אהלן, אני בחור בן 17, ובעיקרון חייתי עד עכשיו כמו כל נער מתבגר אחר בגילי, יש קשיים, יש נפילות אבל רוב הפעמים נצמדים לדרך בה חינכו אותך ונשארים חזקים והשנים חולפות כהרף עין…
אבל אצלי בזמן האחרון תוקפות אותי מחשבות קצת יותר חזקות ממה שהיו לי תמיד, שאולי קשורות יותר לתחום הפסיכולוגיה אבל סובבות סביב כל דבר בחיינו.
זה מתחיל בכך שיש ימים שאין לי כח לקום בבוקר מהמיטה ואני מתוסכל ושואל ת’צמי מאיפה נובע הכח לעשות אצל אנשים? איך זה שהם מלאים תשוקה ורצון ולפעול ולקדם דברים בעולם, ואני בטטה מסכנה שקמה ב11 ולא יודעת מה לעשות עם החיים שלה….
מאיזה מקום פסיכולוגי/רוחני/פנימי נובעים התשוקה והרצון לחיות? לפעול? לעשות?
ויתר על כך, בתור דתי, עדיין לא שמעתי תשובה מספיק מספקת וברורה על מהי באמת מהות חיינו חוץ מ “לתקן עולם במלכות שדי” שבואו, זה לא אומר כלום לנער בגילנו ואפילו לא כלכך מעניין אותו לעשות את רצון ה’ ולעשות מצוות למשך כל שארית חייו… ובנוסף על כך במצב של בלבולים באמונה ובדרך חיים, מה אמור להיות בדיוק העוגן שלי שאמור לעצור בעדי מלקיים “עבירות”? הוצאת זרע לבטלה וצפייה בתכנים לא צנועים לכאורה – איזו סיבה מספיק חזקה שלא קשורה לדת תמנע ממני אותם? לקום בבוקר למניין – בשביל מה? כל עוד אני לא מאמין באלוקים או שכן מאמין אך לא רואה ערך למצוות.. ברכות? כאילו מה הלו”ז?…
ובעיקר איך עם כל הבלבולים ועם כל החוסר תשוקה ורצון לעשות משו עם עצמך כי אתה מתוסכל מזה שאין לך מטרה חזקה בחיים, ואתה מתוסכל מכך שהמון אנשים לכאורה חיים בשמחה ובסיפוק, איך עם כל זה אפשר להגיע לשמחה?? איך אפשר באמת להיות שמח בזמן שאתה כלכך מתוסכל מעצמך? איך אפשר לחייך ולשמוח בבית כשאתה מהלך ליד ההורים המקסימים שלך בידיעה שאתה “חוטא רציני” והם בטוחים שאתה צדיק יסוד עולם? איך אני יכול לנתב כל מה שקורה לי בצורה שהכל יראה טוב יותר? ולמה לא להיות חילוני ופשוט להיות שלם עם עצמך בכך שאתה חילוני ולחיות אולי חיים טובים יותר, בלי כל המצפונים והייאוש שאנחנו – הדתיים חווים? איך אני מייצר לעצמי את כח לפעול? ולמה חשוב שיהיה לי כח לפעול בכלל??
נראלי שעשיתי ממש בלאגן, ואני עצמי לא מספיק מבין מה אני שואל בדיוק, אבל אם תהיה לכם תשובה כלשהי על כל הסלט שעשיתי כאן, שעלולה קצת לסדר לי את הראש, שתעזור לי לשמוח יותר, להרגיש טוב יותר עם עצמי, ולחזק בי רצון לפעול ולעשות, תבוא עליכם הברכה….
תודה.