הצגות. אבל אם שתקת הרבה, אולי זה הזמן לדבר קצת יותר. אם דיברת – אולי זה הזמן להקשיב וכן הלאה.
אך כל מה שאכתוב הוא בגדר נסיונות ההשתדלות.
הכרתי בנות רבות כל כך מוכשרות וחכמות שמסיבות שונות התעכב זיווגן. אם בגלל עומק, אם בגלל סיבות חיצוניות כאלו ואחרות, אבל כשזה הגיע בסוף – אף אחד כבר לא זכר או ניסה לנתח. הכל נהפך לברור ואלוקי כל כך!
את שואלת איך תדעי אם לעשות עוד נסיונות או שזה משמיים. ואני שואלת אותך יקירה, האם נסיונות ההשתדלות סותרים את העובדה שזה משמיים?
תחשבי על השאלה הזו. וכך נסיונות ההשתדלות שלך ייהפכו לקלים ומאווררים יותר. כשאת יודעת שכל הנסיונות האלו הם רק השתדלות. שום תוצאה לא תלויה בהם. כשתלכי לפגישות בלב רגוע ובצורה בטוחה, כשאם תקבלי שוב תשובה שלילית, תזכרי לומר לעצמך – זה לא אני. אותי עצמי אף אחד לא יכול להוריד. אני חלק אלוק ממעל. זה לא האופי ולא היופי. זה ה' שהכניס אותי למשבצת הזו כרגע, ואני אוהבת אותו.
קשה להגיד מה שאני חושבת עכשיו, כעומדת מבחוץ, למי שנתון בתוך הניסיון. אבל אני מרשה לעצמי, בזהירות, כי נראה לי שתוכלי להכיל ולהבין את זה.
האם יש לך מושג איזו מתנה היא בשבילך התקופה הזו?
תקופה של קרבת אלוקים, של מלחמה על עצמיותך ועל הבדיקה של ערכך הבסיסי מול דחייה שכזו?
זו תקופה קשה. קשה מאוד מאוד. אבל כשתנצחי במלחמה הזו, מלחמה על עצמך וערכך, תהיי גדולה ואיכותית עשרת מונים מבנות אחרות בנות גילך.
עכשיו, בסיומם של הימים הנוראים, אחרי התפילות וגזר הדין החדש, אני מייחלת שהכל ייראה שונה.
שהשנה תתחיל לא רק טובה, אלא גם מתוקה.
הכי מתוקה שהיא יכולה להיות.
הלוואי שהתפילות כולן תתקבלנה, ותמצאי שנה הבאה את עצמך במקום שונה לחלוטין.
ועד אז, אני איתך פה, בתקווה ובתפילה.
תרצה
[email protected]
תגובה אחת
קראתי את השאלה ולרגע התבלבלתי, חשבתי שאני שלחתי אותה.
יואו… זה מדהים. אפילו הגיל תואם וכמעט המקצוע : )
שאלתי שאלה דומה לשלך כאן באתר, "בחורה חזקה זה בעיה" (משהו כזה…)
אני חווה את המצב שבחורים אומרים "לא" אחד אחרי השני.
והנתונים שלי גם החיצוניים וגם האישיים, עובר בסדר.
יתכן מאוד שהם פשוט פוחדים ממך. פוחדים מהעוצמה, מהתפקיד, מהיכולת ביטוי הגבוהה שלך… ובטח לא חסר עוד ממה.
תשובה מאוד יפה. אהבתי והתחברתי.
ותזכרי שבצד השני ישנו בחור טוב ואיכותי, החצי השני שלך שניפגש ומחפש ומין הסתם גם מתאכזב.
הוא מחפש בדיוק אותך. ולא את אף אחת אחרת.
אז כל לא שאת מקבלת, ומקווה שמכאן תמצאי אותו הכי מהר וזה יהיה הכי כן משתיכם.
אבל אם נניח שעדין יהיו תשובות שליליות, תזכרי חזק שהוא לא שלך. שמחכה לך משהו הכי מתאים ומדוייק עבורך.
יבוא יום כשתפגשי עם בעלך, בקרוב בעז"ה, שהוא יגיד- בדיוק את זה חיפשתי! את זה- זאת את : ) למי שלא הבין…
זה אחד התסכולים לראות את חברותייך נשואות, יולדות, מתקדמות ואת כביכול נשארת מאחור.
אבל תזכרי שלא אנחנו יודעים מי באמת מתקדם, מה המטרה של כל אחד בחיים.
ה' בחר דווקא בך (ובי) בגלל שהוא יודע שאנחנו מסוגלות, הוא מאמין שלא נאכזב, הוא סומך עלינו.
בואי נשאר חזקות ונוכיח לו שהוא ידע במי לבחור. נקום, נצמח ונתגבר למרות הקושי.
ונחכה בסבלנות אוטוטו הוא כאן.
אז לכי להתכונן, אין עוד הרבה זמן.
וקחי משפט יפה לדרך:
"בעלך יאהב בך בדיוק את מה שכל הבחורים פחדו ממנו"