שלום נערה חרדית יקרה מאוד,

אני שולפת משפט מתוך השאלה שלך, ואל תכעסי אבל מנתקת אותו רגע מהקשרו:

“תמיד בא לי להיות כמוהם”.

בואי נלך עם זה. אם זה מה שבא לך – אז קדימה, לכי תהיי כמוהם. מי יעצור אותך? נערה בת 18, במלוא להט הנעורים. זה מאוד פשוט להיות כמוהם: סמארטפון בלי חסימה ואת כבר בחצי הדרך. אפילו תמשיכי לעשות מצוות.

אז למה בעצם לא?

ברוכה הבאה לעולמם של חרדים הבוחרים את דרכם. זוהי קבוצת עילית לא גדולה, שבה נמצאים כל אלה שהפסיקו להיות חרדים-מלידה, חרדים-מפחד, חרדים-מהרגל או חרדים-מחברה. הם (אני מקווה שיהיה נכון אם אומר ‘אנחנו’) חרדים משום שביררנו לעצמנו למה אנחנו כאלה.

ולמה באמת?

כדי לעשות החלטה כזו, מי ומה להיות, צריך לענות קודם על שאלה אחרת: מה חשוב לי בחיים ומה מאוד חשוב לי, ומה הכי בעולם חשוב לי ועליו לא אוותר. אם התשובה היא: בילויים, חו”ל, חופש מהגבלות, מקצוע, משפחה – אז הדרך ברורה. אם חשוב לי לחיות חיי אמת אצטרך להתחיל להקשיב לקול פנימי שמכוון אותי אליה. אם מושגים כמו קדושה, נשמה ודורות ישרים מדברים אלי – אצטרך לשאול את הקול הפנימי שלי מה מקרב אותי לשם.

כחרדית עלי לומר לך את האמת: החרדים לא יותר טובים משומרי מצוות אחרים. אין שום דרך להשוות קבוצה אחת לשניה ולהתנשא בעליונות. כל אדם נמדד בהתאם ליכולות שלו ולמקום שאליו הוא נועד להתפתח. בעולם הבא נופתע מאוד לגלות ש”עליונים למטה ותחתונים למעלה”, וייתכן שנראה חילוניים למהדרין שבוחן כליות יודע את טוהר ליבם והושיב אותם בגן עדן, למול חרדים שלא עשו את שליחותם בעולם. אז מה? אנחנו לא מצווים להצהיר על השתייכות לזרם מסוים ולהישבע לו אמונים. אנחנו כן חייבים לארגן לעצמנו סביבה שתומכת בעקרונות שלנו ומסייעת לנו להתקרב אליהם.

קחי דוגמה: משפחה טבעונית אדוקה שמעוניינת להמשיך בדרכה ולחנך את ילדיה כך, מתוך אמונה שזו הדרך הנכונה. אני מקווה שהמשפחה הזו לא חושבת שהיא טובה יותר ושאחרים טובים פחות, אבל סביר להניח שמשפחה כזו תבחר לעצמה חברה וסביבת מגורים שתחזק אותה בדרך. קשה לי להאמין שבספרייה שלהם נוכל למצוא ספרי בישול רגילים.

החברה החרדית היא מעטפת שומרת ומסייעת שיכולה לעזור לאנשים שרוצים לעבוד את ה’. ואם עד היום השתייכת אליה מתוקף העובדה שנולדת לתוכה, כעת יש לך זכות (ואולי אפילו גם חובה) להתחיל בבירור קצת יותר מעמיק: מה חשוב לי? למה לימוד תורה כל כך חשוב? למה לא מספיק לקיים מצוות ברמה בסיסית?

בתהליך הבירור הזה יש משפחות חרדיות שהחליטו שהם רוצים להיות יראי שמים וכן לאפשר לילדיהם ללמוד לימודי חול, ויש שלא. בתוך החרדים יש גוונים וסגנונות, אבל הדבר החשוב הוא מה הערך העליון. אם אנחנו מונעים מהשאלה מה ה’ רוצה ואיך נכון לחיות, או מהשאלה מה בא לי כרגע.

אני מדמיינת אותך בשבת עם המשפחה המורחבת. את עם השרוולים והם בקליל. את מרגישה נחותה ופחות מעודכנת ואז מתחילות השאלות לנקר בך, ולא ברור לך המקום שלך. זו הזדמנות נפלאה שה’ נתן לך כדי להעמיק את הבחירה שלך במקום שלך. לזכור שאת מחוברת לרצון לעשות את רצון ה’ ולכן משתייכת לקבוצה של אנשים ששותפים לרצון הזה או שעוזרים לך להחזיק ברצון הזה בתוך עולם שלגמרי רחוק מכך.

יקרה, אני מאחלת לך שתמשיכי לשמור על קשר עם כל משפחתך המורחבת, ויחד עם זה שתעצבי ותבני חיבור פנימי לרצון לעשות את רצון ה’. תהיי גאה ובטוחה במקום הזה שלך, לא הרבה אנשים בעולם מכוונים את חייהם לאמת ולקדושה. העולם סביבך ימשיך לקרוץ אבל האמת זוהרת יותר.

עד שתגיעי למצב שבו את רגועה ובטוחה במקום שלך, אני מציעה לך להיות ערנית וזהירה לגבי המפגשים המשפחתיים. העולם הזה מפתה את הנפש גם אם לא משכנע את הנשמה. עוד ועוד שאלות יעלו, ובכל פעם שיימצא חרדי שיעשה שטויות בפרהסיה את עלולה להרגיש יותר נחיתית. מול כל אלה עומד רק הערך הגדול של חיי אמת.

חיי האמת הם לא נכס בלעדי של החברה החרדית. יראי שמים ואוהבי ה’ ומדקדקים במצוות נמצאים גם בחברות שלא מוגדרות כחרדיות. אז עם יד על הלב תשאלי את עצמך בכנות: האם הכיוונים האחרים שאת רואה סביבך יקרבו או ירחיקו אותך מבורא העולם?

אשמח לדון איתך בהמשך בשאלות ספציפיות כמו לימודי חול, ומניחה שיעלו רבות אחרות (שירות לאומי ועוד). אבל לפני הכל מקווה בשבילך שיגבה ליבך בדרכי ה’. זכית להשתייך לאנשים המצהירים אמונים לרצונו, וכל חזותך מעידה על כך. לעולם לא תפסידי משמירה על הערך העליון הזה.

ברוריה