בס"ד

שלום לך בחורה יקרה ואהובה

איזה מותק של שאלה שאלת. שאלה חכמה ואמיצה שאני מאמינה שהרבה בנות מתלבטות בה ולמעטות יש את האומץ ונכונות לברר את הדרך הנכונה להתייחס לנושא.

מתפללת שאהיה שליחה טובה ושה' ישים את המילים הנכונות במיקלדתי 😊

ראשית, ברכות לרגל השלב החדש של חייך: השידוכים. שלב מרגש כל כך ומשמעותי לקראת אחד מהמאורעות המהותיים בחיים מבחינה גשמית ורוחנית.

האמת שהשאלה שלך היתה קצרה ומדוייקת – אבל התשובה שלי ארוכה… היא סוג של מסע – את מוכנה?!

כתבת "מאוד מאוד משנה לי החיצוניות" נדמה לי שאני שומעת פה סוג של התנצלות. כאילו 'חיצוניות' זה איזשהו פרמטר שאנחנו לא אמורים לשים עליו את הפוקוס ולא אמורים לתת לו ביטוי. האם אני צודקת שזו התחושה שלך? אם כן, חשוב לי לדייק שיש משמעות לחיצוניות. משמעות רבה אפילו. אם נסתכל במקורות שלנו נראה ש"אישה נאה, כלים נאים ודירה נאה מרחיבים דעתו של אדם" – ומה זה שלושת הדברים הללו אם לא דברים 'חיצוניים' – הכי הכי חיצוני וגשמי – אבל אם משכילים ליהנות מהם בדרך הישר – זה רצון ה' שנהנה מעולמו. הרי הוא זה שברא את הכל ססגוני, שופע, מזמין ואסתטי כל כך – בטח שחיצוניות זה שיקול ופרמטר כשמנסים לענות על השאלה "האם אני רוצה להתחתן עם הבחור איתו אני נפגשת".

השאלה שלך שלחה אותי לחשוב ולהתבונן מה עוד בחיים שלנו אנחנו בודקים מבחינה פנימית – מהותית וחיצונית. הרי דירה, ספה, שמלה, טיסה וכו' – אתה בודק בעיקר מבחינה טכנית – וככה הרבה מהדברים שלנו בעולם.

שידוך, הוא אחד הדברים המשמעותיים שנבדקים ב-2 רבדים של פנימיות וחיצוניות – וע"כ אנחנו לא כ"כ מורגלים בלשכלל את הנתונים הללו ביחד לתשובה אחת של כן או לא. קבלי בהבנה שאת ככה מתלבטת בין ערכים ופנימיות – ששם במקרה הנוכחי את מרגישה התאמה ויש אור ירוק – לבין החיצוניות – שם את מתלבטת עדיין. זה כל כך נורמאלי ההתלבטות הזו. וזה בכלל לא אומר שאת חלילה חומרית (כי זה ניראות) או לא מתמקדת בדברים הנכונים. כי למשיכה ואהבה של חיצוניות יש משמעות גדולה בקשר הזוגי.

כתבת "מבחינה חיצונית אני לא מפסיקה לחשוב שיכול להיות מישהו שנראה יותר טוב". אני לא יודעת לדייק אם לנראות של הבחור הנוכחי את פחות מתחברת או שבאופן כללי את כן מתחברת לנראות החיצוניות שלו רק יש את החשש של "משהו יותר טוב שאולי אני מחמיצה". החשש הזה גם הוא מאוד הגיוני. אנחנו תמיד אוהבים לדעת שקיבלנו את הטוב ביותר – ושלא החמצנו שום הזדמנות. השאיפה הזו למצוינות היא יכולה להיות נהדרת אם היא מניעה אותנו קדימה לעוד הישגים ולכבישת יעדים. אך, היא עלולה להיות לנו לרועץ אם היא 'תוקעת' אותנו ולא מאפשרת לנו להתקדם הלאה כי נראה לנו שיכולנו לעשות את זה יותר מושלם בהמשך, או יותר מצוין או יותר מפוקסס. האם התחושה הזו של "אני יחסית מרוצה ממה שיש לי עכשיו אך חוששת שאולי אני מפסידה משהו בעתיד" פוגשת אותך בעוד מקומות בחיים? את מכירה אותנו באופן רוחבי בחייך ולא רק בשידוכים? אם כן, אני מציעה לך 'לעשות עבודה' פנימית עם זה ולהבין שאת טובה גם כשאת לא מושלמת, ולא הכל חייב להיות 100% ושהאויב הכי גרוע של הטוב מאוד זה המצוין. כי מושלם יש רק אחד בעולם – וזה ריבונו של עולם. ואנחנו חומריים וגשמיים ולא מושלמים ו'טובה ציפור אחת ביד' – של עשייה והשגים 'מ-2 ציפורים על העץ' – שהם לא בחזקתי והן משוחררות לעולם. ההבנה הזו שזה בסדר שאני לא מושלם ואני לא חייב תמיד להשיג את ההכי ההכי טוב ומהמם – מכניסה הרבה שלווה לחיים ו'מאווררת' קצת את הלחץ של "אולי בעתיד יהיה לי משהו יותר טוב ולכן אני לא אתקדם עם מה שיש לי עכשיו" – זה אגב נכון לכל תחומי החיים – ממש לא רק לשידוכים.

כתבת "יש לי תבנית כזאת של מה שאני רוצה מבחינה חיצונית". לדעת מה את רוצה ו'בא לך' מבחינה חיצונית – זה נהדר! כי ככה את ממוקדת מטרה ויודעת לסנן את מה שלא מתאים לך. מצד שני, צריך להיזהר שהגולם לא יקום על יוצרו – והתבניות הללו לא יהפכו לך לרועץ וחסימה. בשידוכים בפרט בחיים בכלל חשוב שנחזיק את 2 הקצוות של "יש לי תבנית שאני יודעת מה אני רוצה" לבין גמישות והתגמשות. נניח: נכון, היה בא לי בחור מבית עם הרבה ילדים, בכור שיש לו הרבה אחים – כי אני מגיעה ממשפחה קטנה ובא לי להיכנס למשפחה גדולה וצעירה – ומצד שני, אם מגיעה הצעה מתאימה ויש התאמה ו'קליק' בינך לבין הבחור – אז לדעת להתגמש על פרטים שהם לא אקוטיים. לא הייתי מציעה לך 'להתפשר' על רמה רוחנית חלילה או להתחתן עם מישהו שלא דובר בכלל את השפה שלך – כי בעיני אלו כן נקודות קריטיות לפתיחת נישואין בצורה מיטבית – אך יש נקודות שבהחלט ניתן להתגמש בהן. גם מבחינה חיצונית. את נשמעת לי חכמה – ולכן אני מאמינה שאת יורדת לסוף דעתי = נהדר שיש תבנית ויודעים מה רוצים – אך חשוב לזכור להתגמש בעת הצורך. ובכוונה כתבתי להתגמש ולא לוותר – אם את מרגישה שזה וויתור כואב – זה לא התגמשות. וכנראה זה לא הבאשערט שלך.

שידוכים ונישואין זו תורה שלימה. אני רוצה להגיד משפט אחד מהתורה הזו שבשידוך מדובר בחיבור בין נשמות שהופרדו. לא סתם אומרים "החצי השני שלי". שידוך נקבע עוד טרם יציאת הוולד. רבש"ע יושב ומזווג זיווגים מרוב שזו מלאכת מחשבת. הוא עושה זאת בעצמו ולא ע"י מלאך או שליח. ולמה אני מציינת את זה? כי שידוך הוא הרבה מעבר לרשימת טכנית של תכונות ופרטים חיצוניים שמסמנים עליהם וי. נישואין זה חיבור אנרגטי רוחני בין נשמות. הרבה מעבר לרשימת מכולת. נאמר "על כל פשעים תכסה האהבה" – קל להבין זאת באהבת אמא לתינוק – שלמרות שהוא מעיר אותה בלילה, ומלכלך, ובוכה וכביכול גורם לה לעבודה רבה היא אוהבת אותו. כי זה משהו הרבה מעבר להבנה שכלית. זה רגשי לגמרי. גם בשידוכים: מכירה כל כך הרבה סיפורים על בחורה ששנאה בחור עם זקן, או מישהו שמעשן, או מעדה מסויימת או זרם מסויים – ופתאום אחרי מספר פגישות הפרמטרים שהיא נאמה נגדם בלהט – התמוססו ולא הפריעו לה. ולפעמים להפך – הפכו לחביבים מאוד בעיניה. כי כשהורמון האהבה פעיל – יש דברים שמיטשטשים והופכים לבלתי רלוונטיים. לכן, טוב שיש לך תבניות – אבל תני לרגש לפעול ולהוביל.

אם דיברנו על רגש – חשוב לדבר על אינטואיציה, נשית בעיקר. אני מאוד מאמינה בה. כשאת ניפגשת – מעבר לבדיקה של טבלה מה יש בבחור ואין בו נסי להרגיש, מבפנים האם נעים לך בחברתו? בא לך להסתובב איתו ברחוב? מתחשק לך כבר להציג אוו בפני המשפחה שלך? מרגישה איזשהי התרגשות בבטן מלהיות לידו? נעים לך בחברתו? את יכולה להיות את האמיתית או את מרגישה שאת צריכה לענות על צרכים מסויימים שלא נוחים לך? נסי להתחבר לתחושות שלך וללב שלך – זה הפרמטר הכי הכי חשוב בעיני. להתנטרל מהמה יגידו מסביב ומה אחרים חושבים – מי שמתחתן עם הבחור זו את, ואת תחיי איתו עד 120 בעז"ה בבריאות ובשמחה. תחשבי מה מתאים לך, נכון לך, מרגש אותך ומלהיב אותך.

לגבי חיצוניות אני חייבת לשתף שיש אמירה עממית כזו ש"האהבה היא עיוורת" – ולפעמים את יכולה לראות זוגות שהאישה מאוד מאוד מטופחת ויפה והגבר פשוט ההפך או שהגבר מאוד מאוד חכם והאישה בכלל לא בכיוון או האופטימי והפסימית וכן ניגודים על זה הדרך – והזוג עצמו? שמח ומאוהב והוא לא רואה פגמיה. כי לאהבה יש כח מטשטש וממכר וזה חלק מהקסם שלה. שאנחנו זוכים לאהוב ולהיות נאהבים גם על החלקים הפחות פוטוגניים שלנו. בדיוק כמו הורים, שאוהבים את הילדים שלהם גם אם יש בהם פחות כשרונות או יופי. לאהבה יש כח מטשטש גם כלפי פרמטרים חיצוניים ופנימיים.

ספציפית לגבי השאלה שלך שאת אומרת מבחינה חיצונית את מתלבטת – והפנימית בסדר ובפגישות היה זורם. אני רוצה לתת לך כלי – שהוא ממש כלי לחיים. אני אוהבת לקרוא לו "בואו ננטרל" ואני אסביר לך ע"י דוגמא. נניח את בחנות, מחפשת שמלה לחתונה של חברה טובה. ראית 2 שמלות שהן יפות בעיניך אך לא באותו המחיר: אחת נניח עולה 600 ₪ והשניה עולה 1000 ₪ כשהתקציב שאת חשבת להקדיש לשמלה הוא בכלל 800 ש"ח. ואת מתלבטת בין 2 השמלות: אחת את יותר אוהבת בגלל האורך, את השניה בגלל הבד והמחירים גם משחק… בקיצור בלאגן שלם ואת מתלבטת לא יודעת מה לחליט. אני מציעה לך לנטרל את מה שאפשר: אם נניח 2 השמלות היו עולות אותו הדבר – איזה שמלה היית לוקחת? עכשיו, אחרי שהוצאנו חלק אחד 'בעייתי' מהמשוואה – אז איזו שמלה היית לוקחת. נניח את חושבת שהיית מעדיפה את השמלה היקרה. אוקי אז עכשיו הבנו איזה שמלה את רוצה – ובואי נחזור להתמודד עם סוגיית המחיר: האם את מוכנה להוסיף את הסכום עבורה או לא.

כך גם כאן, אני רוצה שתחשבי: אם הבחור הזה היה נראה בדיוק בדיוק כמו שאת חולמת – היית שוקלת להתחתן איתו? יכול להיות שתעני שכן. ויכול להיות שלא. אם ענית שלא – מתברר שכשניטרלנו את סוגיית החיצוניות התברר – שלא החיצוניות היא שהפריעה פה בעצם. כי הנה, גם אם מישהו היה מבטיח לך שהבחור הזה מחר יקום בבוקר ויראה בדיוק כמו אביר חלומותיך – משהו בפנימיות שלו לא מסתדר לך עד הסוף. והוא לא מתאים לך – לא בגלל חיצוניות – אלא בגלל פנימיות.

אם התשובה היא שאם הוא היה נראה בדיוק כמו אביר חלומותיך בוודאות היית רוצה אותו – אז כאן בואי תחשבי האם את מוותרת וכמה והאם נכון לך. פעמים רבות דילמות והתלבטויות מתלבשים אצלינו במלבושים אחרים. מכירה את זה שבבוקר של המבחן כואבת לילד הבטן והוא לא רוצה ללכת לבית הספר? הרי אם לא היה מבחן הבטן לא היתה כואבת – משמע שהבעיה היא המבחן ולא מחלת בטן. כך גם כאן, לפעמים אנחנו לא רוצים משהו, או אין לנו תשובות או דרכים להתמודד עם משהו – וזה 'מתלבש' בצורה של דילמה על מראה חיצוני או משהו אחר. כדאי לבחון זאת.

בעולם הקואוצ'ינג יש מושג שנקרא "שדונים" – שדונים זה כינוי לאותם קולות מלחיצים שיכולים לצוץ רגע לפני שאת הולכת לעשות משהו משמעותי חשוב ומרגש שכבר החלטת עליו מספיק זמן מראש והיית מאוד רגועה לגביו. פתאום, לילה לפני את אומרת לעצמך "מה הייתי צריכה את הטיסה הזו, את ההרצאה הזו, את העבודה החדשה הזו" – זה מנגנון הגנה שכביכול בא לשמור עלינו מכישלונות או אכזבות. אני מזמינה אותך לבדוק עם עצמך האם קולות של מראה חיצוני בשלב של אחרי פגישות ותמונה שראית וכביכול 'אישרת' וזרמת להתקדם אלו לא קולות של שדונים שמפחדים משלב של נישואין, התחייבות ועוד. שוב, אני לא מספיק יודעת באיזה שלב זה תפס אותך – אבל מזמינה אותך לבחון עם עצמך. במידה וזה באמת חשש מהתחייבות או מהרגע האחרון את יכולה להגיד "שדון יקר, תודה שאתה מנסה לשמור עלי אבל אני בוחרת להמשיך ולהתקדם למרות שאתה פה מנסה להזהיר אותי. תודה".

סיימת את השאלה באמירה של "מי אמר שמשהו כמו שאני רוצה יגיע" – אני כל כך יכולה להבין את החשש הזה. הוא כל כך נורמאלי. אם כי, גם כאן, אני מזמינה אותך לבדוק אם מדובר בדאגה שאת מכירה מעוד מקומות בחיים: מי אמר שאמצע שמלה כמו שאני רוצה? עבודה כמו שאני רוצה? חברה כמו שאני רוצה? אם הדאגנות הזו מוכרת לך – כדאי שגם כאן תעשי עם עצמך עבודה של תודעת שפע: אם ע"י שינון מנטרות חיוביות כמו "אני ראויה. מגיע לי השפע הטוב ביותר בעולם" בורא עולם הוא כל יכול וידאג לי" או כל משפט העצמה אחר שתשנני לעצמך כל יום 10 פעמים במהלך היום ותתלי לעצמך מול העיניים במקום שאת רואה הרבה. להיות בטוחה שאת רואיה לטוב את יכולה ע"י כך שתתני הרבה מקום לרצונות ולצרכים שלך בלי לרצות ובלי לחשוש.

וכמובן כמובן והכי חשוב ויעיל – תתפללי על זה. ידוע שלתפילות על רוחניות יש מקום מיוחד בשמים. ומה יותר רוחני מלהתפלל על זוגיות מיטיבה בפנימיות וחיצוניות? רבש"ע הוא אדון הכל, הכל יכול ויש לו שפע אינסופי לתת לך. רק תבקשי ותאמיני שאת ראויה.

הרחבתי ממש בתשובה – מקווה שיהיה לך לעזר ולא יעמיס עליך חלילה. מציעה לך להתבונן במשך מספר ימים בכל יום בחלק אחר שלה – ולהצליח לדייק לעצמך מה נכון ומתאים לך

בהצלחה אהובה

ותבשרי ותתבשרי בבשורות טובות בלב שמח ושלם

רותי