שלום לך, עובד ה’ המבקש!
התרגשתי מאוד לקרוא את מילותיך, האמיתיות, הכנות, המבקשות…
מאז ומתמיד הערצתי אנשים שחצו מגזרים, לטובת אידיאל שהאמינו בו. טבע האדם שנמשך אחר סביבתו, והיכולת הזאת לקום ביום בהיר ולשנות את המראה, הדיבור, החברה, הסביבה ובקיצור – החיים, וזאת שלא למען מילוי תאוות ריקני אלא למען השגת חכמה קדושה ואמת – זאת יכולת הרואית ומעוררת התפעלות מאין כמותה.
חשוב לי לציין כי לא התאפקתי והצגתי את מכתבך הנוגע ללב לידיד בעל אישיות מיוחדת ורב גונית, עובד ה’ המחפש את קרבתו דרך ספרי החסידות, וגם הוא בעל תשובה בעברו (כיום דמות משפיעה ומוכרת – “המנגן מברסלב“). גם הוא התרגש מאוד לקרוא את דבריך, וסייע בגיבוש התשובה.
בעניין ההתבודדות
בעולם זה של שקר והסתר פנים, תורת ה’ מכוונת את מבקש האמת להקשיב ללב, לקול הפנימי שלו. זוהי אחת הדרכים של הקב”ה לדבר איתנו ולכוון אותנו. ישנם כאלו שהרגש זה חלש אצלם ועליהם לפתח אותו, וישנם שהרגישות הזו מפעמת בהם בעוז.
אתה מציין כי הגעת לתשובה דרך התבודדות. אינני רואה כל דרך להסביר את המשפט הזה, מלבד ההסבר הזה. התבודדת, היית לבדך עם הטבע, נתת לחושים הרוחניים שלך לפרוץ ולהקשיב ללבך הטהור, והוא – הורה לך את הדרך, ובעוצמה כזו שנתנה לך את הכוחות להיכנס למגזר חדש ושונה מהמגזר בו גדלת, לשנות את כל אורח חייך ואף לסייע ולהאיר את הדרך גם עבור אחרים!
אם כה חזק הוא קולו של הלב שלך, אזי ראשית – הנני מקנא בזוך של נשמתך ולבך, ושנית – המשך להקשיב לו! המשך לחדד אותו ולפתח אותו! המשך להתבודד, לחדד את הטוהר והזוך הטמונים בלבך, ולהקשיב לאמת הבוקעת ממנו.
ומה אם אני טועה?
והיה אם תשאל: “הלא בלב יש כל מיני קולות, וחלק מושכים לעתים לכיוונים לא נכונים…”, ומנין שלבך יורה לך את האמת? נענה בשם הצדיקים שישנם שני תנאים בסיסיים להבחין בין רצון ה’ להפך ממנו:
א. קדושה. אדם בעל רגש של אמת, יכול לחוש מהי הבחירה שתקרב אותו יותר לקב”ה. שאל את עצמך; האם אעבוד את ה’ טוב יותר בצורה א’ או בצורה ב’?
ב. שמחה. משום שקדושה בלי שמחה לא מחזיקה מעמד. הבט לאחוריך וראה, איזו דרך כבר עשית! התחלת כאדם שאינו שומר תורה ומצוות, וכיום אתה לומד תורה בישיבה קדושה ומקיים מצוות! התחלת כאדם שמסתפק איזו גלידה טעימה יותר, וכיום אתה אדם שמחפש מהי הדרך הטובה יותר לעבוד את ה’! פעמים והרגש נשחק בחלוף הזמן, אך עליך לעורר אותו, לראות מה כבר עשית ולשמוח! השמחה תתן לך את היכולת להתמודד עם הנhסיונות.
חזקה על לב טהור המבקש אמת, שאם יתמיד בשני תנאים אלו – הוא לא יטעה בבחירתו…
צור את חפץ הלב!
כל אדם חייב בלימוד תורה, אך לך כבעל תשובה ישנה מחויבות נוספת. נקודת המוצא שלך היא אמנם נעלה ומרוממת, אך מאוחרת. אתה חייב לבנות את עצמך בישיבה ובלימוד תורה לפחות לתקופה מסוימת, כדי להיכנס באמת לעולם של תורה ולחשיבה של תורה.
אמנם, כפי שציינת – אין אדם למד תורה אלא ממקום שליבו חפץ. כדי ליצור את חפץ הלב, אתה צריך שיהיו לך שלושה תנאים בסיסיים:
- אמון במעבירי התורה אליך (צוות הישיבה).
- חברה מתאימה ותומכת.
- לימוד שממלא אותך ואת לבך, מעורר בך שינוי ברצונות וגורם לך לכסוף ולהשפיע אותו על אחרים.
שאל את עצמך, האם יש לך במקום בו אתה נמצא את שלושת התנאים הללו? גם אם נראה לך שלא, יתכן מאוד שעליך לבנות אותם. אם תיצור בלבך את האמון בצוות, אם תבנה סביבך חברה תומכת, אם תשקיע חרף הקשיים בלימוד שלך – תוכל למצוא את עצמך מצליח ומרוצה מאוד במקום בו אתה נמצא.
אנסה לתת כמה המחזות פרקטיות לנ”ל, ותמשיך אתה על דרך זו להעתיק את הנאמר לכל פרטי חייך.
בעניין הלימוד
אתה מציין כי צוות הישיבה מציג את התורה כמטרה ולא כאמצעי, אך ברור לי שאף אחד מהם אינו חושב כך באמת. ברור לכל יהודי בר דעת שהתורה היא אמצעי לעשיית רצון ה’, ולא מטרה לכשעצמה.
הסיבה שהם מחדדים את חשיבות לימוד התורה מעל הכל היא כנזכר לעיל, כדי שהתלמידים יוכלו לבנות ולהשלים את עצמם באורח חיים של תורה, חשיבה והשקפה של תורה, שבה גנוז האור האמיתי.
הם עושים כן משום שזה באמת חשוב, לפי כל הזרמים והשיטות בעבודת ה’, כולל ספרי החסידות על כל סוגיהם. לכן אל תגיע מתוך גישה שאינך חפץ בזה, אלא מתוך גישה שכרגע עדיין אינך מוצא בלימוד התורה סיפוק.
יתכן מאוד שהסיבה שאינך מוצא טעם בלימוד התורה (גמרא?) הוא משום שעדיין אינך מיומן מספיק ולא ברור לך כיצד עושים זאת. זוהי בעיה שהיא נחלת רבים (גם בקרב חרדים מלידה), ועליך להתייעץ עם הצוות ולהביע את קשייך בלימוד, לחפש חברותא שיוכל להסביר לך את העקרונות ואת המטרות בלימוד, ולנסות למצוא את הטעם בתורה.
בעניין החסידות
נושא נוסף שאתה מזכיר הוא לימוד ספרי החסידות. נשמע מדבריך שבישיבה לא עוסקים בכך, אך מה זה אומר לגביך? מה מונע ממך להשקיע גם בתחום זה?
אם אתה נמשך לזה, תוכל להקדיש זמן קבוע ללימוד ספרי חסידות.
ואם זקוק אתה למורה דרך – בכל בית כנסת מכובד יש כיום עמדת הטענה לשיעורים של ‘קול הלשון’ (ולחלופין – אתר ענק ומסודר), שם תוכל להטעין שיעורי חסידות של מגוון משפיעים, אדמו”רים, רבנים ומרצים בתחום, שיסייעו לך ללמוד ולהחכים גם בתחום זה.
שים לב! בכל מקרה זה חייב לבא כתוספת ללימוד הרגיל בישיבה ולא כעיקר.
בעניין השמחה
מטון מילותיך נשמע כי השמחה לא אופפת אותך מספיק.
כפי שצוין לעיל, יש לך הרבה סיבות לשמוח, ואדרבה – אם אתה מתחבר לספרי חסידות תוכל לעיין בספרי רבי נחמן, המלאים כל טוב נופת צופים בענייני השמחה המביאה לדרגות נעלות.
היצר הרע רוצה לשבור אותך, לדכא אותך. אדם מדוכא הוא אדם הניתן לשליטה בקלות ונכנע לכל תאווה. אך אדם שמח – הוא אדם עוצמתי, שהיצר לא יכול עליו! לכן חשוב מאוד שתחדד את הנקודה הזו בלבך, תעורר את נקודת השמחה ותתן לה לפרוץ ולצבוע את כל מרחבי חייך!
עצה מיוחדת מ’המנגן’ עבורך: נסה להתחבר לניגונים של קדושה ועבודת ה’, וחלילה לא לניגונים של טומאה, שכן “מי ששומע נגינה ממנגן רשע – קשה לו לעבודת הבורא, וכששומע ממנגן כשר והגון אזי טוב לו” (ליקוטי מוהר”ן, תורה ג’), וכן “על ידי הנגינה אדם ניכר אם קיבל עליו עול תורה” (ל”א תניינא). אל תתן לעצמך לשקוע, ואם אתה חש בעצבות – הדלק לעצמך מוזיקה יהודית כשרה ושמחה, שתרומם ותשפר את הרגשתך.
האם לעזוב?
בכוונה תחילה לא נגעתי בגוף שאלתך – האם לעזוב את הישיבה או לא. מי שיוכל להחליט את ההחלטה הזו, הוא רק מי שהחליט להיכנס לישיבה.
שזה כמובן – אתה עצמך.
כדי להחליט האם לעזוב, צריך נתונים ופרקטיקה מרובה. שאל את עצמך – לאן לעזוב? מנין ששם יהיה טוב יותר? האם אין דרך לשפר את המצב הקיים?
רק אם יש לך מקום אחר שהוא ודאי טוב יותר – אזי יש שאלה אמיתית, ואז עליך להתייעץ עם רב שיסייע לך להבין את שני הצדדים טוב יותר ולהכריע.
איזה רב? איזה שתרצה! אין שום משמעות למגזר כאשר בוחרים רב, ולא מעט אנשים מחזיקים את עצמם כתלמידים של רב ממגזר אחר לחלוטין! העיקר שיהא חכם, שקול ומבין ללבך. ואם אתה חש בעיכוב שמיימי – אולי זהו היצר הפוחד מרב שיעזור לך להבין בדיוק מה לעשות…
בכל מקרה, המשך להתבודד, בקש מה’ את האמת באמת, והקשב לקולו הזך של לבך שידריך אותך היכן המקום הטוב ביותר בשבילך ללמוד וללמד, לשמור, לעשות ולקיים.
מתפלל להצלחתך
ישראל כ.
[email protected]
דלג לתוכן
