The Butterfly Button
מאיזה מקום פסיכולוגי/רוחני/פנימי נובעים התשוקה והרצון לחיות? לפעול? לעשות?

שאלה מקטגוריה:

אהלן, אני בחור בן 17, ובעיקרון חייתי עד עכשיו כמו כל נער מתבגר אחר בגילי, יש קשיים, יש נפילות אבל רוב הפעמים נצמדים לדרך בה חינכו אותך ונשארים חזקים והשנים חולפות כהרף עין…

אבל אצלי בזמן האחרון תוקפות אותי מחשבות קצת יותר חזקות ממה שהיו לי תמיד, שאולי קשורות יותר לתחום הפסיכולוגיה אבל סובבות סביב כל דבר בחיינו.

זה מתחיל בכך שיש ימים שאין לי כח לקום בבוקר מהמיטה ואני מתוסכל ושואל ת’צמי מאיפה נובע הכח לעשות אצל אנשים? איך זה שהם מלאים תשוקה ורצון ולפעול ולקדם דברים בעולם, ואני בטטה מסכנה שקמה ב11 ולא יודעת מה לעשות עם החיים שלה….

מאיזה מקום פסיכולוגי/רוחני/פנימי נובעים התשוקה והרצון לחיות? לפעול? לעשות?

ויתר על כך, בתור דתי, עדיין לא שמעתי תשובה מספיק מספקת וברורה על מהי באמת מהות חיינו חוץ מ “לתקן עולם במלכות שדי” שבואו, זה לא אומר כלום לנער בגילנו ואפילו לא כלכך מעניין אותו לעשות את רצון ה’ ולעשות מצוות למשך כל שארית חייו… ובנוסף על כך במצב של בלבולים באמונה ובדרך חיים, מה אמור להיות בדיוק העוגן שלי שאמור לעצור בעדי מלקיים “עבירות”? הוצאת זרע לבטלה וצפייה בתכנים לא צנועים לכאורה – איזו סיבה מספיק חזקה שלא קשורה לדת תמנע ממני אותם? לקום בבוקר למניין – בשביל מה? כל עוד אני לא מאמין באלוקים או שכן מאמין אך לא רואה ערך למצוות.. ברכות? כאילו מה הלו”ז?…

ובעיקר איך עם כל הבלבולים ועם כל החוסר תשוקה ורצון לעשות משו עם עצמך כי אתה מתוסכל מזה שאין לך מטרה חזקה בחיים, ואתה מתוסכל מכך שהמון אנשים לכאורה חיים בשמחה ובסיפוק, איך עם כל זה אפשר להגיע לשמחה?? איך אפשר באמת להיות שמח בזמן שאתה כלכך מתוסכל מעצמך? איך אפשר לחייך ולשמוח בבית כשאתה מהלך ליד ההורים המקסימים שלך בידיעה שאתה “חוטא רציני” והם בטוחים שאתה צדיק יסוד עולם? איך אני יכול לנתב כל מה שקורה לי בצורה שהכל יראה טוב יותר? ולמה לא להיות חילוני ופשוט להיות שלם עם עצמך בכך שאתה חילוני ולחיות אולי חיים טובים יותר, בלי כל המצפונים והייאוש שאנחנו – הדתיים חווים? איך אני מייצר לעצמי את כח לפעול? ולמה חשוב שיהיה לי כח לפעול בכלל??

נראלי שעשיתי ממש בלאגן, ואני עצמי לא מספיק מבין מה אני שואל בדיוק, אבל אם תהיה לכם תשובה כלשהי על כל הסלט שעשיתי כאן, שעלולה קצת לסדר לי את הראש, שתעזור לי לשמוח יותר, להרגיש טוב יותר עם עצמי, ולחזק בי רצון לפעול ולעשות, תבוא עליכם הברכה….
תודה.

תשובה:

שלום לך שואל יקר

אחרי קריאה של כמה וכמה פעמים את מכתבך, אנסה לתת כותרת שנתת אתה לשאלתך. מקריאת מכתבך נראה כי אתה חש את עצמך בבלאגן, מין חוסר סדר פנימי שמשפיע על תפקודך, סדר היום שלך ובחיים בכלל. אתה כותב במכתבך “נראלי שעשיתי ממש בלאגן, ואני עצמי לא מספיק מבין מה אני שואל בדיוק, אבל אם תהיה לכם תשובה כלשהי על כל הסלט שעשיתי כאן, שעלולה קצת לסדר לי את הראש, שתעזור לי לשמוח יותר, להרגיש טוב יותר עם עצמי, ולחזק בי רצון לפעול ולעשות”. אנסה אם כן, לסדר לך קצת את אותו “בלאגן” עליו אתה מתלונן.

ראשית, ה’בלאגן’ שעליו אתה כותב הוא לא רק שלך. הוא בלאגן של הרבה מתוכינו, ובפרט בגילאים כמו שלך שמתאפיינים בטבעם בגיל ש”עושה הרבה בלאגן”. במכתב הזה אגלה לך שיש בידך כלי שמסדר את החיים בצורה מדהימה – לכלי הזה קוראים נשמה…

לפני שנכיר את הנשמה אנסה להכיר לך את הניגוד שלה, שנמצא בתוף כל אחד ואחד מאיתנו. הנפש השניה שלנו, הנפש הבהמית. הנפש הבהמית היא נפש מאוד “מבולנגנת”. לפעמים היא רוצה לפעול ולהתקדם בחיים, לפעמים היא רוצה רק לישון ולאכול, בקיצור – בלאגן. לנשמה לעומת זאת אין הרבה רצונות, היא מסודרת להפליא – היא רוצה רק דבר אחד – לעשות ברגע זה את מה שה’ רוצה שהיא תעשה. אני רוצה להציע לך להכיר מעט את הנשמה שלך, תאמין לי זה יסדר לך את החיים…

אני מתאר לעצמי שאולי בשלב זה אתה מפטיר לעצמך, נו, נו, עוד אחד שבא “לבלבל לי את המוח”. אולי אתה אומר לעצמך, “מה הוא רוצה, מה זה הנשמה הזאת ואיפה בדיוק היא ממוקמת, איך אני מגיע אליה”…

להלן אכתוב לך כמה דרכים שכתובות בספר התניא דרכים שדרכם תוכל לגלות את אותה נשמה.

א. כולנו יודעים שהנשמה קיימת אך יש מקומות שבהם אתה יכול להרגיש את הנשמה. לדוגמא, בשעת ניסיון. למשל, תנסה להתבונן אם היו מציעים לך לבצע עבירה שבעיניך היא חמורה מאוד, כמו למשל לישא אשה גויה וכד’, האם היית מוכן? וודאי שלא! מי זה שיושב לך על הלב ולא נותן לך לבצע ענינים אלו – הנשמה. הנשמה – היא זאת שלא מוכנה ולא נותנת, לכל יהודי ובכל מצב, לבצע ענינים שבהם האדם מרגיש שהוא עלול על ידם להתנתק מהקב”ה.

א”כ, עכשיו נשאר לך לשמוע את קולה של הנשמה, אותו קול שלא נותן לך להתנתק, את הקול הזה עליך לשמוע בחיי היום יום. וזאת, ע”י שתאמר לעצמך; כל עניין, ולו הקטן ביותר, אם הוא נגד רצונו של הקב”ה, הוא מנתק אותי מהקב”ה. לכן אזהר מעתה שלא יהיה שום דבר שיכול לנתק אותי ממנו, כמו”כ, אנסה לעשות כל דבר שיכול לחבר אותי איתו (תניא פרק י’ח – כה). תשתמש באותו ה”מנוע” שאנחנו מפעילים אותו במקרי קיצון, בחיי היום יום.

ב. תקבע לעצמך “זמני נשמה”. למשל, זמנים שבהם אתה מכבה את הטלפון ומתפלל מתוך ריכוז במשמעות שיש למילות התפילה. בנוסף, כדאי שתעסוק גם בנגינה נשמתית, תנגן ותשיר ניגונים שמגלים את הנשמה. כמו”כ, כדאי לקבוע זמנים שבהם תלמד ספרים שמדברים את “שפת הנשמה”, ספרי חסידות, כמו ספר התניא וכד’. הלימוד של התכנים ה”נשמתיים”, יש בכוחם לעורר את הנשמה, ולעשות קצת סדר בכל הבלאגן שאתה מציג במכתבך. נוסף לכך, כדאי שתסתובב בחברת ‘אנשי נשמה’, אנשים שעיסוקם והתכנים שמעסיקים אותם בחיים הם – תכנים שקשורים עם הנשמה. כל הפעולות שציינתי, יכולים לעזור לך לגלות את הכלי הכי חשוב בחיינו – הנשמה.

ג. תנסה להסתכל על כל אותם מצוקות שהצגת במבט קצת חיצוני, מבט של הנשמה על הנפש הבהמית. תנסה מהמבט הזה “לדברר” את נשמתך ופשוט לכעוס ולצעוק על הנפש הבהמית, אותה נפש שמבלגנת לך את החיים, “עד מתי תציקי לי בחיי, נו באמת, את רצינית”?! “עד מתי תסיטי את מבטי מהדברים החשובים באמת”?! פשוט תצעק עליה… (תניא פרק כ”ט).

אני מקווה שיש בשורות אלו בשורה למצוקה שאתה חווה. זה לא פשוט, אני יודע, אבל המאמץ שווה… אם תוכל, בעקבות קריאת התשובה, לחוש מעט יותר את נשמתך – והיה זה שכרי.

כותב בתפילה ובאמונה גדולה בכוחות שלך – צבי

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מרגישה רעה ומלאת ביקורת עצמית
יש לי ביקורת עצמית מאוד גבוה על כל דבר שאני עושה אני מרגישה פשוט רעה מפנים .שהמהות שלי רעה. אני נגעלת מעצמי. וזה קשה לי עם התורה כאילו אני עושה ככ רבה עבירות באמת אינסוף כאילו אז מה הסיכוי בכלל שלא אהיה בגיהנום. אין שום מצווה שאני עושה בשלמות או...
"קיבלתי קבלה ונושעתי"?
אתם בטח מכירים את הסיסמאות של “תרמתי ונושעתי” “הבטחתי ונושעתי” ודומיהן. כל תקופה עוד מישהו צץ עם משהו כזה. ואני לא מזלזל חלילה בכל הקבלות הטובות. אם זה לא לדבר עם תפילין או לא לדבר בבית הכנסת, בשעת התפילה וקריה”ת, קבלת שבת עשר דקות יותר מוקדם, עשרה פרקים ביום ועוד...
איך אוכל לשמור על עצמי כשאני בבית ספר חילוני?
אני בחור דתי אבל ההורים שלי שולחים אותי לבית ספר ממלכתי. נימוקיהם של הורי האהובים הם שאין כזה הבדל בין ממלכתי דתי לממלכתי, וגם אותו הממלכתי נחשב הכי טוב ומתקדם, ובעל אפשרויות. כך שלעומתו, החינוך הממלכתי דתי נראה “מסכן” כביכול. עוד הורי מנמקים, כי בבית הספר הדתי ישנם ילדים שעלולים...
מי שהולך בדרך התורה מפסיד הנאות?
יש לי בת דודה בת 16 גרה בקיבוץ חילוני לגמרי אבא לה לפני כמעט עשור חזר בתשובה אבל כל המשפחה חילונים לגמרי והיא כבר יותר משנה שומרת שבת וממש ממש מתחזקת והיא מבחינתה ממש רוצה להיות חרדית מאוד קשה לה בפן החברתי גם מצד החברים וגם המשפחה והדודים והיא נמצאת...
איך להוציא את עצמי מהבוץ?
שוב אני שואל כי אני מוצא כל כך מקום כאן.. שאלתי היא – כיצד אני יוצא מהבוץ? אני צריך תרופה חזקה לזה.. ואסביר – מגיל 17 התחלתי לחזור בתשובה, במעשי. (מחשבות ודיבורים ומעשים קטנים היו לי עוד לפני ברוך ה׳), ממש פשוט לעזוב הכל וללכת לישיבה. הבעיה שכנראה עשיתי את...
לא אכפת לי מקיים מצוות...
אני “בעל תשובה” כבר שנה רביעית ולא אכפת לי מקיום תורה מצוות. אני מתבייש בעצמי. אני מתבייש שאני אומר את זה. אני מרגיש רע שאני אומר את זה. הכול התחיל מאז אותו משבר. לא מצליח להאמין באלוהים גם בתקופות קשות. אני מכריח את עצמי לקום כל בוקר לתפילה, במניין, להגיד...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן