שלום לך שואל יקר

אחרי קריאה של כמה וכמה פעמים את מכתבך, אנסה לתת כותרת שנתת אתה לשאלתך. מקריאת מכתבך נראה כי אתה חש את עצמך בבלאגן, מין חוסר סדר פנימי שמשפיע על תפקודך, סדר היום שלך ובחיים בכלל. אתה כותב במכתבך "נראלי שעשיתי ממש בלאגן, ואני עצמי לא מספיק מבין מה אני שואל בדיוק, אבל אם תהיה לכם תשובה כלשהי על כל הסלט שעשיתי כאן, שעלולה קצת לסדר לי את הראש, שתעזור לי לשמוח יותר, להרגיש טוב יותר עם עצמי, ולחזק בי רצון לפעול ולעשות". אנסה אם כן, לסדר לך קצת את אותו "בלאגן" עליו אתה מתלונן.

ראשית, ה'בלאגן' שעליו אתה כותב הוא לא רק שלך. הוא בלאגן של הרבה מתוכינו, ובפרט בגילאים כמו שלך שמתאפיינים בטבעם בגיל ש"עושה הרבה בלאגן". במכתב הזה אגלה לך שיש בידך כלי שמסדר את החיים בצורה מדהימה – לכלי הזה קוראים נשמה…

לפני שנכיר את הנשמה אנסה להכיר לך את הניגוד שלה, שנמצא בתוף כל אחד ואחד מאיתנו. הנפש השניה שלנו, הנפש הבהמית. הנפש הבהמית היא נפש מאוד "מבולנגנת". לפעמים היא רוצה לפעול ולהתקדם בחיים, לפעמים היא רוצה רק לישון ולאכול, בקיצור – בלאגן. לנשמה לעומת זאת אין הרבה רצונות, היא מסודרת להפליא – היא רוצה רק דבר אחד – לעשות ברגע זה את מה שה' רוצה שהיא תעשה. אני רוצה להציע לך להכיר מעט את הנשמה שלך, תאמין לי זה יסדר לך את החיים…

אני מתאר לעצמי שאולי בשלב זה אתה מפטיר לעצמך, נו, נו, עוד אחד שבא "לבלבל לי את המוח". אולי אתה אומר לעצמך, "מה הוא רוצה, מה זה הנשמה הזאת ואיפה בדיוק היא ממוקמת, איך אני מגיע אליה"…

להלן אכתוב לך כמה דרכים שכתובות בספר התניא דרכים שדרכם תוכל לגלות את אותה נשמה.

א. כולנו יודעים שהנשמה קיימת אך יש מקומות שבהם אתה יכול להרגיש את הנשמה. לדוגמא, בשעת ניסיון. למשל, תנסה להתבונן אם היו מציעים לך לבצע עבירה שבעיניך היא חמורה מאוד, כמו למשל לישא אשה גויה וכד', האם היית מוכן? וודאי שלא! מי זה שיושב לך על הלב ולא נותן לך לבצע ענינים אלו – הנשמה. הנשמה – היא זאת שלא מוכנה ולא נותנת, לכל יהודי ובכל מצב, לבצע ענינים שבהם האדם מרגיש שהוא עלול על ידם להתנתק מהקב"ה.

א"כ, עכשיו נשאר לך לשמוע את קולה של הנשמה, אותו קול שלא נותן לך להתנתק, את הקול הזה עליך לשמוע בחיי היום יום. וזאת, ע"י שתאמר לעצמך; כל עניין, ולו הקטן ביותר, אם הוא נגד רצונו של הקב"ה, הוא מנתק אותי מהקב"ה. לכן אזהר מעתה שלא יהיה שום דבר שיכול לנתק אותי ממנו, כמו"כ, אנסה לעשות כל דבר שיכול לחבר אותי איתו (תניא פרק י'ח – כה). תשתמש באותו ה"מנוע" שאנחנו מפעילים אותו במקרי קיצון, בחיי היום יום.

ב. תקבע לעצמך "זמני נשמה". למשל, זמנים שבהם אתה מכבה את הטלפון ומתפלל מתוך ריכוז במשמעות שיש למילות התפילה. בנוסף, כדאי שתעסוק גם בנגינה נשמתית, תנגן ותשיר ניגונים שמגלים את הנשמה. כמו"כ, כדאי לקבוע זמנים שבהם תלמד ספרים שמדברים את "שפת הנשמה", ספרי חסידות, כמו ספר התניא וכד'. הלימוד של התכנים ה"נשמתיים", יש בכוחם לעורר את הנשמה, ולעשות קצת סדר בכל הבלאגן שאתה מציג במכתבך. נוסף לכך, כדאי שתסתובב בחברת 'אנשי נשמה', אנשים שעיסוקם והתכנים שמעסיקים אותם בחיים הם – תכנים שקשורים עם הנשמה. כל הפעולות שציינתי, יכולים לעזור לך לגלות את הכלי הכי חשוב בחיינו – הנשמה.

ג. תנסה להסתכל על כל אותם מצוקות שהצגת במבט קצת חיצוני, מבט של הנשמה על הנפש הבהמית. תנסה מהמבט הזה "לדברר" את נשמתך ופשוט לכעוס ולצעוק על הנפש הבהמית, אותה נפש שמבלגנת לך את החיים, "עד מתי תציקי לי בחיי, נו באמת, את רצינית"?! "עד מתי תסיטי את מבטי מהדברים החשובים באמת"?! פשוט תצעק עליה… (תניא פרק כ"ט).

אני מקווה שיש בשורות אלו בשורה למצוקה שאתה חווה. זה לא פשוט, אני יודע, אבל המאמץ שווה… אם תוכל, בעקבות קריאת התשובה, לחוש מעט יותר את נשמתך – והיה זה שכרי.

כותב בתפילה ובאמונה גדולה בכוחות שלך – צבי