שלום לך,

המקום בו אתה עומד כעת, אינו זר לרבים מאיתנו, ואתה בוחר להתמודד עם זה ולהניח את הדברים על השולחן בעוד שרבים נושאים בקרבם את הספקות והלבטים מבלי שיעזו לחלוק אותם עם איש.  אז יישר כוחך על העוז שאתה מביע בעצם העלאת הסוגיה לדיון.

אנסה כעת לברר עמך כמה נקודות שלא היו ברורות לי דיין בשעה שקראתי את מכתבך.

א.         אתה מציין כי אתם חיים בדוחק, לאיזה דוחק כוונתך? יש מינוס? אתם חיים ברמת חיים נמוכה יותר מזו שהורגלתם אליה בבית הוריכם?

ב.         כתבת כי רעייתך היא זו המתקשה עם הדוחק, ומה אתך? עד כמה הדוחק מעיק עליך? מה אתה חוסך מעצמך? איך נראים האברכים שסביבך? גם הם מתמודדים עם אותם קשיים?

ג.          באיזה אזור אתם גרים? יש סביבכם משפחות נוספות של אברכים החיים ברמת החיים שלכם? 

ד.         אתה כותב כי לאחרונה יש לך ירידה בלימוד בזמן האחרון, זה רק בגלל הלחץ מהבית? אולי הגעת למיצוי מהכולל הנוכחי, מצורת הלימוד הנוכחית?

ואנסה להסביר מעט למה שאלות אלו חשובות ואני מקווה שמתוך כך תוכל להפיק תועלת .

כאשר הכנסות בני הזוג אינן מספיקות ושוקעים בחובות, אין ספק שחובתך כמי שהתחייב לזון את אשתו וכמי שמחויב לזון את ילדיו מד"ת ומתקנת אושא, לדאוג לכך שתוכלו לחיות ללא צורך בהלוואות. הדבר נכון גם מצד החיוב המוטל עליך וגם משום שבמצב כזה של מינוס וגלגול חובות אין פניות נפשית לעסוק בלימוד.

אחד מקרובי משפחתי אשר היה מקורב מאוד לרב אלישיב זצ"ל הסתבך עם ערבות שחתם למישהו ובגין כך היה צו עיקול על דירתו. אותו אדם היה אברך בעל כשרון, למד בכולל נחשב ונכון היה לו עתיד מזהיר בעולמה של תורה. משסיפר לרב אלישיב את שאירע לו אמר לו הרב שעליו לצאת לעבוד ולכסות את החוב. האברך אמר לרב שהוא יעשה את זה בסוף הזמן, והרב אלישיב אמר לו אתה מסוגל לשבת ללמוד בריכוז כאשר כזה עול מונח עליך? גם אם תגיד לי שכן אני לא מאמין לך, אני לא הייתי מסוגל.

לנושא של ירידה ברמת החיים, יש משמעות הלכתית שכן שנינו "עולה עימו ואינה יורדת עימו" ועל הבעל לדאוג שרעייתו תמשיך לחיות באותה רמת חיים לה הורגלה. נכון שכאשר יש נידון של לימוד התורה של הבעל יש דעות שאין הבעל מחויב לזונה ולכלכלה כפי שהורגלה אבל זו שאלה הלכתית טהורה ויש לדון מתי לימוד הבעל יהיה איכותי יותר. אנשים רבים שיצאו מהכולל אומרים שהלימוד של כמה שעות כיום הרבה יותר איכותי מהלימוד שלהם בכולל במשך יום שלם. כל אחד צריך לנסות להכיר את עצמו ויכולותיו ולהכריע לפי זה, אבל חשוב לזכור שבשב ואל תעשה יש אפשרות להכשל בנושאים ממוניים ובמחויבות של בעל לאשתו.

השאלה עד כמה אתה חש בדוחק ועד כמה הוא משפיע עליך חשובה מאוד. ראשית, אם אתה מרגיש שאתם חיים בסדר בסך הכול, שצרכי הבית ממולאים, אז השאלה היא למה רעייתך לא חשה כך, אולי מה שחסר לה זה לא הכסף ורמת החיים? אולי יש לה קשיים אחרים שאותם היא מבטאת בתלונות על רמת חיים? אולי היא חושבת שאנשים עובדים מבלים יותר עם בנות זוגן, יוצאים יותר? צריך לברר את זה היטב.

אם גם לך זה מפריע, אז כדאי לך להגיד את זה לעצמך בצורה ברורה, זה לא שרעייתך מוציאה אותך מהכולל אלא המצב הכלכלי והקושי שלך לחיות בדוחק. זה לא אומר שמשהו אצלך לא בסדר, שאתה לא מספיק איכותי, ניסיון העוני הוא ניסיון קשה מאוד. נכון, יש אנשים שחיים כך, אבל מי אמר לנו עד כמה קשה להם? עד כמה גם הם מפסידים בצורת חיים זו?לא מופקע לחשוב שילדיהם ימאסו בעוני ויעריכו חיי חומריות ורווחה למרות ובגלל הדוגמה מבית ההורים. יתכן  כי גם הם מפקפקים במחשבה שזו צורת חיים נכונה ורק אין להם אומץ לעשות משהו או שאולי הם יפסידו יותר במעמד במשפחה, בהערכת הסביבה וחשוב להם לשמור על כך יותר מאשר לחיות את החיים בהם הם בוחרים.

אתם צריכים לשבת יחד ולחשוב מה רמת ההכנסה לה אתם זקוקים באופן קבוע לקיום, מה נחשב אצלכם סוג של מותרות ובכל זאת אתם מרגישים שהם ישפרו את חייכם, את הזוגיות, את הקשר בין בני הבית וכו', מה אתה יכול למנוע מעצמך כדי להשיג את הסכום הנ"ל (הפסקת עישון למשל חוסכת המון כסף) איך אתה יכול להשיג באופן קבוע סכום זה על ידי איזו עבודה שתבצע מבלי להפסיק ללמוד כל היום וכד'.

יתכן ורעייתך ואתה חיים בשתי חברות שונות, אולי אתה חי בקרב אברכים המסתפקים במועט ואילו רעייתך חייה בקרב נשים שחיות ברווחה יחסית, ואז הרבה יותר קשה לה. אולי היא רואה שאתה לא מספיק שקוע בלימוד ולכן היא מרגישה שלא שווה לה להקריב עבור זה. ואז צריך לבחון ממה נובעת הירידה בלימוד. אברכים רבים חווים את 'משבר גיל 30' כאשר אחרי תקופה ממושכת בישיבות וכוללים פתאום הם תופסים את עצמם ובודקים, מה אני יודע עד היום מכל שנות הלימודים הרבות? אני יודע כמה מסכתות? חיברתי ספר? אני יודע לפסוק הלכה באו"ח? ביו"ד? מה יצא לי מהמשך לימוד כזה? אני יכול לקבל משרה של ר"מ? לעיתים קרובות זה גורם לאכזבה, ליאוש, לפעמים הפתרון הוא מעבר לכולל אחר, מעבר לסוג לימוד אחר למשל לימוד לסמיכה לרבנות או דיינות או השתתפות באיזה פרוייקט של כתיבה או עריכה של ספר, לפעמים צריך להביט למציאות בעיניים ולומר טוב, לא אהיה ר"מ אבל אני יכול להפיק מעצמי המון כמלמד. כאשר למדתי בכולל היה אצלנו אברך יקר שבשלב מוקדם מאוד הוא החליט שבחפצו להיות מלמד, שזה ייעודו עלי אדמות. כולם התפלאו כאשר עזב, אך הוא טען בתוקף שזה מה שעוזר לעלייה הרוחנית שלו, ואכן עד היום הוא עולה ומעלה אחרים עמו.

אתה צריך לבדוק גם מה האפשרויות העומדות לפניך בעולם התעסוקה. לא תמיד אברך שיוצא מהכולל מרוויח הרבה יותר מאשר בכולל.

יש תחום שאתה נמשך אליו? משהו שאתה יודע שאתה טוב בו? אולי זה גם מה שמושך אותך ולא רק המצב הכלכלי? וזה בסדר גמור.

אצטט פה מה שכתב בספר חובות הלבבות שער הבטחון אודות הפרנסה והדרך האישית של כל אחד ואחד על מנת להשיגה.

וכיון שהתברר חיוב הגלגול על הסיבות על בני אדם, נבאר עתה כי אין כל אדם חייב לחזר על כל סיבה מסיבות הטרף, כי הסיבות רבות. 
מהן נקלות, שטרחם מעט, כסחורה בחנות או מלאכת יד שטרחה מעט, כתפירה וכאיחוי והספרות [=כתיבה] ואצור המסחרים ושכיר האריסים והפועלים והשמשים בעבודת האדמה. 
ומהן סיבות יש בהן יגיעה וטורח, כעיבוד העורות והוצאת הברזל והנחושת מן מוצאיהם, וזיקוק הכסף בעופרת, ונשוא המשאות הכבדות, ולכת בדרכים רחוקים תמיד, ועבודת האדמה וחרישתה וכיוצא בהם. 
ומי שהוא מבני אדם חזק בגופו וחלש בהכרתו, ראוי לו מהם מה שיש בו מן היגיעה כפי שיכול לסבול. 
ומי שהוא חלש בגופו והכרתו חזקה, אל יבקש מסיבות הטרף מה שמייגע גופו, אך ייטה אל מה שיהיה קל על גופו ויוכל להתמיד עליו.

ולכל אדם יש חפץ במלאכה או סחורה מבלתי זולתה. כבר הטביע האל לה בטבעו אהבה וחיבה. 
וכן בשאר החיים: 
כמו שהטביע בטבע החתול צידת העכברים, 
ובטבע הנץ צידת מה שראוי לו מן העוף, 
ובטבע האיל צידת הנחשים. 
וכן יש מן העופות שיצודו הדגים לבד, 
וכן בטבע מין ומין ממיני החיים נטייה ותאווה אל מין ממיני הצמחים והחיים, הוטבע עליו להיות סיבה למזונו, ותכונת גופו ואבריו ראויים לדבר ההוא, 
כפה הארוך והשוק הארוך לעוף שהוא צד את הדגים, 
וכשן והציפורן החזק לארי, 
והקרניים לשור ולאיל. 
ואשר תוכן מזונו מן הצמח – לא נתן לו כלי הציד והטרף.

ועל הדמיון הזה תמצא מידות בני אדם וגופותם מוכנות לסחורות ולמלאכות. ומי שמוצא במידותיו וטבעו כוסף אל מלאכה מהמלאכות, ויהיה גופו ראוי לה ויוכל לסבול את טרחה, יחזר עליה ישים אותה סיבה להבאת מזונו, ויסבול מותקה ומרירותה, ואל יקוץ כשיימנע ממנו הטרף בקצת העתים, אך יבטח באלוהים שיספיק לו טרפו כל ימי חייו. ויכווין בטרדת לבו וגופו בסיבה מן הסיבות והסבוב עליה, לעמוד במצוות הבורא שצווה האדם להתעסק בסיבות העולם בעבודת האדמה וחרישתה וזריעתה. 
כמו שכתוב (בראשית ב) ויקח ה' אלוהים את האדם ויניחהו בגן עדן לבדה ולשמרה. 
ולהשתמש בשאר בעלי חיים בתועלותיו ומזונותיו ובניין המדינות והכנת המזונות, ולהשתמש בנשים ולבעול אותן להרבות הזרע. ויהיה נשכר על כוונתו בהם לאלוהים בלבו ובמצפונו, בין שייגמר לו חפצו ובין שלא ייגמר לו חפצו. 
כמו שכתוב (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. 
ואמרו רבותנו זיכרונם לברכה: וכל מעשיך יהיו לשם שמים. 
ויהיה ביטחונו באלוהים שלם, ולא יזיקנו הסיבוב על הסיבות להבאת טרפו בהם מאומה כשהוא מכווין בהם בלבו ובמצפונו לשם שמים. 
ואל יחשוב כי טרפו מועמד על סיבה ידועה, ושאם תימנע הסיבה ההיא ממנו לא יבוא בסיבה אחרת. אבל יבטח על האלוהים בטרפו, וידע כי הסיבות כולן אצל הבורא שוות, יטריפהו במה שירצה מהן ובעת שירצה מאיזה עניין שירצה. 
כמו שאמר הכתוב (ש"א יד) כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט. 
ואמר (דברים ח) כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. 
ואמר (זכריה ד) לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות"

אז עוד לפני שעוזבים צריך לבחון היטב את האפשרויות.

הקושי שלך מול המשפחה המורחבת אף הוא ראוי לתת עליו את הדעת. נכון, לפעמים אנשים מסתכלים בצורה לא מחמיאה על מי שעוזב את הכולל, אבל, וזה אבל חשוב מאוד, אותם אנשים מעריכים מאוד את מי שעזב את הכולל ונשאר בן תורה, ממשיך ללמד בכל רגע שהוא יכול ועושה את מלאכתו עראי ואת תורתו קבע.

בכל מקרה, אם אתה מחליט לצאת מהכולל כדאי שיהיה לך רב שיגבה אותך, שתתייעץ עימו לפני שאתה מבצע את הצעד הזה כך שתרגיש למרות הביקורת שאולי תבוא כי עשית את הצעד הנכון ביותר עבורך.

לפעמים, פשוט כדאי לדבר, לדבר עם ההורים, לספר להם על הקושי, להסביר להם את המניעים ואז אולי להפתעתך תקבל גם מהם את ברכת הדרך.

אני מקווה כי אני מקדם אותך במשהו, ואשמח מאוד אם תמשיך לשתף בלבטיך ובהכרעותיך.

בהערכה מרובה,

אליעזר

[email protected]