שלום לך אשה יקרה,
אכן, שאלה לא קלה בכלל.
חיי הנישואין הם אתגר גדול עבור רוב הזוגות בדורנו – אולם לך, שחוותה בזמן קצר יחסית, כל-כך הרבה סערות – נראה שהאתגר עוד יותר גדול ולא פשוט בכלל.
כי באמת, קשה מאוד לחוות כזה שינוי אצל הבעל, במיוחד כשהרקעים כל-כך שונים. ועוד יותר מזה, שינוי של חזרה בתשובה דרסטית הוא מטלטל ביתר שאת, משום שהקיצוניות וה"אורות" תופסים מקום נכבד וצריך הרבה כוח, חיזוק, תמיכה וחכמה כדי לעבור תקופה כזו בשלום…
אז בואי יחד, ברשותך, נחפש נקודות חיזוק שיעזרו לך (וממילא גם לזוגיות) להתמלא ולהתרומם.
ונתחיל –
הקב"ה מפגיש אותנו דרך הנישואין עם מקומות עבודה פנימיים ואישיים בתוכנו.
מה שאומר, שבן הזוג הסוער, המשתנה, המחליט והבלתי מתפשר הוא רק שליחו של ריבונו של עולם.
שליח, כדי ללמד אותנו על עצמנו ולאפשר לנו לדייק את עבודת המידות האישית שלנו.
ומהי עבודת המידות? זהו אכן מושג רחב מאוד שבזוגיות הוא נע כל הזמן בין שני קצוות:
קצה האחד – קשור להגדרה האישית של "תחום המחיה" שלנו – שכולל את כל הצרכים, הרצונות והבקשות.
הקצה השני – קשור להחלטה האישית של "תחום הנתינה" שלנו – שכולל את כל אותם מחוות בהן אנו מוכנים ללכת לקראת בן הזוג שלנו.
ושני הקצוות נדרשים באותה מידה!
כלומר, עלינו להשקיע מחשבה, עבודה ומאמצים גם בהגדרת תחום המחיה שלנו – דבר שיאפשר לבן הזוג ללכת לקראתנו ולהתחשב בנו, וגם במחוות הנתינה שלנו – בהליכה לקראת בן הזוג שלנו ובהתחשבות בו.
רק ככה יכולה להיבנות זוגיות.
לכן, כשיש אירועים סוערים בחיי נישואין – כמו בדוגמה שהבאת: בה הבעל עובר שינוי גדול מאוד – אין מקום לנסות "לתקן" את בן הזוג או את דרכיו, אבל כן יש מקום לשאול: "איפה אני נמצאת בכל הסיפור ומה ד' רוצה ממני עכשיו?"
כי סערה גדולה לא מגיעה אל אף אדם בטעות, היא תמיד מכוונת מלמעלה כדי שנצמח ממנה ונתעצם.
המבט – צריך להיות מכוון פנימה אל עצמנו ואל תפקידנו.
כי מבט "החוצה" אל בן הזוג ואל תיקון דרכיו הינו מתסכל, מתיש ולרוב אף חסר תועלת. ואילו מבט פנימה אל תוכנו הינו מחזק, משמח, מרומם ואף יכול לאפשר בסופו של דבר את ההתקרבות, ההתחשבות והכבוד של בן הזוג.
אז לכן, אשה יקרה,
קחי לעצמך הפוגה קטנה והתבונני על עצמך בתוך מסגרת הנישואין הזו.
אם תרצי להשקיע בה ולבנות אותה – תוכלי להעזר בשני הקצוות שציינו למעלה כדי לעשות קצת סדר…
בקצה האחד – נמצאים כל הצרכים שלך כאשה: שעות מסוימות ביום שחשובה לך הנוכחות של בעלך בבית ולכן תרצי שיוותר בשבילך על שיעור או טיול, הנהגות באורח החיים הקיים שלך שחשוב לך לשמר ובהן תנהגי כפי שנהגת עד היום, שעה מאוחרת בה קשה לך שבעלך יוצא לערבית וכן הלאה…
בקצה השני – תוכלי להתחיל למקם לאט-לאט ובסבלנות מחוות קטנות שלך שתרצי להעניק לבעלך: אם זה קבלה שלך את מראהו החדש עם הזקן והפאות (כי אחרי הכל, זו הופעה שלו – וזכותו להחליט עליה…), אם זה הנהגות מסוימות בבית בהן את מקבלת את דעתו, אם זה יום בשבוע בו תוכלי להסתדר לבד כשהוא יצא לשיעור ואם זו שעה בערב שבה תהיי מוכנה לקבל את היציאה שלו לערבית…
כך, עם עוד עשרות דוגמאות – שמן הסתם רק את מודעת אליהם – תוכלי למפות את הרשימה הארוכה של כל ה"בעיות" בהן תרצי שתגיעו לדרך האמצע – ולעשות את המאמץ שלך כדי שדרך האמצע הזו תתאפשר.
כי כמו שאמרנו, על החלק שלו אין לך שליטה – הוא שלו בלבד.
השליטה היחידה שיש לך היא על החלק שלך, שכולל את הגדרת תחומי המחיה והנתינה שלך, והם אלו שיכולים לאפשר את הכבוד, ההתחשבות וההתפשרות שלו.
ואיך מאפשרים את זה? באמצעות בקשות קונקרטיות ומכבדות.
כי לבקש – דורש מאיתנו לספר על הצרכים שלנו, ולהביע בנחת וברוגע את הרצון להתחשבות.
לבקש – דורש מאיתנו גם לדעת להתחשב, לשמוע מה הצד השני אומר, ולדעת להתגמש ולהמתין.
לבקש – דורש מאיתנו להיות בענווה, לכבד, לא לשנות את בן הזוג, אלא לקבל את מה שהוא מציע…
לבקש – זו משימה לא פשוטה, שניתן אפילו להגדיר אותה כעבודת חיים!
אז לכן –
פנו לכם זמן ואינטימי ומהנה: אם זה טיול, ארוחת ערב טובה במסעדה או סתם הליכה באוויר הפתוח.
נצלי את ההזדמנות לספר לו איך את מרגישה עם השינוי – כשאת מדברת בגוף ראשון בלבד ומתמקדת רק ברגשות שלך ולא בדעות (דעות = זה טוב / זה רע / זה דרך תורה / זו דרך קלוקלת וכו'….) – השתדלי גם לספר לו תוך כדי כך, כי למרות שהשינוי קשה לך, את עדיין מקבלת אותו ומכבדת את הדרך בה בחר.
תוכלי להביע מחווה משלך בדבר אחד או שניים מרשימת "תחום הנתינה" שלך או לשאול אותו על דבר אחד אותו ממש חשוב לו שתעשי עבורו ויחד תמצאו משהו אחד בו את תוכלי ללכת לקראתו, כצעד ראשון.
אולם, כצעד שני, מיד אחר כך, אמרי לו שאת רוצה לבקש כמה דברים שקשורים אלייך וכאן בקשי ממנו שניים-שלושה בקשות שהגדרת לעצמך מראש ב"תחום המחיה". לדוגמה, אמרי לו שקשה לך מאוד כשהוא יוצא בערבים ואת ממש מבקשת ממנו להקדים את תפילת ערבית או, דוגמה אחרת, ספרי לו שאת ממש אוהבת את הנוכחות שלו בבית וקשה לך מאוד כשהוא יוצא לימים שלמים ולכן את מבקשת ממנו לוותר למענך על טיולים לקברי צדיקים ולצאת (נניח) רק פעם בחודש-חודשיים וכן על זו הדרך…
עוד תראי, שאם אכן יהיה רצון טוב של שניכם לבנות ולהחזיק את הקשר המשותף, הרי ש"דרך האמצע" נמצאת בהגדרות ובשיחות האלו. כי ההגדרות שלך מה את מוכנה לתת ומה את מבקשת לקבל הן המפתח הראשוני שמאפשר התחשבות וכבוד הדדי.
כי נכון, בייעוצים עד היום שמעתם "מה" נכון לעשות, אולם לא "איך" נכון לעשות את זה.
ולמרות שמה שנכון לעשות – הוא שבעלך יגיע איתך לדרך אמצע – עדיין, עלייך לקחת אחריות על החיים שלך בתוך מסגרת הנישואים ולראות אם הדבר מתאפשר גם מבחינתך.
אם כן – זה אמנם יהיה תהליך, אך יהיה אפשרי ותוכלי להעזר בעצה שכתבתי למעלה.
אך אם חלילה לא – אז כבר צריך ליווי מקצועי והדרכה אישית עבורך איך נכון לך לנהוג.
חפשי לך יועצת חכמה, מישהי שתוכלי לסמוך עליה ולתת בה אמון.
שתפי אותה בכל הפרטים – מן הסתם יש רבים כאלו שלא פרטת בשאלתך – ויחד תראו האם באמת העצה שכתבתי לך כאן רלוונטית ויכולה לעזור לך להסביר את עצמך לבעלך או שצריך עזרה יותר משמעותית שתעזור לך לקבל החלטות נכונות, גם לטווח הארוך.
וכמובן, תמיד תוכלי לפנות אלי בפרטי אם תרצי עזרה במציאת מישהי כזו או בקבלת עזרה אחרת.
אבל – מעל הכל – דברי עם ריבונו של עולם.
ספרי לו על הסערה הזו, בקשי ממנו הכוונה איך נכון לך לנהוג ובעזרתו יתברך עוד תמצאי את ההכוונה הנכונה לך…
מברכת אותך בהמון הצלחה, שמחה וטוב!
איתך,
חן.
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
בס"ד.
היי גם בעלי כזה בדיוק.
ממש מתקדם ברוחניות על חשבון הקשר הזוגי.
והוא חי רק את זה. בקיצוניות.
מזמן שכח שאני קיימת.
אנחנו כבר לא מדברים בכלל כל היום.
אני מרגישה כמו אחת שחיה לבד.
מבינה אותך כל כך.