לשואלת היקרה שלום!

אשרייך שזכית להתקרב לקב"ה ולעשות את רצונו. ואשרייך שאת רוצה לבנות בית קדוש וטהור. בע"ה שהקב"ה יצליח את דרכך ותראי סיעתא דשמיא בכל מעשייך ובפרט בתחום הזה.

תקופת השידוכים יכולה להיות באמת מלאת שאלות ותהיות. זה לא תמיד פשוט…

בסופו של דבר, עם כל הייעוצים והאנשים שרוצים לעזור, התשובה הכי מדוייקת תהיה בסוף שלך. רק את מכירה את עצמך הכי טוב, ויכולה להעריך את הסיטואציה הכי טוב. כך שגם אחרי כל מה שאכתוב לך כאן, שיקול הדעת הוא שלך וכך גם ההחלטה הסופית. וזה בסדר אם את לא יודעת להכריע כרגע. ויכול להיות שגם ההכרעה הסופית שלך לא תהיה בביטחון של מאה אחוז. אבל ככה זה. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים והקב"ה מכוון את דרכנו. מצד שני, אף אחד לא יוכל לדעת יותר טוב ממך מה הכי נכון לך. וכמו שאת נשמעת לי, את אדם עם מודעות גבוהה, שכל ישר ואינטואיציה טובה, כך שזה נשמע לי בסדר.

בכל זאת רציתי להוסיף לך כמה נקודות מבט שאולי ירחיבו לך את הדיון ויכוונו אותך.

ממה שאני למדתי, שלושת הדברים שצריך לבדוק בפגישות הן: השקפה דומה, מציאת חן וכימיה בשיחה.

השקפה דומה, הכוונה היא שאתם רוצים לכוון את החיים שלכם בערך לאותו כיוון. ויותר מזה, לדעת שאתם מסכימים לגבי השאלה- מה מרכז החיים שלכם.

אף פעם אי אפשר לדעת לאן החיים יובילו, ואי אפשר ממש לתכנן אותם, אבל בגדול לדעת שהכוונות שלכם דומות ולא שאחרי החתונה כל אחד מכם ימשוך בלי סוף לכיוון אחר. לדוגמא, ברור שלא כדאי להתחתן לכתחילה עם מישהו שהחלום שלו הוא לגור באי מבודד בקריביים, אם את רוצה לא לצאת מהארץ בכלל. ועדיף ששני אנשים שאחד מהם לא רוצה ילדים והשני רוצה הרבה ילדים לא ימצאו את עצמם נשואים.

מציאת חן זה אומר שנעים לך להסתכל עליו ולהיות בחברתו וכך הוא מרגיש כלפייך. לא חייבים דווקא שתהיה משיכה חזקה כבר בשלב הראשון, אבל שיהיה לכם נעים להיות אחד בקרבת השניה גם פיזית.

כימיה בשיחה זה אומר שהשיחה טובה וזורמת. גם אם יש רגעי שתיקה מדי פעם, אבל סה"כ את מרגישה שהשיחה נעימה.

אחרי ההגדרות הכלליות נכנס גם שיקול דעת אישי, מה יותר חשוב ומה פחות חשוב בשבילך אישית. על זה ארחיב בהמשך בע"ה.

מתוך מה שתיארת נשמע לי שיש ביניכם מציאת חן וכימיה בשיחה. את כותבת עליו שהוא מקסים, שיש מציאת חן ושהשיחות ביניכם עמוקות. אלה דברים חשובים מאוד.

אני חושבת שעיקר ההתלבטות שאת מתארת נכנסת תחת הנושא של השקפה.

מצד אחד, שניכם רוצים בית דתי. נשמע גם שאת לא מדברת על רמת שמירת ההלכה שלו. אבל משהו בעבודת ה' שלו חסר לך אולי.

אני חושבת שזו נקודה חשובה. ננסה לפרק אותה קצת…

אני חושבת שצריך לברר כאן שתי נקודות: א) מה באמת מרכז החיים שלו; ו-ב) עד כמה זה דבר חשוב בשבילך.

ארחיב את כוונתי.

א) נשמע לי שאת מאוד רוצה לחיות חיים של עבודת ה' וחיבור לקב"ה. בית קדוש וטהור לה' יתברך.

צריך לבדוק האם הוא גם חושב שזה הערך המרכזי בחיים או לא. אבל אני חושבת שכדאי לך לבדוק את זה יותר לעומק. כי אני לא בטוחה שההתרשמות שלך מבטאת את המצב האמיתי, או שאולי הערך המרכזי כן דומה, אבל אצלו הוא מתבטא אחרת.

לדוגמא, זה שאת אישה והוא גבר יכול להוות הבדל בחוויה של עבודת ה'. כך גם מבנה האישיות שלכם. אולי את מתרגשת מהכותל והוא פחות. זה עדיין לא אומר שהוא לא רוצה לעבוד את ה' ברצינות וברצון. ואולי שיעור התורה הספציפי ששמעת לא דיבר אליו במיוחד, אבל שיעור אחר כן? או אולי דברים אחרים מחברים אותו לקב"ה, כמו להיות בטבע, או לימוד גמרא. אולי מוזיקה מחברת אותו לקב"ה? אולי לימוד על נפלאות הבריאה או הוכחות על מציאות הבורא? ואולי הוא לא מתחבר רגשית, אבל היה רוצה את החיבור הזה, ופשוט לא יודע איך לעשות אותו.

יש גם הבדל מאוד גדול בין חוזרים בתשובה לבין מי שגדל לתוך מציאות של שמירת מצוות. כמו שאמרת, עניין ה"אורות" הוא שונה. את בתקופה של אורות. אבל גם האורות האלה ירדו עם הזמן וגם את תיכנסי לתקופה של עבודת ה' מתוך מקום של היכרות וטבע שני. בע"ה תמיד צריך לשמר את הרגש והחיבור, אבל מה שבא בהתחלה בהתרגשות גדולה ואורות גדולים, באופן טבעי יהיה משהו שצריך יותר לעבוד עליו בהמשך. בשלב הזה של הדרך בתשובה, החוזרים בתשובה דומים יותר לדתיים מבית, שצריכים לבנות קשר אוהב ויציב עם ה', גם אחרי שהאורות שקיבלנו במתנה ירדו קצת. אם נוריד את עניין האורות שאין לו (באופן טבעי), האם היית מגדירה אותו כעובד ה'? כלומר, האם דרך ה' חשובה לו, או שיש דברים יותר מרכזיים בחייו, כמו כסף, עבודה, או ערכים אחרים? האם לעשות את הדבר הנכון בעיניי התורה זה דבר שעומד במרכז החיים שלו, הרצון שלו?

אני חושבת שאת צריכה לבדוק עד כמה חשוב לו לעשות את רצון ה'. עד כמה חשוב לו לקיים את ההלכה. עד כמה ההשקפה שלו ישרה. כיוון שזאת משימה די קשה להעריך את הדברים האלה בעצמך, כדאי מאוד שמישהו שאת סומכת עליו, כמו רב, יפגש איתו בשבילך ויעזור לך להחליט.

במאמר מוסגר אגיד שיש מצבים בהם יש קושי נפשי שחוסם את העבודה הרוחנית. לדוגמא, אדם רוצה לעשות את הישר והטוב בעיניי ה', אבל זה גורם לו לחץ או אי נעימות נפשית (כי הוא עושה את זה בצורה לא נכונה) ולכן הטעם שלו מהמצוות הוא מר. במצב כזה, האדם צריך לעבוד על עצמו דווקא מבחינה נפשית ואז העבודה הרוחנית שלו משתחררת ופורחת מאליה. לדעתי חלק מהדתיים/ חרדים מבית מרגישים שהתורה והמצוות הם עול כבד מדי ולמרות שהם רוצים לעשות את רצון ה', הם מרגישים שזה מעיק עליהם מדי. (זה נכון גם לגבי חוזרים בתשובה שהתהליך שלהם היה מהיר מדי בשביל הנפש שלהם). במצב כזה אפשר, בעבודה נכונה, לשחרר את הנפש ולגרום לה לעבוד בצורה נעימה יותר את ה', לקבל טעם בעבודתו, ואז ניכר הרצון הטבעי שלהם בכך. אבל כל זה דבר שלא צריך לבנות עליו לפני החתונה. אנחנו צריכים לבחור עם מי להתחתן כמו שהוא ולא לבנות על זה שהוא ישתנה במהלך השנים).

ב) הדבר השני שאת צריכה לחשוב עליו, במקביל לכל הבירור הזה, הוא עד כמה הדבר הזה חשוב לך בין כל הדברים האחרים. בכל אדם יש דברים שיתאימו לך ודברים שפחות. השאלה מה הכי חשוב ועל מה את מסכימה להתפשר. לדוגמא, יש בחורה שתגיד שהכי חשוב לה שבעלה יבין אותה והיא תוכל להרגיש שהיא נשענת עליו והוא מכיל אותה. בעל כזה יכול להיות הכי מקסים שבעולם מבחינה נפשית, למרות שהוא לא מצטיין ברוחניות ובקרבת ה'. בחורה אחרת תגיד שהכי חשוב לה אדם שחושב בהיגיון ובצורה ישרה. לאחרת חשוב לבחור אדם ענייני וחד, שידע לתקתק דברים, לסגור עניינים. לאחרת חשוב התפקוד שלו בבית…

לכל אדם יש את הדברים שהוא חזק בהם והדברים שפחות. וכיוון שאנחנו לא מקבלים בדיוק בדיוק אדם שהוא "תכנית כבקשתך" (בכל אופן, צריך להשאיר משהו גם לעבודה שלנו…), אז צריך לחשוב מה הדבר שהוא קריטי עבורי. אם תגידי שהקריטי עבורך זאת עבודת ה' שלו, אז האם את מסכימה להתפשר לדוגמא על החברותיות שלו לאנשים (כלומר, תחום נפשי-חברתי)? או על המוטיבציה שלו לעזור בעבודות הבית ועם הילדים (תחום תפקודי, משפחתי)?

לגבי השאלה שלך האם מדובר במלחמה מיותרת, לא כ"כ הבנתי מה המלחמה שדיברת עליה. האם המלחמה היא לנסות לשנות אותו, "להעיר אותו לעבודת ה'"? אם זאת המלחמה שדיברת עליה- מה תעשי אם לא תצליחי? האם תוותרי עליו ותמשיכי הלאה או תוותרי על הציפייה שהוא יהיה כזה ותתחתני איתו בזכות היתרונות האחרים שלו?

שתדעי שאם השאלה שלך היתה נשאלת כבר בתוך הנישואים, התשובה היתה שונה לגמרי. כי אחרי שזוג כבר נשוי, אז מנסים לגשר על הפערים, עד כמה שהם גדולים. אפילו בין מישהו שומר תורה ומצוות למישהו שלא. את צריכה לבחור האם להתחתן איתו או לא, לאור כל הצדדים שלו. זה שונה.

כי לא מתחתנים עם אדם על דעת זה שהוא ישתנה בכיוון שאנחנו רוצים בו. אלא מרצון של באשר הוא שם- אני שמחה בו.

כיוון שכל מה שכתבתי הם דברים שקשה לבדוק אותם לבד- גם לגבי איפה הוא עומד וגם לגבי מה הרצונות שלך- אני ממש מציעה לך שתהיה לך דמות שמלווה אותך בזה. כדאי מאוד שזה יהיה רב שאת סומכת עליו, אם יש מישהו כזה. אם את לא מכירה, אולי אוכל להפנות אותך בע"ה.

ואם את רוצה עוד לשאול אותי, אשמח לעזור לך לחשוב.

ודבר אחרון, תזכרי שהקב"ה מכוון אותך בכל צעד בדרך. תתפללי אליו שיתן לך עצה טובה. עיניים ולב לראות את הדברים נכון ולהחליט נכון.

בהצלחה רבה!

נעה עינב.