בס”ד

שלום לך.

ראשית אני רוצה לומר לך שאני מבינה באופן עמוק את תחושותיך. ההרגשה של בדידות אינה קלה. הרצון ליצור קשרים מחד והחומה שניצבת מולך ומונעת ממך ליישם את הרצון הזה מאידך מציבים בפנייך התמודדות שאינה פשוטה באף גיל. אנו -בני האדם, יצורים חברתיים ולחוות לבד את העולם והמורכבות שלו גורם לנו לסבל.

התיאור שכתבת על המצב שלך מזכיר סימנים של “דיכאון קליני” אך יחד עם זאת הוא מעודד מאוד. אינך רוצה להישאר במקום הזה והדיכאון וההתנהגויות שהוא “כופה” עלייך לא גבר עלייך ויש בך כוח להתמודד ולהילחם בו.

אני רוצה לספר לך עובדה חשובה מאוד- דיכאון בפעמים רבות, ולפעמים גם החמור ביותר עובר בתוך מספר חודשים. וגם אם לפעמים מרגיש לך שאין מוצא דעי כי הזמן פועל לטובתך ואת תמצאי עצמך מחוץ למעגל הזה.

אני רוצה להתייחס למה שכתבת על כך שמה שהיה פעם משפיע על כל תחום החיים שלך. ניסיון התאבדות הוא מצב שאינו קל. ותמיד ישנו פחד שאולי יום אחד מצב הקצה הזה יחזור. ששוב יתגברו עלייך המחשבות והרגשות שהובילו אותך לצעד ההוא. והפחד הזה הוא שמשפיע על כל תחום בחייך. אני רוצה לחזק את ידייך ולבקש ממך: אל ייאוש. העולם שסובב אותנו יכול להכיל לעיתים תהומות אפלים אך הוא גם מלא בפוטנציאל לשמחה ולטוב.

אני יכולה לומר לך מהיכרות עם אנשים קרובים אלי שחוו את מה שנשמע שאת חווה – את נשמה מיוחדת. הדיכאון והעצב לא תוקפים את האנשים שאינם חושבים. את האנשים שחיים סתם כך. אלא את אילו שהחיים אכן חשובים להם. שרוצים למצא בחייהם משמעות ויש בהם את הכלים להבין ולהכיל את העומק הנפלא של העולם הזה. ולכן הפחד שלך, למרות שהוא מוצדק, הוא אינו אלא תמרור אזהרה שיתייצב מולך במידה ותהיי זקוקה לו. אך אין לך צורך בו כשאת בונה את עצמך. את יכולה להיות גאה, בכך שעברת משהו כל כך משמעותי ויצאת ממנו.

מתוך אמונה עמוקה שהחוויה שלך היא אמתית אנסה לתת לך כמה עצות להתמודדות עם הבילבול ועם התוקפנות שכתבת שיש לך כלפי אחרים. השיטות האלו מוכרות בעולם ומשמשות אנשי מקצוע להדרכה ולטיפול, ומתאימות גם לעבודה אישית שתוכלי לעשות עם עצמך בשעות בהן יש לך כוח.

השיטה הזו מאמינה שדיכאון אינו לקות רגשית. אנו יכולים וצריכים לשנות את האופן בו אנו חושבים. לתקן מספר “עיוותים” בחשיבה ואז נוכל לרפא את הסבל שהמצב הזה יוצר לנו. אנו צריכים להבין כי רגשות הם פירוש, ורק לאחר שהבנת את המתרחש תוכלי להרגיש אותו.

נסי למצוא סיטואציה פשוטה ככל שתהיה, שגורמת לך לחוש מצב רוח רע או גורמת לך לדחות אנשים מסביבתך. עצרי וחשבי רגע, האם המקרה הזה הינו כל כך קיצוני. האם הוא ישפיע על חייך באופן שלא ניתן לתקן? הבילבול שלך אולי נובע מכך שאת מרגישה חסרת אונים למול המחשבות השליליות שמציפות אותך למרות שאת יודעת שהן לא אמת מוחלטת. אך היכולת שלנו כבני אדם לשנות אופני חשיבה היא מדהימה. המוח שלנו הינו גמיש ויכול להבריא את עצמו ולהתחדש כמעט מעל מצב. ולכן אימון מחשבתי הוא כלי יעיל.

בדקי מה מאפיין את המחשבות השליליות שלך. האם הן מובילות לתחושה של “הכל או לא כלום”? ייתכן ואת חושבת כי מה שקורה לך מוכיח כי אין סיכוי לעולם לעולם לצאת ממצבך ולכן כדאי כבר להתייאש? אז לא כך. יש דרך אמצע, יש מציאות והיא מלאה בטוב וגם ברע. יכול להיות לנו בוקר נהדר צהריים לא מדהימים בכלל ושוב ערב מצוין. אין צבע אחד שחייב לצבוע את חייך.

אולי מחשבותייך מאופיינות לעיתים בכך שמשהו אחד (יכול להיות משהו חמור מאוד) גורם לך לחשוב שמהיום והלאה ימשיך לקרות שוב ושוב? ייתכן כי אופן החשיבה שלך פוסל כל מאורע חיובי שכן קרה לך ומציג אותו באור שלילי (לדוגמה: האם ייתכן שפעם האחת מכל התוקפנות שאת מייחסת לעצמך כלפי הסביבה שלך היא למעשה מעט פחות תוקפנית ממה שאת חושבת. נסי לחשוב איך היית מפרשת את התוקפנות הזו לו מישהו היה מתייעץ איתך על מעשיו, האם היית רואה את זה גם באור שלילי או שמא היית עושה מאמצים להסביר לו למה זה לא באמת כל כך נורא…?).

כלומר, כדי לשנות את הרגש עלינו לשנות את המחשבה שמובילה אליו. ומניסיון אומר לך שזה לא קל, אך זה עובד. עצם האימון של המוח לחשוב באופנים אחרים כבר מחזק את היכולת לראות את מה שקרה וקורה באופן שונה.

כך גם בעניין התוקפנות שמתעוררת בך עם ניסיונות ההתקרבות של אנשים בסביבתך. חשבי, האם האדם הזה שניסה להתקרב אלייך אך נדחה על ידך יכול לעזור לך ולו במעט, להקל על נטל הבדידות? לעיתים, אנו דוחים אנשים כיוון שאנו חושבים שאין סיכוי שהם יבינו אותנו. שהם עוסקים בטפל ובחיי היום יום, ואולי אנו חוששים אפילו שיפתחו עלינו סטיגמה. אך כאשר את פוגשת מכר ותחושות תוקפנות עולות בך חשבי כי גם אם אינו ימלא את חסרונך באופן המלא והשלם שבו היית חפצה, אולי הוא ייתן לך מעט, טיפה ממה שאת צריכה. אולי הוא הצעד הראשון שאותו את צריכה לעשות כדי לטפס מעל החומה שסביבך?

ולסיום אני רוצה לומר לך כי כאדם מאמין אני בטוחה כי לכל מקרה יש יעוד. וגם לך, עם הפחד והבילבול יש ייעוד. רבי נחמן מברסלב שהיה חזק מאוד במלחמתו בדיכאון נתן עיצה יהודית חשובה להתמודדות עם ה”מרה שחורה” כמו שהוא קרה לה: תפילה. במילים. ה’ אני עצובה, אני בודדה תעזור לי. ה’ אני רוצה להכיר אנשים נוספים. אני צריכה שתשלח שליחים שיקשיבו לי. אני יודעת שאתה מקשיב לי גם אבל אני צריכה אנשים בשר ודם שיבינו אותי. והוא ישלח.

בשעות הקשות שלנו. גם אם קשה לנו להאמין שמה שקורה הוא לטובתינו. גם אם קשה להאמין שהבורא ברא עולם יפה וטוב- כי נראה לנו אחרת.  אנחנו יכולים לקחת את כל הרגשות האלה ולומר לו הקב”ה: זה לא מה שאני רוצה. אני רוצה טוב. חיים. חברה. שמחה. וגם אם קשה להאמין שיש מי שמקשיב לכל זה עצם הדיבור הזה יביא את הטוב.

מקווה שהעצות יתנו לך כיווני מחשבה וסיוע. אך כדאי לך לפנות לאיש מקצוע שיסייע בצורה מקצועית, בייחוד אם את חשה תחושות קיצוניות של אבדנות – אל תהססי לפנות לעזרה מהירה.

ואם את רוצה לכתוב כמה את כועסת ועצובה ולא מעוניינת בשום שיטה, אני עדיין כאן להקשיב לך.

בהצלחה.

נועם

noam.shnoor@gmail.com